את יפתח אני מכיר מספר שנים. עיסוקי כבלש פרטי תמיד הלהיב אותו ובכל מפגש הוא ביקש לשמוע סיפורים מעניינים. אבל יפתח לא ציפה, שיבוא יום והוא עצמו יפנה אליי לספר את "סיפורו האישי".
את הילה אשתו לא הכרתי באופן אישי, יפתח החל לספר לי שלפני שנתיים הם עברו להתגורר ביישוב קטן באזור השרון. "לפני כחצי שנה" הוא אמר, "הילה החלה להתנהג מאד שונה. מהסיפורים שלך, ישר התחלתי לחשוד". לא ידעתי אם לראות בזה מחמאה או לחוש מועקה, אך התיאורים של יפתח באמת הובילו לחשד המתבקש.
מדבריו התברר כי הילה החלה להיות חסרת סבלנות כלפיו, נמנעת ככל שניתן ממגע פיזי איתו, צמודה לטלפון הנייד שלה ולפני כחודשיים החלה פתאום לצאת בשעות הערב "להליכות" ברחובות היישוב. יפתח סיפר לי על סדר היום של הילה. היא עובדת במשרד בתל אביב ואינה יכולה לצאת בשעות העבודה.
יפתח יודע שבסיום העבודה היא מגיעה ישר ליישוב להוציא את בנם מגן הילדים ולאחר מכן היא בחברת בנם עד שעות הערב. הניסיונות למצוא זמן פנוי שהילה יכולה לקיים מפגשים, במידה והיא אכן מנהלת רומן היו לא פשוטים.
יפתח נזכר שלאחרונה הילה יצאה פעמיים או שלוש בשעות הערב למפגש עם חברות, אך זה לא היה בתדירות שהעלו חשד מבחינתו. סיכמתי עם יפתח שבשלב ראשון נבדוק ונלווה את הילה במסלול ההליכה שלה. בכל זאת, זו שגרה חדשה של הילה. במקביל נמתין "ליציאת ערב" הבאה שלה וכך נתחיל את החקירה.
כעבור שבוע, חוקר וחוקרת, לבושי מדי ספורט, ליוו מרחוק את הילה במסלול ההליכה שלה ברחובות היישוב. ברוב הזמן הילה נראתה עם אוזניות ומשוחחת בטלפון. ההליכה לא נראתה ספורטיבית ומהירה, זה היה נראה יותר כמו תירוץ לצאת מהבית.
בערב הראשון והשני הילה צעדה לבדה והייתה עוצרת ומתיישבת על ספסל מוסתר סמוך לגינה ציבורית כשהיא משוחחת בטלפון. בפעם השלישית עם תחילת מסלול ההליכה, חוקרת הקדימה את הילה והתיישבה על הספסל. הילה לא חרגה ממנהגה, צעדה כמעט את אותו מסלול ההליכה הקבוע והגיעה לספסל.
היה ברור שהילה משוחחת עם גבר והיא נשמעה מרבה להתלונן על מקום העבודה שלה ונוקבת בשמות של עובדים. כעבור מספר דקות, שניות לפני שהחוקרת קמה להמשיך בדרכה, הילה נשמעה אומרת לבן השיח שלה בטלפון, "אז גם מחר לא אראה אותך? אז מחר לא אצא להליכה...", הבנו שהגבר מגיע ליישוב ונפגש עם הילה וכפי שזה נראה, המפגשים הקצרים שלהם מתקיימים בזמן ההליכה של הילה.
שבוע לאחר מכן, נערכנו שוב לפעילות מעקב והפעם הילה נתפסה. בערב ההליכה השני, הילה יצאה מהבית וצעדה ישירות ובמהירות לחניית רכבים של המרכז מסחרי. הילה נראתה בוחנת את הסביבה החשוכה ואז נכנסה לרכב שחנה בפינת החניון. הילה והגבר שברכב נראו מתחבקים ומתנשקים ללא הפסקה, השניים נשארו ברכב כמעט חצי שעה ובסיום הילה יצאה במהירות מהרכב והמשיכה בהליכה עוד כרבע שעה וחזרה לביתה.
צוות העוקבים המשיך ללוות את הגבר עד שזה הגיע לביתו ביישוב סמוך ובררו את זהותו. יפתח עודכן בממצאים ולדבריו הבחור מוכר לו והוא עובד לשעבר במשרד בו הילה עובדת. זה הסביר את שיחת הטלפון שלהם שבוע קודם לכן, על הספסל. הם שוחחו על מקום העבודה שלה, משום שהוא הכיר את מקום העבודה.
יפתח התקשר אליי כעבור מספר שבועות וסיפר שהוא פתח את העניין מול הילה, היא היתה בהלם מכך שנחשפה, וביקשה מיפתח לסלוח לה, לדבריה, מעולם לא קיימה יחסים אינטימיים מלאים עם הבחור, רק נסחפה לריגוש במפגשים הנסתרים ברכב. יפתח החליט לא לפרק את המשפחה ושניהם החלו בטיפולי זוגיות לצלוח את המשבר.
הסיפור מבוסס על מקרה אמיתי. שמות הדמויות, כמו גם פרטים נוספים, שונו בכדי למנוע את חשיפת המעורבים. גולן פנחס, חוקר פרטי, בעל המשרד "ים חקירות".