ה-11 בינואר 1992. השעה שש בערב. רוח קרירה מנשבת בבירת הנגב, כשאדי רחמנוב, חייל חיל האוויר כבן 20 ותושב באר שבע, צועד לו באיטיות לבוש במעיל דובון צבאי כחול עם תיק גדול לכתפיו שבתוכו הסתיר תת מקלע מסוג עוזי.
בשקט ובקור רוח מצמרר רחמנוב צעד אל עבר ביתה של זוגתו אירה (אירנה) ליינצקי ועלה במעלה גרם המדרגות בבניין האפרורי בו התגוררה עם משפחתה בשכונה ה' בעיר. עם הגעתו לפתח הדירה, רחמנוב דפק על דלת הבית כמה פעמים, שלף מהתיק את העוזי שהסתיר בתוכו, הכניס מחסנית, דרך את הנשק והסתיר אותו מתחת למעיל הדובון שהחזיק בידו.
אביה של אירה, ויקטור בן ה-56, היה זה שפתח את דלת הבית, ועוד לפני שהספיק לומר מילה, רחמנוב שלף את העוזי וירה בו כדור בודד מטווח אפס. מיד לאחר מכן רחמנוב דילג מעל ויקטור ששכב כשהוא מתבוסס בדמו סמוך לדלת הבית, נכנס פנימה וירה למוות באירה ובאימה פאני בת ה-52 שישבה על הספה בסלון.
שניות לאחר מכן ניסה רחמנוב להתאבד, ירה בעצמו שלושה כדורים, נפצע באורח קשה מאוד, ופונה לבית החולים שם הצליחו הרופאים להציל את חייו. עוד לפני כן, היו אלה שכניהם של בני משפחת ליינצקי ששמעו את היריות ומיהרו להזעיק למקום את כוחות המשטרה וההצלה.
"זה היה טבח, ממש ככה. אין מילה אחרת לתאר את מה שקרה בדירה", מספר קצין משטרה לשעבר שבקיא בפרטי המקרה הקשה. "זה אחד ממקרי הרצח הכי קשים אם לא הקשה ביותר שנתקלתי בו. הבית הקטן היה מלא בגופות וכתמי דם רבים, והרוצח היה בטירוף לחסל את כולם ולא להשאיר זכר. זו הייתה הנקמה שלו מבחינתו".
"נכנסתי לדירה והיו בה נהרות של דם. דבר כזה לא ראיתי בחיים שלי", נזכר מפקד תחנת משטרת באר שבע בזמן האירוע, ניצב משנה בדימוס, ד"ר פיני יחזקאלי. "בכל פינה היו כתמי דם, וכשרואים דבר כזה מזעזע קשה לתפקד תקופה ארוכה. אם היה מותר על פי החוק - הייתי תוקע כדור בראש של הרוצח. מה קרה מאז? המדינה קצבה לו את העונש, נתנה לו פרס והוא ישתחרר בקרוב מהכלא. זה הזוי לגמרי".
הרצח המזעזע היכה בתדהמה את בני משפחת ליינצקי, ואחיה התאום של אירה, רומן, סיפר בזמנו כי בערב המקרה הייתה לו תחושה לא ברורה בבטן, אותה לא הצליח להסביר גם לעצמו. "באותו הערב הרגשתי צמרמורות בכל הגוף. הרגשתי שמשהו קשה קרה או עומד לקרות, כי ביני לבין אחותי התאומה הייתה טלפתיה", סיפר רומן כמה ימים לאחר הרצח. "כשקיבלתי טלפון שאירה וההורים שלי נרצחו כל הגוף שלי רעד ורטט. לא הצלחתי להירגע", סיפר רומן שלו עוד שני אחים, איליה וג'ניה, ששהה באותם ימים בארה"ב.
(צילום מתוך מתוך גיליון "7 ימים", ידיעות אחרונות, יולי 1993)
מדינת ישראל סערה במשך חודשים ארוכים עם פרסום פרטי הפרשה, וזמן קצר לאחר הלווייתם של שלושת בני המשפחה נחשף כי כמה ימים לפני הרצח אירה הודיעה לרחמנוב שהחליטה להיפרד ממנו אחרי שאמרה לו שהם אינם מתאימים. רחמנוב, שהבין שהוריה של אירה עומדים מאחורי החלטתה - החליט לנקום בכל בני המשפחה.
