לפעמים חקירות מסוימות מתפתחות וגוררות אחריהן הפתעות לא צפויות. את ליזה הכרתי לאחר שקיבלה את הטלפון שלי בהמלצת עורכת דין שלה. פגשתי את ליזה ובמשך שעה ארוכה היא סיפרה לי על מעלליו של איציק בעלה.

ליזה נשמעה כעוסה, לדבריה, לפני שנתיים וחצי היא תפסה את בעלה איציק בוגד, הוא התחנן שתסלח לו, שלח אליה בני משפחה וחברים לרצותה ולהבטיח הבטחות, בסוף היא נאותה. "הוא חזר הביתה, והנה עכשיו שוב באותו הסיפור" היא אומרת לי בכעס. "אבל הכעס הוא בעיקר על עצמי". שאלתי, מדוע? "כי שוב כל המאפיינים הרגילים של פעם נראים על איציק". ליזה תיארה: "הוא חסר סבלנות אלי, צמוד לנייד שלו בלי הפסקה, מתעכב בעבודה ומגיע בשעות הערב. כשאני רק מנסה לשאול למה הוא מאחר, הוא ישר מתנפל וכועס".

כעבור מספר ימים התחלנו לבצע מעקב סמוי אחר איציק. בימים הראשונים, הוא התנהל בסדר ולא נראה משהו חריג. ביום חמישי אחר הצהריים, איציק סיים את העבודה והחל בנסיעה, אבל הוא לא נסע לכיוון ביתו. בעלה הגיע לפתח בניין מגורים בעיר במרכז הארץ ונותר ברכב. איציק נראה מסדר את שיערו המלא, מחליף חולצה וכעבור חצי שעה יצא מהרכב ונכנס לבניין. חוקר סמוי שכבר המתין בכניסה, נצמד לאיציק עד שהוא נכנס לדירה אליה הגיע. כעבור שעתיים וחצי, איציק יצא מהבניין, חזר לרכב ונסע ישירות לביתו. חקירה קצרה העלתה כי בדירה מתגוררת אישה גרושה, אם לשני ילדים. למחרת התבררה זהותה מלאה ושהיא עבדה כסייעת בגן ילדים בשכונת מגוריהם.

המידע הועבר לליזה. זהות האישה לא הייתה ידועה או מוכרת לה, אבל קשה לומר שהיא הופתעה. ליזה נראתה לוחמנית והודיעה שהפעם היא לא תוותר. למחרת, שוחחתי עם ליזה וזו אמרה שאכן איציק הרבה ״לאחר״ בימי חמישי, כנראה שזה יום המפגש הקבוע שלהם. סוכם שנבצע פעילות נוספת בחמישי שלאחר מכן. כעבור שבוע, צוות מעקב הגיע למקום העבודה של איציק. בשעה 15:30 בדיוק הוא יצא מהעבודה ושוב החל בנסיעה לכיוון בית המאהבת. ליזה התקשרה אליי ונשמעה מתוחה: "יש שינוי"? היא שאלה, השבתי שלא ושבעלה כנראה בדרך למאהבת שלו. איציק הגיע לכתובת הידועה, והפעם ללא עיכובים נכנס ישר לבניין. שוב, חוקר אחר ליווה את איציק בצילום סמוי עד כניסתו לדירת המאהבת. החוקר סיים את הצילום ושב לרכב התצפית בכניסה לבניין בהמתנה שאיציק יסיים את הביקור וישוב לרכבו.

כעבור רבע שעה, ליזה שוב התקשרה ושאלה האם הוא נכנס לבניין, השבתי שכן ולפתע משהו נראה לי חשוד. שאלתי את ליזה היכן היא, וליזה השיבה לי בנחרצות: "בדרך אליו". ניסיתי להניא אותה מהמהלך הזה. ליזה הבינה את החשש שלי, והבטיחה שאינה מתכוונת לעורר פרובוקציות ומהומות. היא ביקשה רק להסתכל עליו כשהוא יוצא מהבניין. "אני חייבת להסתכל לו בעיניים", היא אמרה, "אני חייבת לחוות את רגע הבגידה הזה כדי שלא אשכח, אשבר שוב ואסלח לו. אני חייבת את זה בשבילי". היה לי קשה לא להתחבר ולהבין את ליזה, אז עדכנתי את צוות המעקב בהתפתחויות. כעבור חצי שעה, עודכנתי שליזה אכן ממתינה עם בחורה נוספת בפתח הבניין. ביקשתי מצוות הבלשים להיות מוכנים לכל סיטואציה שתתפתח ולהיות ערניים. כעבור שעה, עודכנתי בהתפתחויות: איציק יצא מהבניין, בשנייה שקלט את ליזה וחברתה, הוא פשוט קפא במקומו ולא זז. ליזה כפי שהבטיחה, הסתכלה עליו מספר שניות, לא אמרה דבר, והלכה מהמקום. הבלשים סיפרו שאיציק נשען דקות ארוכות על חומה בכניסה לבניין כשהוא תופס את ראשו. זהו, גם איציק הבין שהסיפור נגמר.

הסיפור מבוסס על מקרה אמיתי. שמות הדמויות, כמו גם פרטים נוספים, שונו בכדי למנוע את חשיפת המעורבים. גולן פנחס, חוקר פרטי, בעל המשרד "ים חקירות".