עומרי התקשר אליי ביום ראשון בשעה שמונה בבוקר בדיוק. לדבריו, במהלך סוף השבוע שקדם לשיחת הטלפון הזו, הוא התלבט ושקל את העניין, אך לבסוף הבין שאין לו ברירה אלא לפנות לאיש מקצוע.
קבענו להיפגש כבר באותו היום בשעות הערב, ולבקשתו נפגשנו בביתו של אחד מחבריו הטובים. הגעתי לפגישה, וכבר בתחילתה עומרי סיפר לי שביום חמישי האחרון הוא קיבל טלפון ממספר חסוי בצהרי היום. בצדו השני של הקו נשמע קולה של בחורה שאמרה לו שלושה משפטים, ואז מיהרה לנתק את הטלפון.
"'אני מדברת עם עומרי?', היא שאלה אותי והשבתי לה בחיוב", הוא סיפר. "מיד אחר כך היא אמרה: 'תבדוק טוב מה אשתך הילה עושה מהצד, ותדאג שהיא תעזוב את הגבר שלי', מיד אחרי זה היא ניתקה את השיחה והשאירה אותי המום".
קולו של עומרי רעד כאילו הרגע הוא סיים את אותה שיחה, וניכר עליו שהוא נרגש ומלא לבטים. "חייכתי, אבל הייתי בהלם", הוא סיפר לי. "פשוט לא הבנתי מה הקטע, ואחרי כמה רגעים של בלבול - התחלתי לחשוב".
עומרי סיפר לי שהילה עובדת בסוכנות ביטוח, ומדובר בבחורה מאוד מרשימה שנראית מעולה. "היא מודעת לזה ומאוד נהנית מהחיזורים של גברים אחרים" הוא סיפר. "אבל לרגע לא חשבתי שהיא תבגוד בי. הרגשתי סבבה עם זה שהרבה גברים חושקים בה וזה אפילו החמיא לי. אבל אחרי הטלפון ההוא כל הביטחון שלי נעלם. אני מקווה שלא נרדמתי בשמירה ושלא הייתי נאיבי מדי".
עומרי המשיך וסיפר שהוא התייעץ עם אחד מחבריו הקרובים, והוא היה זה שהמליץ לו לפנות למשרד חקירות ולבדוק את העניין כדי שיוכל להחליט כיצד לנהוג: "להטיח בהילה האשמות כשאין לי הוכחות - תהיה טעות", אמר לי עומרי בסוג של שכנוע עצמי.
בסופה של השיחה קבענו לצאת למעקב סמוי אחרי הילה בימים שייקבעו על ידי עומרי. בתחילת החקירה הממצאים לא היו חד משמעיים; הילה נפגשה פעמיים לארוחת צהרים עם בחור מהעבודה, והשניים הרבו לצחוק ונראה היה שהם חברים קרובים, אבל לא היה משהו שיצביע בהכרח על קשר רומנטי.
עומרי התעקש שנמשיך בחקירה - ואז זה הגיע: באחד מימי המעקב, יום שהוחלט עליו באופן שרירותי וללא מידע מוקדם, יצאה הילה ממקום עבודתה עם הגבר שאיתו נפגשה פעמיים בעבר. שניהם נכנסו לרכב ונסעו מהמקום.
פרטיו של הגבר כבר היו ידועים לנו, ועומרי זיהה אותו בתמונות מארוחות הצהריים המשותפות. שמו סטיב והוא אחד השותפים בסוכנות הביטוח בה הילה עובדת. השניים נראו עוזבים את אזור המשרד ומגיעים לבניין מגורים בצפון תל אביב.
כתובת הבניין הייתה ידועה לנו ככתובת המגורים של סטיב, השניים נכנסו לבניין ועלו יחדיו לקומת הפנטהאוז שבה הוא מתגורר. כעבור שעתיים וחצי הם יצאו, וצוות הבלשים הבחין מיד שסטיב היה לבוש בגדים שונים מאלה שלבש בבוקר, ומיד עם יציאתם מהבניין הוא החזיר את הילה למשרדי סוכנות הביטוח.
הילה ירדה לבדה מהרכב בחזית בניין המשרדים, וסטיב המשיך בנסיעה. כנראה שזו הסיבה שהוא לא חשש להחליף בגדים, שכן הוא ידע שהוא אינו חוזר למשרד. למחרת, בבדיקה שערכנו, גילינו שסטיב התגרש לפני כשנתיים ומתגורר לבדו בדירת הפנטהאוז.
אז מי הבחורה שהתקשרה לעומרי? הכיוון עליו חשבנו בהתחלה היה שמדובר בבחורה שעובדת באותה סוכנות ביטוח, וכנראה רק מישהי שרואה אותם "מבלים" באופן קבוע יכולה להבין שיש ביניהם רומן. בהמשך חשבנו שאולי זו מישהי שבכלל רצתה את סטיב לעצמה והילה הפריעה לה בדרך למטרה.
כך או כך, עומרי לא החליט האם הוא מעוניין להתגרש מהילה או לא; יש להם שני ילדים והוא אוהב אותה, ואחרי שבועיים, כך נודע לי, הוא סיפר לה על השיחה האנונימית, ואמר לה שבאותה שיחה נמסר לו מידע קונקרטי על מספר המפגשים האינטימיים שהיו לה עם סטיב בביתו.
הילה נותרה המומה ומופתעת, ועומרי הרגיש שהיא ידעה מי זו שהתקשרה אליו. הילה הסבירה לעומרי שזה היה קשר שהיא נשאבה אליו, איבדה שליטה ומצטערת על כך. לדבריה, היא הייתה פעם אחת בלבד בביתו של סטיב וציינה את תאריך המפגש שאנחנו תיעדנו. מפגש אחד בודד, ולחוסר מזלה בדיוק ביום ההוא אנחנו פעלנו באופן שרירותי.
היא ביקשה מעומרי שייסלח לה, ואפילו התחייבה להתפטר מהעבודה למחרת בבוקר. היא אמרה לו שתילחם ולא תוותר, ושהיא מתפללת שעם הזמן הוא יסלח וישכח. האם כך היה? נאלץ לחכות ולראות.
הסיפור מבוסס על מקרה אמיתי. שמות הדמויות, כמו גם פרטים נוספים, שונו בכדי למנוע את חשיפת המעורבים. גולן פנחס, חוקר פרטי, הוא בעל המשרד "ים חקירות