כבר שבוע ימים ששמה של גרטה טונברי, המתבגרת בת ה-16 שנאמה בוועידת האקלים באו"ם, לא יורד מהכותרות. הנאום שלה הפך למגה ויראלי, הבעות הפנים שלה הפכו לממים, ומומחי רפואה ופסיכיאטריה אבחנו אותה בשידור חי - אף על פי שהיא לא הסתירה כלום מאף אחד. אז למה גרטה כל כך מעצבנת אחרים (ובעיקר גברים?), בואו ננסה לעשות סדר.
הקטע של גרטה טונברי הוא שהיא מנפצת חלומות. ואנחנו לא מדברים רק חלומות ש"הכל בסדר עם האקלים בעולם ושלא מצפה לנו אסון אקולוגי", אלא גם חלומות על איך ילדה בת 16 צריכה להיראות ולהתנהג.
גרטה, כמו שבטח שמתם לב, שוברת את כל השבלונות. במקום להתעסק בטלפון, סלפי או צלילה לקורות חייהם של אריאנה גרנדה ואד שירן; ובמקום לחלום על שמיניסט חתיך או להתערב עם החברות שלה מי תהיה הראשונה שתצא עם איתו - היא עומדת שם על הבמה ומטיחה באנשים מילים, או אפילו יותר גרוע - היא מטיחה בהם דעה.
גרטה היא כמו יתוש קטן ועקשן שמזמזם מכל פינה ולא מאפשר לנו להתעלם ממנו. זו לא ילדה בת 16 טיפוסית שמצופה ממנה בכלל להיות יפה ושתוקה, לצבוע שיער בצבעי יוניקורן, לעשות עוד עגיל באוזן או לטרוק את הדלת של החדר שלה כשהיא עצבנית על ההורים. גרטה היא סיפור אחר. סיפור חדש.
אז הם (או אתם) רואים בגרטה סוג של מוטציה. משהו שקשה לעכל, ואם זה קשה לעיכול - צריך להקיא את זה. להרחיק את החפץ הזר הזה שגורם לתסיסה וחנק. ואז מתחילים העלבונות: הילדה מעצבנת; הילדה דרמטית מדי; הילדה אוטיסטית; הילדה חולת נפש. כל זאת במקום לראות בה ילדה שהצליחה לזהות דברים הרבה לפני כולם. כשכל העולם עדיין מדבר על משבר האקלים במונחים של קרחונים וחור באוזון - היא מדברת עליו במונחים של היום-יום של כולנו.
עוד טענה רווחת בקרב מתנגדיה: יש מישהו שעומד מאחוריה, מישהו שמפעיל אותה. כי הרי אין מצב בעולם שלילדה בת 16 תהיה דעה משלה. במקרים מסוימים, כשקשה לנו לקבל את המציאות, אנחנו תמיד נחפש את הקונספירציה. והמציאות הזו שגרטה טונברי פועלת על דעת עצמה היא קשה מנשוא. יהיו כאלה שיאמינו בפלישת החייזרים לפני שיסכימו עם הדעתנות שלה.
בסופו של דבר, גרטה מייצגת פער בין-דורי - אבל עם טוויסט. מרד נעורים במלוא מובן המילה, אבל במקום כאוס הורמונלי רגיל, היא מתבררת להיות יותר בוגרת מאיתנו. אפשר לא להסכים איתה, אפשר להמשיך לחיות בשאננות, ואפשר לגחך על הדרמטיות שלה. כי הרי כולנו התרגלנו לראות סביבנו טינייג'רים זועפים שתקועים במסך ומתקשרים עם העולם באמצעות משיכות כתף ואימוג'י. אנחנו נרטון על זה עד אינסוף, נגיד "הדור הזה" בצקצוק שפתיים, ואז, כשניתקל ב"דור הזה" פנים אל מול פנים, נירתע בגועל.
האם המצב היה שונה לו גרטה הייתה בן? הנס או נילס, בלונדיני וחמוד, עם פנים רציניות ולהט בעיניים? האם המודל המוקטן של גבר היה משכנע את האנושות בקלות? האם המסר של אותו נער על שינוי האקלים היה מצליח לעבור? חד משמעית כן. כי אז לא היה נוצר הפער המטורף הזה בין ציפייה למציאות. כי דווקא מבנים מתבגרים נצפה לשמוע דעה. יש להם פריווילגיה מולדת. לקול שלהם יש מראש הרמוניה קלה יותר עם שאר העולם.
גרטה טונברי לא צריכה את האישור שלנו, היא לא צריכה את האישור של אף אחד, והיא מעצבנת בדיוק כמו שז'אן ד'ארק עצבנה פעם את הכנסייה, וכמו שרוזה פארקס עצבנה פעם את האוכלוסייה הלבנה. אישה שקמה נגד הבניה חברתית. וזה, ככל הנראה, הדבר הכי מסוכן שיכול לקרות בעולם שלנו.
"היא דיברה אמת, כשהשקר היה סוג השיח הנפוץ ביותר; היא הייתה כנה, כשלכנות כבר לא היה ערך; היא עמדה בהבטחות שלה, כשלא ציפו לכך מאף אחד... היא הייתה מלאת חמלה, כשהאכזריות הייתה חוקית... היא הייתה איתנה בדעתה בעידן של חוסר אמונה מוחלט ולעג... היא הייתה מלאת תעוזה, כשהתקווה והאומץ היו מילים שנעלמו מלב האומה..."
מרק טווין כתב את זה על ז'אן ד'ארק, העלמה מאורליאן, כמה מאות שנים אחרי הוצאתה להורג בעוון כפירה. האם יהיה מי שיכתוב משהו דומה על גרטה בעוד 200-300 שנה? אם נחיה, נראה.
****
עכשיו נניח שגרטה באמת מופעלת על ידי גוף מסוים, והיא סה"כ מריונטה שנועדה להסתיר תהליכים הרבה יותר עמוקים והרסניים. עדיין, מי שבחר דווקא בה, ידע בדיוק מה יפעיל את הטריגר אצל הרוב, בלי להפיל להם את האסימון שקורה כאן משהו מאחורי הקלעים. כי בסופו של דבר האנושות היא דבר די צפוי. אנחנו ממהרים להזדעזע או להלל, בלי לראות לעומק, בלי לנסות להבין שמוכרים לנו סימפטום בעטיפה של סיבה.