"אדי הכיר את אירה בערך חמישה חודשים לפני הרצח. הוא קנה לה מתנות יקרות מאוד, חיזר אחריה כל הזמן, אבל היא אמרה לו שהיא מעדיפה אותו כידיד ולא כחבר. חודש לפני הרצח היא אמרה שהיא לא רוצה איתו שום קשר אבל הוא התעקש ולא הניח לה. הוא ישב שעות מתחת לביתה, ניסה לדבר אל ליבה ולשכנע אותה לחזור אליו, אבל היא סירבה. בהמשך היא החזירה לו את כל המתנות שקנה לה כדי שיבין את המסר אבל הוא לא הבין או לא רצה להבין", מספר קרוב משפחתה של אירה.
רחמנוב עצמו סיפר בחקירתו כי בכל שבוע קנה לאירה מתנה אחרת; תכשיטים, שעונים וגם גיטרה קלאסית שעלתה לו לדבריו יותר מ-600 שקלים. "יום לפני הרצח עליתי לבית של ההורים שלה ודיברתי איתם. אמרתי להם שאני אוהב מאוד את אירה אבל הם אמרו שזו לא החלטה שלהם אלא שלה, ושאקח חודש הפסקה ואולי היא תתרכך", סיפר רחמנוב לחוקרי משטרת באר שבע. "אירה הייתה באותה שיחה והיא אמרה שאני לא מעניין אותה והיא לא רוצה לצאת איתי".
על הרגעים המצמררים בהם החליט ליטול את חייהם של אירה ובני משפחתה סיפר רחמנוב בחקירתו: "אבא שלה פתח את הדלת ומיד יריתי בו בחזה ועוד ירייה אחת בבטן. נכנסתי פנימה ואימא של אירה הייתה בסלון. היא באה אליי ויריתי בה. לא זוכר עכשיו כמה כדורים. הייתי בשיא העצבים, ואחרי זה הלכתי לחדר של אירה. אני לא זוכר מה היא לבשה אבל יריתי בה. אני מצטער על הכול, עשיתי זאת מתוך אהבה באמת... אהבתי אותה ובאתי מתוך מחשבה שאני אמות וגם אירנה תמות... אחר כך יריתי בעצמי".
במהלך אשפוזו הודה רחמנוב ברצח המשולש, ובדיקה פסיכיאטרית שעבר זמן קצר לאחר מכן קבעה שהוא כשיר לעמוד לדין. במקביל, בני משפחתו של ניסו להטיל את האשמה ברצח על אירה והוריה. "הבן שלי הוא גאון, הוא פרח. הוא היה צריך להיות בקורס טייס. הוא אהב אירה, אוי כמה שהוא אהב אותה", סיפרה אמו של רחמנוב בזמנו בשיחה עם כתב "ידיעות אחרונות".
רחמנוב נאשם בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בשלושה מקרי רצח, ובמהלך המשפט ביקש מהשופטים להוציא אותו להורג או לתת לו להתאבד, אך השופטים דחו את בקשתו וגזרו עליו שלושה מאסרי עולם במצטבר, וגם ערעורו לבית המשפט העליון נדחה. "היו צריכים לגזור עליו גזר דין מוות. לאדם כזה אין זכות לחיות", זעמו בני משפחת ליינצקי עם פרסום גזר הדין.
(צילום מתוך מתוך גיליון ידיעות אחרונות, ינואר 1992)
29 שנים עברו מאז אותו יום טראגי, ובמהלך השנים, רחמנוב, הכלוא היום בכלא השרון, הגיש בקשה לקצוב את עונשו, אז הנשיא לשעבר, שמעון פרס ז"ל, קצב את עונשו ל-40 שנה, ולטענת אנשי השב"ס רחמנוב נחשב לאסיר טוב ללא עבירות משמעת מיחדות.
אלא שמתברר כי לפני כמה ימים רחמנוב הגיש בקשת חנינה לנשיא המדינה, ראובן ריבלין, אך טרם קיבל תשובה, ועל פי מידע בלעדי שהגיע לידי mako, הנשיא העביר את הבקשה לטיפול משרד המשפטים ולשירות בתי הסוהר ובעוד כמה חודשים תתקבל החלטה בעניינו.
סנגורו של רחמנוב, עו"ד חיים קאזיס ז"ל, סיפר לפני כמה שנים בשיחה בלעדית עם mako כי רחמנוב היה ילד טוב שאיבד את הראש, והשופטים היו צריכים לגזור את עונשי המאסר כחופפים ולא מצטברים. "אני בהלם שקצבו לו את העונש ושעכשיו הוא מבקש חנינה", מספר השבוע שמואל, אחד השכנים בבניין בו התגוררה משפחת ליינצקי. "אדם כזה צריך לשרוף את גופתו ולפזר את האפר שלו. הוא רצח משפחה שלמה, אז המדינה עוד נותנת לו פרס? בסוף הוא עוד ייצא מהכלא וייהנה מהחיים כשהם בקבר. זו בושה וחרפה ואסור לאדם הזה לחיות".