פגשתי את רותי בבית אחותה הצעירה. רותי היא אישה קשת יום, עובדת מבוקר עד ערב ובעלת סיפור חיים לא קל. רותי התגרשה לפני 15 שנה במהלך היריון מתקדם, בזמן שבעלה נכנס לכלא לשנים ארוכות.
היא החליטה לבחור במסלול אחר בחייה ובמהלך ההיריון כשהיא נושאת תאומים, היא התגרשה ובמשך עשור גידלה את שני הבנים לבדה בקושי רב. "חינוכם המוצלח, יעיד על הצלחתי..", היא אומרת. רותי המשיכה וסיפרה לי, שלפני כחמש שנים היא הכירה בן זוג. לפני כשנתיים הם התחתנו כשהיא בהיריון נוסף שמחה ומאושרת, כיום התינוקת בת שנתיים. לדברי רותי, מאז הלידה, אחד התאומים הגדולים שלה, עובר משבר ומאז מצבו מדרדר. חלה ירידה בלימודים והוא סובל מבעיות התנהגות ואלימות. לפני מספר חודשים רותי גילתה שהוא החל לעשן. "אני ממש מרגישה שכל עבודתי במהלך השנים הולכת ומתפוררת, הוא ילד טוב, אני יודעת, אבל הוא מתחבר לאנשים רעים שמדרדרים אותו" הוסיפה רותי והמשיכה בעצב מהול בייאוש, "אני ממש חוששת שהוא יגמור כמו אבא שלו, החשש הגדול שלי, שעכשיו עם תחילת חופשת הקיץ, הילד שוב ימשיך במעלליו. מסגרת בית הספר עוד החזיקה אותו קצת ועכשיו אין לי שליטה עליו..". "אני רוצה לדעת מה הוא עושה ועם מי הוא מסתובב", היא תלתה בי עיניים מתחננות, "אני יודעת שאלו נערים בני גילו ואם צריך אגיע להורים שלהם, אני חייבת לשמור על הבן שלי כי אני חשה שאני מאבדת אותו. אין מי שיעזור לי. לכן אחותי הציעה לי לפנות לבלש פרטי. קודם כל כדי שנדע מה קורה איתו". רותי מסרה מספר פרטים, בנה מתעורר בסביבות עשר בבוקר, יוצא מהבית וחוזר רק לקראת חצות וזה במקרה הטוב.
צוות הבלשים קיבל את כל הפרטים וכעבור מספר ימים החלו לעקוב אחר בנה של רותי. ממצאי המעקב העלו, כי מרבית המפגשים שלו היו אכן עם בני גילו, נערים צעירים משכונה בעיר סמוכה. החבורה הרבתה לשבת בפיצוציות, ובשעות הערב בגנים ציבוריים. הבלשים לא הופתעו לראות את החבורה כשהם מעשנים, שותים משקאות אנרגיה ובקבוק וודקה לצידם. לעיתים הם נראו כשהם מבצעים מעשי ונדליזם במתקני משחקים בגנים ציבוריים. באחד הערבים, כשהחבורה התכנסה במסגרת השעמום הרגיל בגינה ציבורית, אחד הנערים נראה מדליק מדורה קטנה באחת ממגלשות הילדים. רותי שעודכנה בזמן אמת על המתרחש, לא חשבה פעמיים והגיעה למקום. היא לא ניגשה לחבורה, אלא פשוט חייגה למוקד המשטרה, דיווחה על מעשה הוונדליזם שנעשה במתקן המשחקים והזמינה ניידת. תוך דקות הגיעה ניידת למקום, רותי הצטרפה לפקחי השיטור וחבורת הנערים נתפסה ועוכבה במקום. מיותר לציין את ההלם שאחז בבנה של רותי כאשר ראה אותה, הוא התקשה להבין את נוכחותה של אימו במקום ביחד עם פקחי השיטור.
רותי סיפרה לי למחרת על הרישום שנעשה לחבורת הנערים, ועל כך שההורים שלהם הולכים לשאת באחריות על כל הנזק שנעשה. היא המשיכה וסיפרה לי שהאירוע הזה זעזע מאד את בנה, הוא הבין עד כמה הוא קרוב לקצה ולמסלול שאין ממנו דרך חזרה וכתם שידבק בו ולא יוסר מהר. "כל כך חששתי מחופשת הקיץ הזו" אמרה לי רותי, "יש לי עוד הרבה עבודה איתו, זה לא נגמר, אבל המקרה הזה זעזע אותו והוא התחיל קצת להתיישר". "האמת היא שאם הייתי יכולה", אמרה רותי בהלצה "הייתי מקדימה לו את הגיוס למחר. רק שם במסגרת נוקשה ותובענית, הוא יתאפס ויכנס למסלול חיובי. עד אז, אין לי ברירה, אלחם ואשמור עליו".
הסיפור מבוסס על מקרה אמיתי. שמות הדמויות, כמו גם פרטים נוספים, שונו בכדי למנוע את חשיפת המעורבים. גולן פנחס, חוקר פרטי, בעל המשרד "ים חקירות".