אמנון התקשר אליי וביקש שאגיע לפגישה בביתו. הוא נשמע מאד רשמי וענייני, ובשעה תשע בערב הגעתי לביתו הממוקם בסוף רחוב ללא מוצא, רחוב קצר ומוסתר, בקצה שכונת מגורים ותיקה באזור השרון.

החניתי את רכבי ברחבה הפתוחה שבחזית הבית ונכנסתי. להפתעתי, בבית המתינו לי שני זוגות; אמנון ואשתו אילנה וזוג נוסף שמתגורר בבית הסמוך. "אלו השכנים שלנו", הציג אמנון את האורחים, "הם חברים מאוד טובים". התיישבתי מול הארבעה וניסיתי לנחש מה הביא אותי, חוקר פרטי, למפגש כזה.

אמנון ואשת השכן היו דומיננטיים והיו אלה שניהלו את השיחה. לדבריהם, בחודשים האחרונים הם סובלים ממטרד קשה: פעמיים בשבוע, בשעות לילה מאוד מאוחרות, מגיע רכב לרחבה בחזית הבתים שלהם, וברכב מתבודד זוג שמקיים יחסי מין ומשאיר אחריו זוהמה שכוללת קונדומים ומגבונים.

"הזוג הזה מצא לו פינה שקטה, חשוכה, מבודדת ומוסתרת בחזית הבתים שלנו", אמר לי אמנון. "האמת היא שאחרי חצות המקום שומם, אין פה נפש חיה ולהם זה אידיאלי, אבל ממש לא לנו. אנחנו חוששים לצאת, להעיר ולהפריע להם. זה מסוכן, לך תדע מי נמצא ברכב. אנחנו לא רוצים להסתבך עם אנשים זרים".

אשת השכן סיפרה שזה קורה כמעט בכל יום חמישי, והיו פעמים שגם בימי שישי הם הגיעו לאזור. אילנה, אשתו של אמנון, בכלל לא הבינה איך אפשר ליהנות ברכב. "מה הבעיה ללכת למלון או  לצימר?" היא שאלה ובצדק. אמנון נראה קצת נבוך, ואשת השכן אמרה עם חיוך: "מה לעשות, לפעמים זה ממש כיף ברכב".

לפתע, בעלה השתקן התערב פתאום ואמר: "זה היה מזמן אשתי... ממש מזמן...", וכל הארבעה צחקו. המצוקה שלהם עם הזוג המתבודד בכניסה לביתם היתה מובנת, במיוחד לנוכח העובדה שהזוג משאיר אחריו לכלוך וזוהמה, ומיד השבתי להם שאני יודע בדיוק כיצד לסייע להם.

במהלך שלושת ימי החמישי שלאחר מכן, צוות עוקבים ממשרדי הגיע לרחוב המדובר, בדיוק כאשר הרכב עם הזוג המתבודד הגיע, כהרגלו. העוקבים נכנסו כמה פעמים לרחוב עד סופו, ובני הזוג נראו מוטרדים ולא שקטים. בהמשך, בפעולת חקירה סמויה, זוהה הגבר שנהג ברכב.

דקות לאחר מכן חוקרת מהמשרד התקשרה אליו ממספר חסוי, קראה לו בשמו, והציגה את עצמה כתושבת השכונה שנחשפה למפגשים הליליים שלו ושל חברתו, ובעיקר ללכלוך שהם משאירים אחריהם. היא ביקשה שיעשה טובה ויחדל מלהגיע לרחוב הזה, והגבר, שהיה בהלם מהשיחה, נשמע מגמגם ומבולבל. הוא אמר "בסדר" וניתק. חזרתי לאמנון ואמרתי לו שאני די משוכנע שהמטרד שממנו סבלו ייפסק - וכך באמת היה.

הסיפור מבוסס על מקרה אמיתי. שמות הדמויות, כמו גם פרטים נוספים, שונו בכדי למנוע את חשיפת המעורבים. גולן פנחס, חוקר פרטי, הוא בעל המשרד "ים חקירות"