העשור האחרון הכניס המון שינויים לחיים של כולנו ומשלל מבחינות; הטלוויזיה ניצחה סופית את הקולנוע, הסטרימינג ניצח את הדיסקים, אבל בעיני, המטמורפוזה הגדולה הייתה זו במערכות היחסים שלנו.
העשור הזה ייחרט בזיכרון המשותף שלנו כעשור הטינדר, דיק פיק, פורנו זמין, פוליאמוריה וכמובן #metoo. אבל מסביב לכל אלה יש עוד לא מעט דברים שהשתנו. לכן, את הטור הזה שלי, האחרון לעשור, החלטתי להקדיש בדיוק לדברים האלה. וכדי שלא יגידו ששוב כתבתי רק את דעתי - הפעם פניתי גם לחברי הפייסבוק שלי, ודעתם מרחפת מעל לכל מילה ופסיק.
מרגישים אבודים
"חיזור הפך להיות תחום בעייתי וכמעט נכחד": את המשפט הזה שמעתי דווקא מאישה, חברה טובה, נשואה ואם לשניים. "גברים מפחדים לעשות צעד או ליזום כדי לא להיתפס מטרידים. התקשורת הפכה להיות קצרה, עניינית ותכלסית – אנשים שכחו שבדייט אמורים לשבת, להקשיב ולנסות להכיר אחד את השנייה, והאדם השני אינו פריט מאיזה אתר מחו"ל ששולחים חזרה ברגע שרואים שהוא לא נראה בול כמו בתמונה. "עם יד על הלב, לא יודעת איך הייתי שורדת היום כרווקה", היא סיכמה.
גברים גם לא משלמים בדייט ראשון, ולגבי הסיבה, הדעות חלוקות: האם זה בגלל שהם מפחדים לצאת שובניסטים או שבגלל נשים שלא מסכימות שישלמו עליהן בדייט? נראה שהסוגיה הזו תמשיך להעסיק אותנו גם בעשור הבא.
פורנו בלחיצת כפתור
אין ספק שלפורנו הייתה השפעה מכרעת על העשור הזה. בעיקר בגלל הזמינות והגיוון. הנגישות הזו השפיעה גם על מערכות היחסים וגם על הסקס. גם על הפתיחות, אבל גם על הרבה תפיסות שגויות, בעיקר אצל אלה שבעשור הזה רק התחילו לקיים יחסי המין.
אצלם הפורנו יצר לא פעם את אפקט ההרתעה, החשש וחרדת ביצוע. דווקא את התגובה הזו קיבלתי מחבר פייסבוק שבעשור האחרון יצא לשוק הדייטים אחרי זוגיות של 10 שנים והיה מאד מופתע עד כמה שהכל פתאום שונה. ולפורנו יש קשר ישיר לכך.
חרדות
גברים התחילו להודות בקלות רבה יותר בחולשות שלהם. אבל בשעה שהגברים שדיברתי איתם טענו שזה כי הם כנים יותר, נשים אחרות הוסיפו שהרבה פעמים הם משתמשים בזה כדי להצדיק את המעשים שלהם. "זו לא את, זה אני" עדיין כאן, אבל הפעם מתווסף למשפט הזה גם הסבר על חרדות ופצעי נפש עמוקים.
וכמובן, אסור לשכוח את הגברים הגרושים שהעלו את הפגיעות שלהם על נס דגלם. הבעיה היא שלפעמים בתוך הפגיעות הזו הם שוכחים שהם עדיין אבות לילדים ויחד עם הגרושה שלהם הם עדיין משפחה - גם אחרי שחתמו על הסכם גירושין או השיגו גט.
הגבר החדש
הם מבשלים אוכל לכל המשפחה בכל יום מחדש ולא רק במקרים נדירים. הם לוקחים חופשת לידה. הם אוספים מהגן - נכון, הם עשו את זה גם קודם - אבל היום הם עושים את זה הרבה יותר. גם בזכות השיח ברשתות החברתיות. מצד שני, לא מעט מהם עדיין דורשים לקבל על זה פרס מפעל חיים. וגם על זה שהם לא שוכחים להוריד את מושב האסלה, גם כשהם לבד בבית. גאד.
חיפוש אחרי האהבה
למרות כל היתרונות והחסרונות שהביא איתו העשור האחרון, דבר אחד ברור באופן חד משמעי; כולנו מחפשים אהבה, ואפילו מוכנים להודות בכך בקול רם. אולי כי החיפוש הזה הפך להיות יותר ויותר קשה בגלל כל המכשולים בדרך, כל שפע, החששות, התבלות של כישורים חברתיים ועוד שלל נקודות שהאשמות הבלעדיות להן הן - לא, לא נשים - אלא הרשתות החברתיות.
מלחמת המינים: הדור החדש
העשור הזה אחראי גם על תופעות כמו דיק פיק והפצת סרטונים אינטימיים. הוא אחראי על חוסר היכולת לדחות סיפוקים, וגם הכניס אותנו לסחרור תסמונת ההחמצה המתמדת. הוא הצמיח את תופעת האינסלים; עשה מתיחת פנים רצינית לתנועה הפמיניסטית; הפך אותנו לחסרי סבלנות ובודדים הרבה יותר; אבל גם מודעים יותר לעצמנו, לטוב ולרע.
מלחמת המינים הייתה קיימת מאז ומעולם, היא פשוט מינפה את עצמה מחדש ובסופו של דבר היא הגורם העיקרי לכל הפגיעות, החרדות והבלבול הכללי, אבל מזל שיש בנו את החמלה, כי היא בסופו של דבר תרפה את הכל. לכן אני בעד להכריז על העשור הבא בתור עשור החמלה - מה דעתכם?