כולם מדברים על מגפה עולמית, אף אחד לא מדבר על גל האקסים שחוזרים אחד לשני: אחרי ששתי חברות שלי חזרו לאחרונה ל"לשעברים" שלהן, ועוד כמה סיפרו לי על הניסיונות של האקסים והאקסיות להתחבר מחדש בשנה האחרונה - החלטתי לצאת למשימה ולבדוק למה הדברים האלה קורים.
הרי לחזור לאקס זה קצת כמו להוציא מהארון מעיל מהשנה שעברה; הוא נעים ונוח, ועדיין זוכרים את הריח שלו, ואם יתמזל לכם המזל - באחד הכיסים תמצאו שטר של 50 שקלים שנשכח שם בחורף שעבר, וגם אם לא - לפחות יש משהו שיחמם אתכם בחורף או בדיסטופיה המטורללת בה אנחנו חיים כרגע. בטח לפני פתחו של סגר שלישי.
אז למה זה קורה? כלומר, מצד אחד זה ברור – יש כאן קטע של אינסטינקט הישרדותי וגם רצון לחסוך זמן – אף אחד לא רוצה למות לבד, וגם למי יש כוח עכשיו לעשות את כל התהליך הזה של דייטים (ולאן יוצאים לדייטים היום? לדרייב-אין? ומי משלם על בדיקת המטוש?) – בקיצור, הפתרון הברור והבטוח ביותר הוא לפשפש בעבר ולמצוא מישהו לרוץ איתו 1,000 מטר.
והנה עוד הסבר אפשרי – כולנו השתעממנו בין סגר לחל"ת, בין החל"ת לריסון מהודק - אז שלחנו הודעה או קיבלנו הודעה וחשבנו לעצמנו – נו, יאללה, מה אכפת לי לענות, ממילא כבר סיימתי את כל הדברים החדשים בנטפליקס, אז מה עכשיו? שוב בינג' של "חברים" או "איך פגשתי את אמא"?
אגב, ברור לכולנו שעוד נרטיב קבוצתי מפתה ומכשיל זו הטלוויזיה: תראו את רוס ואת רייצ'ל - במשך עשר עונות הם היו יחד, נפרדו, חזרו, נפרדו שוב, וחזרו כדי לעשות ילדה בטעות, ובסופו של דבר היא יורדת למענו ממטוס לפריז. איזה מרגש, אה? וכל זה בלי שום וירוס שמאיים על העולם.
פסיכולוגים, אגב, מצדדים בגרסת השעמום והבדידות. לפרופ' גוונדולין סיידמן ממכללת אולברייט יש גם כמה גרסאות נוספות, אחת מהן – כמות הזמן שאנחנו מבלים ברשתות החברתיות וכמות התוכן שאנחנו צורכים (כי מה עוד אפשר לעשות כשיושבים בבית כמעט בלי אפשרות לצאת?). אם כל זה לא ברור - פייסבוק מחזקים את דבריה אחרי שהודיעו שבסוף מרץ האחרון הם זיהו עלייה דרמטית בנתוני גלישה פלוס עלייה של 50% בשליחת הודעות. למי בדיוק נשלחו אותן הודעות? נחשו לבד.
ועוד דבר שבוודאות שמו לב אליו אפילו המיזנטרופים הגמורים – חסרה לנו תקשורת בין-אישית ויומיומית. חסר לנו לשבת בבית קפה או לאכול עם חברים בלי שמישהו בסופו של דבר לא יצטרך לשטוף כלים כי נבחר להיות המארח. ולכמה פיקניקים ו"על האש" אפשר לצאת בחודש? ומה יוצא לנו מזה בעצם?
וזה עוד לא הכל, מתברר שכשאנחנו נמצאים במצבים לא ברורים או מסכנים חיים - אנחנו נוטים לחפש משמעות יותר מבדרך כלל (כן, בדיוק כמו בסרטי אקשן של ניינטיז, כשהזוג מתחיל להתנשק רגע אחר שניצלו ממוות או רגע לפני שצונאמי עצום מתרסק על העיר). לכן, בסופו של דבר, בחיפוש אחרי אותה משמעות, אנחנו נוטים לעשות גם חשבון נפש על מה שעברנו, מה שעשינו או מה שעשו לנו - ואולי מנסים לתקן.
בשורה התחתונה, לא משנה מה הסיבה, כולנו יודעים שיש כללים לא כתובים לתקשורת עם האקסים והאקסיות, וכולם מכירים אותם: לא עושים את זה אם לא רוצים להיראות נואשים מדי, חרמנים מדי או פשוט תקועים על מישהו מלפני שנים. אבל הנה הגיעה הפנדמיה הארורה, והדברים שפעם היו חוק בל יעבור - הפכו ללגיטימיים לחלוטין, כמו למשל לשאול מישהו זר אם הוא שטף ידיים אחרי שיצא מהשירותים.
לכן, אם מצאתם את עצמכם חושבים או חולמים על אקסיות או על אקסים, עושים להם סטוקינג באינסטגרם או פייסבוק או מתפתים לשלוח הודעה או להתקשר – דעו, אתם בסדר גמור! זה נורמלי וזה יכול לקרות לכולם. אבל בכל זאת, לפני שמתחייבים למשהו, נסו לחשוב – האם מדובר בבן אדם שבשבילו תהיו מוכנים להקריב את בקבוקון החיסון האחרון? עכשיו אתם יכולים לסמס.