ציון יצר איתי קשר ונשמע מאד להוט להיפגש ולספר את סיפורו. "תקשיב", הוא אמר לי. "אני כבר ארבעה חודשים משתגע. אני מת לדעת את האמת, אבל מצד שני גם לא רוצה לדעת כלום".
זו דילמה ידועה ומוכרת כאשר אנשים שחושדים בבני הזוג שלהם מעדיפים לחיות עם הספק, כי מבחינתם האמת גרועה הרבה יותר. ציון הגיע למפגש בינינו בבית קפה במתחם בתי קולנוע מוכר במרכז הארץ, ולאחר שיחה קצרה הוא החל לספר לי על כך שלפני מספר חודשים הוא שם לב שמשהו מוזר קורה עם אשתו לימור.
"זה לא משהו ספציפי ומיוחד", הוא סיפר, "אבל אתה יודע איך זה. הרבה דברים קטנים מתחברים פתאום; העיסוק האובססיבי בטלפון, המתח בו הייתה, העיסוק החדש שכלל התנדבות לחיילים בימי שישי בבוקר, וטיפוח אישי שלפתע הפך לאחד הדברים הכי חשובים בשבילה". כל אלה יחד גרמו לציון להרגיש שיש סיבה נסתרת. הוא המשיך וסיפר לי שלפני מספר שבועות ניסה לעקוב אחרי לימור באחד מימי שישי בהם יצאה בשעות הבוקר, אך אחרי מספר צמתים היא נעלמה לו. "זו עבודה לאנשי מקצוע", הוא סיכם.
מה שידוע וברור לציון הוא שלימור לא הגיעה באותו היום למבנה שבו היא עוסקת בתרומתה לחיילים. הוא סיפר לי שלפני כחצי שנה, לימור הצטרפה במסגרת עבודתה ליום תרומה וסיוע לחיילים בודדים ומאז "חיידק ההתנדבות" דבק בה, והיא החלה לנסוע מדי יום שישי בשעות בוקר למספר שעות לטובת פעילות בהתנדבות למען חיילים.
לאחר ניסיון המעקב הקצר שלו, ציון הבין שיש משהו נוסף שמעסיק את לימור בימי שישי מעבר לעיסוק ברווחת החיילים, ולכן סוכם איתו שצוות בלשים ייצמד אליה ביום שישי הקרוב כדי לבדוק במה היא עוסקת והיכן היא שוהה. כבר באותו יום שישי שנקבע, צוות הבלשים המתין בשעות הבוקר ללימור ליד כתובת מגוריה. לצוות היה את כל המידע הנדרש; תמונה של לימור, פרטי הרכב וכתובת המבנה בו עסקה בפעילות למען החיילים, וכך, בשעה 08:25 בדיוק, היא יצאה מביתה ונסעה ישירות לשם.
היא שהתה במקום מספר שעות, ומדי פעם נראתה עומדת בחזית המבנה. אזרחים רבים נראו מגיעים עם ציוד ומשאירים אותו בפתח המבנה, ולקראת השעה 13:00, היא נראתה יוצאת מהמקום בחברת קצין צעיר. השניים שוחחו סמוך לדלת הכניסה, הרבו לצחקק ונראו כמו זוג חברים קרובים. כשנפרדו, השניים התחבקו באופן שהעלה קצת תהיות, אך לאחר מכן כל אחד מהם הלך לרכבו ונסע מהמקום.
ציון עודכן בממצאים, וסוכם בינינו שנפעל שוב ביום שישי שלאחר מכן. כעבור שבוע, סביב אותה השעה, יצאה לימור מביתה והחלה בנסיעה, אך הפעם לא לכיוון המבנה המוכר. היא הגיעה לכניסה לקניון, עצרה בצד הדרך, וכעבור מספר דקות נראה הקצין הצעיר, כשהוא לבוש בבגדים אזרחיים מגיע בריצה קלה לרכבה.
את השניות לאחר שהתיישב ברכב, לא ניתן היה לבחון, אך כעבור זמן קצר, התמונה התבררה; לימור החלה בנסיעה והגיעה למושב באזור השרון. השניים נכנסו במהירות למתחם צימרים דיסקרטיים, מתחם שמוכר וידוע למפגשי אהבה קצרים. כעבור שלוש שעות נראה הרכב של לימור יוצא מהמתחם, ואחד העוקבים החל בנסיעה מהירה לקניון בו לימור אספה את הקצין הצעיר.
בסריקה קצרה בחניון נמצא רכבו של הקצין שנראה שבוע קודם לכן כשהם נפרדו. מדבקת היחידה הצבאית על החלון האחורי הייתה בולטת ומוכרת. הבלש התמקם בחניון, וכעבור מספר דקות רכבה של לימור נכנס למקום ועצר ליד רכבו של הקצין. השניים יצאו מהרכב ונעמדו ליד רכבו. נראה היה שהם מרגישים חופשיים, מוגנים ומוסתרים. חיבוק ארוך ונשיקה לוהטת וארוכה היו אות הסיום למפגש הרומנטי, כך שיש מי שיאמר שלימור אכן תרמה לרווחת החיילים.
דו"ח חקירה מפורט וצילומים איכותיים הועברו לציון - וחששו אומת. למרות זאת, ציון לא התכוון להתגרש, הרי אין לו ספק שלימור לא מתכוונת לבנות זוגיות עם בחור צעיר שקטן ממנה לפחות בעשור. כמה ימים לאחר מכן, הוא כבר חשף בפניה את הידיעה על הרומן הלוהט שלה.
לימור ניסתה להסביר שזה היה איבוד שליטה והיא הרגישה כמו מגנט. "זה היה חזק ממני, נמשכתי לריגוש ונסחפתי", ניסתה להסביר לציון, שבאופן מפתיע החליט להתמודד עם המשבר ולא לפרק את המשפחה.
הסיפור מבוסס על מקרה אמיתי. שמות הדמויות, כמו גם פרטים נוספים, שונו בכדי למנוע את חשיפת המעורבים. גולן פנחס, חוקר פרטי, הוא בעל המשרד "ים חקירות"