מנור סולומון, שחקן נבחרת ישראל, שהקבוצה הקודמת שלו לפני שיצא לאירופה הייתה מכבי פתח תקווה מליגת העל - הבקיע אמש את הגול שהעניק לקבוצתו שחטאר דונצק מאוקראינה את הניצחון הסנסציוני 2:3 על ריאל מדריד במסגרת ליגת האלופות. כן כן קראתם נכון, ואם צפיתם בו, בטח גם אתם קמתם הבוקר עם תחושת גאווה מסוימת.
סולומון הוא כמובן לא הישראלי הראשון שמבקיע מול ריאל - ויוסי בניון עשה זאת לפניו כששיחק במדי ליברפול. השער של בניון היה אפילו חשוב יותר, במשחק "נוק אאוט", מול איצטדיון מלא במדריד. סולומון הבקיע (כביכול) שער קצת פחות חשוב, בשלב הבתים של המפעל ומול אצטדיון חלופי (הראשי בשיפוצים) וריק מאנשים בגלל הקורונה.
ועדיין - מי שצפה אתמול בשידור הישיר של המשחק ראה היסטוריה מול העיניים, לא פחות. היסטוריה, כי שחקנים ישראלים שהבקיעו מול ריאל מדריד בליגת האלופות של אירופה, הנחשבת לטובה בעולם - יש כרגע כאמור רק שניים, ולא משנה מה סולומון יעשה בקריירה - גול מול ריאל כבר יש לו.
אבל יש כאן לא רק היסטוריה אלא גם משהו לקחת הביתה - כי בעוד שהגול של בניון במדריד סימן את רגע השיא בקריירה המפוארת שלו ובשנים שאחריו החלה בהדרגה הירידה שלו מהבמה הגדולה של הכדורגל העולמי - סולומון בסך הכל פרע שטר אמיתי ראשון בבמה של הגדולים באמת ובגיל 21 בלבד.
בניון, כדורגלן צנום שהצליח להשתחל לרמות הגבוהות בעזרת הרבה ממזריות וחוצפה חיובית, הבקיע בנגיחה כשדחק כדור קרן לרשת של ריאל מדריד, בשער שאולי הכי מסמל את הקריירה שלו; הילד הנחוש מדימונה שהצליח לגעת בכוכבים. אבל סולומון, לשם ההשוואה - לא בא לגעת בכוכבים. מי שקצת עוקב ומכיר מקרוב יודע שמדובר בפרויקט ישראלי שמכוון לירח - לפחות במושגים של עולם הכדורגל.
מנור הוא בן לשני אנשי חינוך שעוסקים בתחום הספורט, וכבר מגיל קטן הוא חולם. לא רק להגיע לאירופה - אלא להיות שחקן משמעותי באחת מהקבוצות הטובות בעולם. בשונה מבניון שהגיע מרקע לא פשוט, לסולומון הייתה גם את הסביבה התומכת והאידיאלית כדי לבנות אותו.
בתגובה ספונטנית ונרגשת לאתר one, אמרה אתמול אמו, איילה סולומון: "אם ריאל מדריד לא תקנה אותו בינואר היא מפסידה". קל מאוד להתנשא מעליה ולדבר על ההורים הישראלים ששוב בטוחים ש"הילד ענק" אחרי משחק אחד - אבל המקרה הזה כאמור שונה. ריאל אולי לא תקנה אותו מיידית לקבוצה הראשונה שלה, אבל המשפחה הזו לא התחילה לכוון לרמות של ריאל מדריד מאתמול.
לפני כשלוש שנים, כשכותב שורות אלה סיקר את קבוצתו הקודמת של מנור מכבי פתח תקווה לעיתון "מלאבס"- יצא לנו להתכתב קצת. זו הייתה כתבה על הכישרונות הבאים של העיר, ולשאלה מה החלום הכי גדול שלו השיב סולומון: "לשחק בקבוצה גדולה בליגה גדולה באירופה ולהגיע עם הנבחרת לטורניר גדול". לא סתם להגיע לליגה גדולה אלא לקבוצה גדולה.
את החלק הראשון הוא התחיל להגשים אתמול, ובקשר לחלק השני על הנבחרת - אתם יכולים לסמוך עליו שהוא יעשה כל מה שהוא יכול. מי שקרא את הראיון עם ההורים שלו שם לב שהם דיברו שם על לשים בצד את רעשי הרקע. פרט קטן שמאפיין אותו, כמו את האנשים הכי מצליחים בכדורגל. הכי מצליחים בכל תחום.
הגול שלו, כמו של בניון, היה כאמור מול ריאל מדריד בליגת האלופות. רק שסולומון הבקיע אחרי מהלך מרהיב שהוא עצמו התחיל בו וגם סיים אותו בסטייל, ברשת של מועדון הכדורגל המפואר ביותר בעולם. אה כן, והוא עשה את זה כשהוא עוד לא בן 25. בניון, לשם השוואה, היה בן 29 כשכבש במדריד.
רגע השיא של סולומון נראה אחרת, מרגיש אחרת ובעיקר בא בשלב אחר. משהו בו הרבה יותר דומיננטי ונוכח, והרגע הנשגב הזה שלו מגיע כשהוא עוד ילדון במונחי הענף. הרוב עוד לפניו, ואולי החלק הכי טוב הוא שיש לו עוד הרבה מה לשפר וללטש במשחק שלו.
שיהיה ברור: לסולומון יש עוד הרבה לעבור עד שיגיע להישגים של בניון; יוסי שיחק שנים בליגה האנגלית שנחשבת בעיני רבים לטובה בעולם, כיכב גם בליגה הספרדית והבקיע שערים נוספים בליגת האלופות. אבל סולומון, תרצו או לא - נתן אתמול סיבה להאמין שהוא עוד יפגוש את ריאל מדריד, ואולי גם, כמה שזה נשמע רחוק כרגע, יגיע יום אחד לשחק בה או בקבוצה שמסתכלת לה בלבן של העיניים (ושל המדים) באופן קבוע. אנחנו נהיה שם כדי להתרגש יחד איתו.