תמר הגיעה למשרדי בדיוק בשעה שקבענו. היא נכנסה, התיישבה מולי, חייכה ואמרה: "נעים מאד, אני משוכנעת שבסוף הפגישה אתה תחשוב שאני משוגעת". השבתי לה בחיוך ששמעתי ונחשפתי להרבה סיפורים ומקרים מוזרים, ושאני אשתדל בסיום השיחה להגיע למסקנה אחרת. תמר ביקשה כוס קפה, והחלה לספר על הזוגיות שלה עם בעלה ערן. לדבריה, הם נשואים כמעט עשר שנים ויש להם שני ילדים.
תמר המשיכה וסיפרה שמאז הלידה השנייה שלה משהו השתנה בערן ושהוא מאד קר אליה. לדבריה, הוא לא נמשך אליה כבעבר, והמסקנה היחידה שלה הייתה שיש לו מאהבת. אמרתי לה שזו מסקנה קצת פזיזה, אך היא התעקשה שהיא אינה טועה והביעה תקווה שאולי אני סוף סוף אחשוף בפניה את האמת, שכפי הנראה כבר ידועה לה.
שאלתי את תמר מדוע "סוף סוף", והיא השיבה בחיוך נבוך שכבר ארבעה חוקרים פרטיים עקבו אחר ערן בשנתיים האחרונות אבל אף אחד "לא סיפק לה את מבוקשה". הבעתי פליאה, אך תמר התעקשה וקבעה שככל הנראה הם לא היו מיומנים ומקצועיים בשביל לתפוס את בעלה על חם.
ניסיתי בכל זאת "להגן" על הקולגות שלי למקצוע, אך נראה שתמר הייתה חדורה באמונה ושכנוע עמוק שיש לבעלה מאהבת. אין אמת אחרת. לדברי תמר, היא מעולם לא שוחחה על כך עם ערן, לא עימתה אותו עם חשדותיה והוא ככל הנראה לא מודע לעשרות אלפי שקלים שאשתו מוציאה על פעולות הבילוש אחריו.
הקשיתי על תמר ושאלתי אותה אם יש לה עוד נתונים שמחזקים את החשד שלערן יש מאהבת, מלבד העובדה שלדבריה הוא לא נמשך אליה כבעבר, אך תמר השיבה בשלילה ואמרה בנחרצות: "התחושה שלי מספיקה, אני אף פעם לא טועה".
עכשיו ראוי לציין שזהו מצב בעייתי ומאתגר מבחינתי. מצד אחד, נראה שתמר מבקשת הוכחות למשהו שנראה שלא קיים. מצד שני, יש סיכוי שהיא צודקת ושבאמת בעבר לא הייתה הצלחה בניסיונות לתפוס את ערן. סיכמתי איתה שנבצע מעקב סמוי אחר ערן, בימים ובשעות שהיא תקבע, כך שאם לא יימצא דבר, אולי היא תשתכנע שאין לו מאהבת.
תמר בחרה כמה ערבים שבהם נעקוב אחרי ערן, ערבים בהם לדבריה אין מצב שהוא לא ייתפס. לאחר ארבעה ערבי מעקב סמוי, שבהם לא נמצא שום רמז שלערן יש מאהבת, פגשתי את תמר וחשפתי בפניה את הממצאים: "ערן בסדר גמור, לא מצאנו כלום", אמרתי לה, והאכזבה ניכרה בבירור על פניה.
הסברתי לה שמבחינתי החקירה הסתיימה, אך עוד בפגישה הראשונה תמר סיפרה לי שאחותה שמתגוררת בחו"ל עוזרת לה ושולחת לה כספים לבדיקת החשדות שלה. כבר אז תמר ציינה שמבחינה כספית אין שום מגבלה של תקציב ושנבצע כל מה שיידרש, ולמרות הפיתוי, הסברתי לה שמבחינתי אין עוד מה לבצע מבחינת מהלכי החקירה ושמכאן מדובר בבזבוז כסף לשווא.
תמר הודתה לי ועזבה את משרדי, ובשלב זה לא שללתי את האפשרות שברגעים אלה גם אני נכנס לרשימת החוקרים "הלא מיומנים" שלה, והייתה בי תקווה שתמר תשקול את המלצתי במהלך הפגישה שהיא אינה זקוקה לחוקר פרטי, אלא לשינוי מחשבתי ואולי לתמיכה, ליווי וייעוץ בבניית האמון בבן זוגה - לבד ואולי אפילו עם ערן עצמו.
הסיפור מבוסס על מקרה אמיתי. שמות הדמויות, כמו גם פרטים נוספים, שונו בכדי למנוע את חשיפת המעורבים. גולן פנחס, חוקר פרטי, הוא בעל המשרד "ים חקירות"