ניו יורק. 1935. משמרת ערב בחדר המיון באחד מבתי החולים בעיר. שני גברים שחורים ניגשים אל שולחן הקבלה, כאשר אחד תלוי על כתפו של השני. בגדיו של "התלוי" מגואלים בדם ופרצופו מכוסה חתכים. עמיתו מספר לפקידה כי הוא הותקף על ידי גנגסטר בשכונת הארלם.
אנשי כוח העזר של בית החולים מגיעים למקום עם אלונקה ומשכיבים את הפצוע. לפתע, האלמוני פורץ בצעקות ומצביע על האדם שסחב אותו בזרועותיו לביה"ח. "הוא!", צעק הפצוע, "זה האיש שתקף אותי עם תער!". שניות לאחר מכן תגרה מטורללת פורצת בחדר המיון.
האדם על האלונקה מותקף על ידי הגבר שפינה אותו, והוא תוקף אותו חזרה באגרופים לפנים עד שכוחות ה-NYPD (משטרת ניו יורק) מפרידים ביניהם ועוצרים את שניהם. כמה שעות מאוחר יותר, התבררה האמת מאחורי הסיפור הביזארי שהוביל למהומה.
הפצוע היה לא אחר מאשר "ניו יורק" צ'ארלי, סרסור במקצועו, ואדם מוכר היטב לרשויות האכיפה בעיר. האדם שפינה אותו היה "באמפּי" ג'ונסון, מי שנחשב לפושע המסוכן והמכובד ביותר בשכונתו, ומוכר ברחובות ניו יורק בתור "הסנדק של הארלם".
באמפי היה בכיר בעולם התחתון של ניו יורק, ועבריין שעבר כמעט על כל חוק שניתן להעלות על הדעת. מפשע מאורגן, להלבנת הון, אל סחיטה באיומים ועד תקיפה. מחקירת התקרית, התברר לשוטרים כי "ניו יורק" צ'ארלי ניסה להשתלט על שטח בבעלותו של באמפּי, וגם תקף ואיים על נערת ליווי שהייתה תחת חסותו של הגנגסטר. בתגובה, באמפּי תקף אותו חזרה עם תער.
המקרה המוזר הגיע בסופו של דבר עד לביהמ"ש, שם צוות הפרקליטות סבר כי מדובר בתיק פשוט למדי: באמפּי הואשם בתקיפה וניסיון רצח, ולתובע היה את הקורבן בתור העד המרכזי. תיק סגור.
למרות זאת, הכל התפורר ברגע שהחוקרים ביקשו מצ'ארלי לזהות את התוקף שלו. "אין לי מושג על מה אתם מדברים", הוא אמר. "אני לא יודע מי זה האדם הזה". עד כדי כך היה כוחו של באמפּי על בני הקהילה בשכונת הארלם - הוא היה האלוהים והשטן של השכונה. חתול שמן ששומר על השמנת המתוקה - הפשע המאורגן בניו יורק. חתול שידע לנצל היטב את כל אחת ואחת מתשע הנשמות שלו.
השחור הראשון שלא נכנע לפושעים הלבנים
באמפּי נולד בשנת 1905 בדרום קרוליינה. שמו המלא היה אלסוורת' ריימונד ג'ונסון, אך לאורך השנים דבק בו הכינוי "באמפּי" (ככל הנראה בגלל הגבשושית על צדו השמאלי של מצחו). אביו היה בנקאי שחשש לגורל בנו במדינה הדרומית, זה שעל פי הסיפורים, כבר בצעירותו היה מוכר כנער ללא מורא שנהג "להתחצף ללבנים" בתקופה בה הגזענות חגגה, בטח במקומות כמו דרום קרוליינה.
למעשה, הוא היה חוצפן כל כך שבני משפחתו פחדו שיום אחד הוא עוד עלול להירצח בלינץ' על ידי התושבים המקומיים, ואביו החליט לשלוח אותו לניו יורק כשהיה בן 14, בתקווה שיזכה שם למציאות אחרת. שנה לאחר מכן הוא כבר ביסס לעצמו מציאות ישנה במקום חדש והפך לעבריין מסוכן.
בגיל 17, באמפּי כבר ריצה עונש מאסר במוסד לעבריינים צעירים. האשמות נגדו: שוד מזוין, סחיטה ועברות פרוטקשן. את רוב שנות ה-20 בילה בבתי מעצר שונים על שורת עבירות שונות - מגניבת סחורות שונות ועד לניסיון רצח של אדם אותו חתך 36 פעמים עם התער שלו. בשנת 1932, הוא נכנס חזק לעסקי ההימורים הבלתי חוקיים של העיר שאימצה אותו, מה שהפך אותו בסופו של דבר לעבריין מספר 1 בהארלם.
אחד מאפיקי ההכנסה הרווחיים ביותר בעולם התחתון של ניו יורק בשנות ה-30 היה "משחק המספרים"; לוטו בלתי חוקי בו אנשים שילמו בערך דולר עבור כרטיס הגרלה עם שלוש ספרות. באותם שנים, העסק הזה גלגל כ-50 מיליון דולר בשנה ותפס את תשומת הלב של עבריינים שונים בעיר - כולל המאפיונר דאץ' שולץ מהברונקס.
