תמר היא מנהלת של מוסד חינוכי באזור המרכז. נפגשנו בבית קפה שכונתי בעיר מגוריה, והיא נראתה שבורה ומיואשת. לעיתים קרובות אני מגלה כיצד אנשים יכולים לעטות על עצמם מסכה, ובסביבתם הקרובה הם משדרים עסקים כרגיל והתנהגות שגרתית - אך בפנים הלב סוער וגועש.
במפגש עם תמר נראה היה שהיא מבקשת לפרוק מועקה גדולה ואת הכאב שמקנן בה. היא החלה לספר לי על בעלה ראובן, שעובד כרופא, ובשנים האחרונות מתפקד בתורנויות בחדר מיון בבית חולים במרכז הארץ. לדבריה, במהלך השנים ראובן "מעד" כמה פעמים. "אתה יודע", אמרה לי תמר בציניות מרירה, "הצוות והאחיות הצעירות. בסוף משהו קרה".
תמר לגמה מכוס המים שלה באיטיות והמשיכה בדבריה: "תמיד שכנעתי את עצמי שמאחר ושנינו עסוקים בקריירות מתישות, אז הזוגיות שלנו נדחקה הצידה. בשלב מסוים פשוט השלמתי עם המעידות שלו. הפעם נראה לי שקורה משהו רציני כי ראובן זרק בפעם הראשונה את המילה גירושים".
תמר סיפרה לי שהיא ביקשה מראובן לחזור במדויק על דבריו אחרי שהיא שהופתעה מהישירות שלו. "אם תמשיכי להציק לי, לחפש אותי ולחקור אותי - נתגרש וזהו", ענה לה ראובן בתגובה.
תמר ביקשה לדעת מי זו האישה שעומדת מאחורי השינוי הזה. "ראובן מעולם לא התבטא כך", היא אמרה לי. ביקשתי פרטים על סדר יומו של בן זוגה, אך לדבריה, אין לה מושג מתי מתחילות המשמרות שלו, מתי הן מסתיימות ואם בכלל ישנן משמרות כשהוא לא חוזר בלילות.
יצאנו למשימה, וצוות בלשים ממשרדי נצמד לראובן במשך כמה ימים. בתחילת הפעילות השגרה נראתה רגועה וצפויה. ראובן היה מגיע לתורנויות בחדר המיון ובסיום שב לביתו. ביום המעקב הרביעי, ראובן שלח הודעה לתמר, עדכן שהוא נשאר לתורנות לילה וביקש שתבטל את המפגש עם זוג חבריהם שנקבע לשעות הערב של אותו יום.
צוות המעקב המתין בסבלנות, ובשעה שמונה בערב ראובן נצפה יוצא מחדר המיון, נכנס לרכבו ומתחיל בנסיעה. כשעה לאחר מכן ראובן הגיע לבית פרטי באזור חדרה. הוא נכנס למקום ו"העביר בו את משמרת הלילה".
בשעה שבע בבוקר ראובן נצפה כשהוא יוצא מהבית, נכנס לרכב ונוסע ישירות לביתו. לאחר חקירה בשטח נמצאה זהותה של בעלת הבית. בשעות אחר הצהריים שוחחתי עם תמר והעברתי לה את ממצאי המעקב ואת פרטי האישה שבביתה שהה בעלה בלילה הקודם - שמה הוא אסתר והיא גרושה בת 52.
לאחר סדרת קללות של תמר שלא מתאימות למנהלת מוסד חינוכי, סיימנו את השיחה וקבענו לשוחח שוב בבוקר למחרת. כעבור שעתיים קיבלתי הודעה מתמר ובה היא מבקשת לבדוק במהירות האם מדובר באסתי שגדלה והתגוררה בקיבוץ מסוים בדרום הארץ.
כעבור שעתיים חזרתי לתמר עם תשובה חיובית - זו אכן אותה אסתי. תמר ניתקה את השיחה והתקשרה אליי שוב אחרי כמה דקות. היא סיפרה לי שאותה אסתי הייתה אהבת נעוריו של ראובן והם גדלו יחד באותו קיבוץ.
תמר נזכרה שלפני כשנה ראובן סיפר לה שאחת מבנות הקיבוץ בו גדל הגיעה לטיפול במיון והוא שמח לפגוש אותה אחרי שנים רבות. כמובן שהוא לא סיפר לה שמדובר באהובתו הראשונה. תמר ידעה מסיפורי המשפחה בקיבוץ על הקשר שלו עם אסתי, וההערכה שלה הייתה שגם ראובן לא ידע לאן יתגלגל המפגש המקרי.
"עכשיו אני מבינה, מדוע זה לא עוד רומן", היא אמרה לי והוסיפה שאין לה מושג כיצד לנהוג. היא אמרה שתתייעץ עם בתה ועם חברה ותשקול את צעדיה. דבר אחד היא ידעה בוודאות - היא מתכוונת להילחם על ראובן.
כעבור כמה שבועות תמר עדכנה אותי שראובן מתעקש להתגרש. הוא פשוט נעול וחדור מטרה להזדקן עם אהבת נעוריו. "הרמתי ידיים בשנייה שהבנתי שהילדים שלנו לא מתכוונים להילחם איתו והשלימו עם בחירתו", סיכמה תמר את השיחה, והוסיפה בכאב שהיא איבדה את ראובן הרבה לפני שאסתי הגיעה, ואהבת נעוריו של בעלה הייתה זו שרק הרוויחה מהסיטואציה.
הסיפור מבוסס על מקרה אמיתי. שמות הדמויות, כמו גם פרטים נוספים, שונו בכדי למנוע את חשיפת המעורבים. גולן פנחס, חוקר פרטי, הוא בעל המשרד "ים חקירות"