"אז רגע, מישהו מכם מאוהב?" זרק דודו את השאלה בשיחת הגברים שהתנהלה, איך לא, סביב המדורה. אתם יודעים - כדי להדגיש את המאצ'ואיזם. כל השאר השתיקו אותו מיד. לדבר על הרגשות? עכשיו? כאילו, לא הספיקו לך החפירות של צוקית?
פרק "במדבר" ייזכר לנו לנצח כפרק ההתעללות בבצל. הערה חשובה – בצל קוצצים, עם סכין או במעבד מזון, לא מגרדים אותו על הפומפייה (לירן) ובטח לא משחקים בו בכותש שום (דודו, למען השם, רואים שאתה מאוהב ועושה דברים מטופשים מאוד).
אבל לפני הכל, צריך לדבר על הגברים במטבח. אפשר ללמוד כל כך הרבה מחיתוך פטרוזיליה (או עיסוי של נתח אסאדו) על תפיסות החיים, על גמישות ומוכנות להתפשר, שזה ממש עושה לי געגועים לטורנירים של "המטבח המנצח".
בשורה התחתונה, כמו שאמר בחוכמתו אלברט איינשטיין, "הכל יחסי". המפגש במדבר נועד כדי שכל אחד מהזוגות ישווה בצורה כזו או אחרת ויישמח בחלקו. כמו דקלה ואלון שפשוט השמיעו אנחת רווחה ברגע שיצאו החוצה הרחק מהצקצוקים של צוקית. הפסיכולוגים (בתפקיד חיים הכט החבוי במערה) ידעו להסביר את זה טוב יותר, אבל נראה שגם שירי התרצתה, אף על פי שברור שלה וללירן מחכה לילה לבן – אתם יודעים, כל מה שאפשר כדי לא לישון באותה מיטה. הבונוס? יונה וזיקית.
אותי אישית, הכי עצבנה אורטל. לא ידעתי שאפשר בו זמנית להתנהג בבריונות ולא להיות סגורה על עצמך. "קיבלתי גבר רגיש מדי". אויש נו. ואז את פשוט מסמרטטת אותו באיגלו המדברי הזה שלכם עד שהוא כמעט בוכה, חרישית, כיאה לגבר-גבר. כל זה קורה לצלילי ההתרגשות של צמד הפסיכולוגים: "הו, היא מנסה להתקרב אליו". ברור, מזלו, היא יכולה הייתה גם להעיף עליו נעל או לתת לו סטירה.
המפגש הזה היה סוג של חוויה אנתרופולוגית עבור כולם – גם המשתתפים וגם הצופים בבית. הפסיכולוגים היו מאד מרוצים מההתפתחויות והיה להם מה להגיד ואיך להצדיק כל באג ובאג בתקשורת לאורך הערב - והיו הרבה כאלה. זה היה פרק מעולה.
איכשהו, אנחנו תמיד "אחרים" כשאנחנו מגיעים למפגש עם אנשים זרים; אנחנו לומדים להעריך מחדש את מה שיש לנו מצד אחד, ומצד שני רמת המודעות העצמית שלנו נמדדת היטב על ידי אחרים. אנחנו נותנים ציונים ומקבלים ציונים, וזה מאוד אכזרי - הרי קשה גם לצאת מיוחד ולבלוט וגם להתאים למיינסטרים.
דודו, כאמור, לא מצא את עצמו, וכנראה שיש כאן רמזים עבים לפרק שישודר הערב, בו יש נולד איזה משבר בינו לבין צוקית בשכשוכית. טוב, הגיע גם התור שלהם לחוות קונפליקט כלשהו, לא? מצד שני, פתאום, על רקע של כל השאר, דקלה ואלון נראים רגועים ומאוזנים, להוציא את תקרית הטבעת האבודה בתחילת הפרק. ובכן, הכל באמת יחסי.
אחד הגברים, נראה לי ליאור, שאל את השאלה המתבקשת, שנתלתה באוויר כנראה שוב, כי אף אחד מהנוכחים לא מוכן להצטייר או כחסר רגישות לחלוטין או כרגיש יותר מדי: "מה תגידו אחרי 42 יום, כשהתוכנית תיגמר? האם תמשיכו את הזוגיות או תיפרדו?" גם אלה שרצו להגיד "כן" סתמו את הפה תחת המבטים הכבדים של אלה שרצו להגיד "לא". וזה, בעיני, האסנס של כל הפרק הזה – חוסר יכולת בנקיטת עמדה ופחד תמידי ממה יגידו. כי בסופו של דבר, לא משנה איך הם יתנהגו – בין אם יהיו רגישים בצורה בולטת או עצורים חלוטין - הם תמיד יחטפו ביקורת. והפחד מביקורת משתק, הרבה יותר מכל חרק במדבר.