שולץ הצליח לשכנע עסקנים רבים בהארלם לעבוד תחת חסותו כשכירים תמורת משכורת שבועית של 200 דולר. זה היה אמנם סכום זעום לעומת האלפים שנהגו להרוויח באופן עצמאי, אך הם העדיפו את הכסף הקטן על האלטרנטיבה לו - מוות אכזרי.
באמפּי היה היחיד שסירב לשתף פעולה עם שולץ ונכנס איתו למלחמה עקובה מדם על השליטה ב"משחק המספרים" של הארלם. למרות העובדה שבריונים של המאפיונר מהברונקס ירו על הדוכנים של באמפּי, הוא לא היה מוכן להיכנע.
"באמפּי היה השחור הראשון שלא נכנע לפושעים הלבנים של ניו יורק", סיפר כריס בנרקטו, תסריטאי הסרט "כבוד של גנגסטר" המגולל את חייו של באמפּי. "רק בגלל זה, תושבי הארלם אהבו אותו ובאותה מידה שהם פחדו ממנו".
המלחמה בין באמפּי ודאץ' שולץ בסופו של דבר נגמרה עם חיסולו של העבריין מהברוקנס על ידי המאפיה האיטלקית. על פי הדיווחים, הוא הדאיג בכירים בעולם התחתון לאחר שחשף כיצד הוא מתכנן לחסל סוכן פדרלי. כמה ימים לאחר מכן הוא כבר נורה למוות על גג של מוסך לא חוקי בניו ג'רזי. בזמן הזה, באמפּי כבר הפך לאגדה ברחובות של הארלם.
המורשת
באמפּי הפך להיות מוכר בקהילה כאדם שנוהג לעזור לאנשיה, במיוחד לכאלה שנקלעו לבעיות כלכליות. על פי העדויות, הוא נהג לשלם את שכר הדירה של תושבים בשכונה, לקנות בגדים לתלמידי תיכון עניים ואפילו שילם את שכר הלימוד שלהם באוניברסיטאות.
מעבר לזה, הוא החל לפתח קשרים עם מאפיונרים מחוץ לשכונה כמו צ'ארלס "לאקי" לוצ'יאנו. "סבא שלי ו'לאקי' רכשו כבוד גדול אחד לשני", מספר ריימונד אנת'וני ג'ונסון, נינו של באמפּי. "הם נהגו לשחק שחמט במקומות ציבוריים, לרוב ב-YMCA של רחוב 135".
הסנדק של הארלם היה מוכר בחיבה שלו למשחק הלוח האסטרטגי ואף נהג לומר: "אם תשלטו במשחק השחמט, תשלטו במשחק החיים". למרות טוב הלב שלו כלפי השכבות החלשות באוכלוסייה - הוא גם טיפח לעצמו מוניטין של עבריין חמום מוח ואדם מסוכן במיוחד.
קארן א. קינונס, מי שכתבה את הספר "Harlem Godfather", התייחסה לאופן שבו הוא דאג לנהל את המלחמות במגרש הביתי שלו - וכתוצאה מכך לחשוף את התושבים המקומיים לצדו האפל של הירח. "פעם אחת הוא נקלע לקרב יריות בשדרת לנוקס והרכב שלו נפגע", סיפרה קינונס. "הוא קפץ החוצה ורדף אחרי הרכב השני במורד הרחוב תוך כדי שהוא יורה עליו. טירוף".
#SundaySecrets #HiddenHistory Bumpy Johnson Fought Dutch Schultz To The End Defending Harlem From His Band Of White Supremacy Gangsters pic.twitter.com/4aouCPCdns
בשנת 1968, אחרי שנים עקובות מדם שנצרבו לנצח בהיסטוריה של ניו יורק, הסנדק של הארלם החזיר את נשמתו לבורא. אחרי קרבות יריות ואינספור ניסיונות חיסול כושלים, העבריין מספר 1 מת באמצע ארוחת הבוקר שלו מהתקף לב. על פי הדיווחים, גם במותו הוא סחב את התער שלו.
בגיל 62, באמפי נחקק בספרי ההיסטוריה של שכונת הארלם בתור סרסור, סוחר סמים, איל פרוטקשן וסוכן של פשע מאורגן. אדם מורכב שהותיר אחריו מורשת שנויה במחלוקת.
באמפי לא היה רובין הוד. אולי בערך. הוא היה אדם שהתפרנס על גבן של השכבות החלשות, שדד גנגסטרים אחרים ועזר איפה שהיה יכול. אחריו היו עוד הרבה עברייני צמרת בשכונה הכי מוכרת של ניו יורק, אבל הוא היה היחיד שבאמת הרגיש מחויבות כלפי בני הקהילה שלו. מאז, כך נראה, האידיאל הזה מת יחד איתו.