מיכאל התקשר אליי וביקש להיפגש במשרדו שממוקם באזור המרכז. בשנים האחרונות ביצענו עבור מיכאל חקירות לאיתור לקוחות שמסרו לו המחאות ללא כיסוי, אבל כבר בתחילת השיחה שלנו הוא החל לספר לי שהפעם מדובר בעניין אחר, אישי, שייתכן וקשור לעסק שלו.
לדברי מיכאל, הוא מנהל קרב משפטי נגד אחד הספקים שעבדו איתו בעבר, ובמקביל, בחודשיים האחרונים נגרם לו נזק לרכב שנעשה בחניית הבית הפרטי שלו; בפעם הראשונה צמיג נחתך ובפעם השנייה נשפך חומר חומצתי על גג הרכב.
מיכאל הוסיף שהוא לא יודע על חוט מקשר בין הסכסוך שלו עם הספק לבין הנזקים, אבל מבחינתו אין אף גורם אחר שירצה לפגוע בו.
מיכאל ביקש להתקין מצלמה סמויה מול חניית הרכב בביתו, בתקווה שכך ייתפס מבצע הנזק במידה וישוב לפגוע ברכב. הוא ציין שהוא מעוניין להתקין את המצלמה בדיסקרטיות, ושאין בכוונתו לשתף בעניין את בני משפחתו. הוא הסביר שאינו מעוניין בהגברת החשש והמתח אצל אשתו וילדיו ברגע שיבינו שהפגיעה ממוקדת לכיוונו.
מצאנו פרק זמן נוח באחד הימים בשעת ערב שבה בני הבית היו באירוע משפחתי, אז איש טכני מטעמי הגיע והתקין מערכת של שתי מצלמות שכיסו את כל רחבת החנייה שמחוץ לביתו של מיכאל.
כעבור שבועיים, לאחר שלא נעשה כל נזק לרכב, מיכאל ביקש לצפות בסרטונים, כי לדבריו, ייתכן והוא זיהה דמות שמסתובבת סביב הרכב או הבית. קבענו בביתו בשעת בוקר מאוחרת, מכשיר ההקלטה הורד ומיכאל ביקש שאצרוב את הסרטים על דיסק ואעביר למשרדו.
הגעתי למשרדי והתחלתי בתהליך הורדת הסרט ממכשיר ההקלטה ובצריבתו על דיסק נייד כשלפתע חשכו עיני. בסוף השבוע הראשון שבו הייתה מותקנת המצלמה, בשעה 03:00 לפנות בוקר, נראתה בתו החיילת הצעירה של מיכאל מגיעה עם הרכב מבילוי כשלצדה ברכב ישב בן זוגה.
השניים נשארו דקות ארוכות ברכב, בחנייה, מול המצלמה הסמויה, כשלפתע בתו של מיכאל ובן זוגה נראו מתגפפים בלהט ואף החלו לבצע אקטים מיניים אישיים. הייתי בהלם. לא מהסיטואציה עצמה (בכל זאת זוג צעיר ומאוהב) אבל מה אעשה עכשיו עם מיכאל? אי אפשר להעלים חלק מהסרט, כי על הסרט כולו מופיעים תאריך ושעה ומיכאל יבחין מיד שקטע מסוים "נעלם".
לא הייתה לי ברירה והעברתי למיכאל את הסרט המלא. עשיתי זאת במהירות, והתקשרתי אליו ואמרתי לו שתוך שעתיים הדיסק יהיה במשרדו. הסברתי לו שלא היה לי זמן לצפות בסרט, ושאם יהיו בעיות של איכות או תמונה לא ברורה שיודיע לי ונטפל בבעיה. הוא הודה לי על השירות המהיר ותוך שעתיים הדיסק הונח על שולחנו.
כעבור כמה ימים פגשתי אותו שוב וקבענו להתקין חזרה את מכשיר הצילום במקומו. מיכאל שאל אותי אם יש עותק נוסף מהסרט שהעברתי לו, השבתי לו מיד בשלילה, ואמרתי שהסרט שאצלו הוא העותק המקורי והיחידי. "מצוין", השיב מיכאל, חייך לעברי, קרץ וסיים את השיחה.
כעבור חודשיים, ולאחר שלא בוצע שוב כל נזק לרכבו של מיכאל, מערכת המצלמות פורקה והחלטנו על סיום החקירה. המערכת אמנם סיפקה למיכאל מידע - אבל ממש לא המידע שאותו הוא ביקש ורצה לדעת. לא נעים.
הסיפור מבוסס על מקרה אמיתי שהתרחש לפני סגר הקורונה. שמות הדמויות, כמו גם פרטים נוספים, שונו בכדי למנוע את חשיפת המעורבים. גולן פנחס, חוקר פרטי, הוא בעל המשרד "ים חקירות"