יום גבר שמח לכולם. אמנם השנה היא 2021, אבל בתור הצלע הגברית של התוכנית "פאולה וליאון" אני עדיין מקבל מדי יום תגובות "מחממות לב" כמו: "איך אתה נותן לאשתך לדבר כל כך הרבה בתוכנית?", "אשתך לא נותנת לך כבוד", "אתה סמרטוט של אשתך". קוראים לי "מסכן" או "מסורס" ושואלים אותי שוב ושוב - "איזה מין גבר אתה?". אז היום, ביום הגבר, הגיע הזמן לענות.
לפני זה, בואו נדבר רגע על מה שקורה סביבנו: מקרי האלימות נגד נשים נמצאים בעליה מבהילה בשנה האחרונה, אלימות במשפחה. אנחנו שומעים בחדשות על נשים שמפחדות ללכת ברחוב בבאר שבע, או נשים צעירות שחוששות לשתות מים מבקבוק פתוח מחשש שמישהו הכניס בו סם אונס. אנחנו יודעים שנשים מרוויחות פחות, נמצאות פחות בעמדות כח, ומוותרות על מימוש היכולות שלהן. מצב נורא, נכון?
ובכל זאת, מי שכותבים את התגובות האלה בעצם קוראים לי "לסתום לאשתי את הפה", כלומר לעשות איזו פעולה כוחנית "כדי שהיא תתחיל לתת לי כבוד".
אז אני רוצה לספר לכם משהו על התוכנית שלנו - אני אמנם מנחה טלוויזיה כבר 23 שנה, ויש לי המון ניסיון ומיומנות בכתיבה, בעריכה, ובהגשה, אבל, הרוח החיה של התוכנית הזו היא פאולה, חד וחלק. התכנים, האג'נדות, האנרגיה הסוחפת שאתם רואים ורואות על המסך - באות ממנה. למעשה היא זו שהמציאה את התוכנית הזו, ושכנעה את קברניטי קשת לתת לנו צ'אנס אי שם לפני 6 שנים. קיבלנו את הצ'אנס בזכות הידע העצום שלה, והתוכנית הזו נועדה כדי שהיא תנגיש את הידע לקהל בבית, אז למה שאני אסתום לה את הפה?
עד לא מזמן לא הייתי מסוגל להגיד את זה ככה, בצורה כל כך נחרצת. למה? כי כל חיי לימדו אותי שהגבר צריך להיות מוביל ודומיננטי, והאישה צריכה לתת לו כבוד. כי הרי אומרים ש"מאחורי כל גבר מצליח נמצאת אישה חזקה", כלומר האישה החזקה צריכה להיות מאחורה, מוסתרת על ידי הגבר המצליח. אז אם האישה שלי חזקה ומקדימה, מה זה אומר עלי כגבר? שאני לא מצליח? שאני סמרטוט?
בואו נחזור לטוקבקים - לפני 4 שנים המשפטים האלה כמעט גמרו לנו את חיי הנישואין. הייתי יוצא מהתוכנית, קורא שאני "סמרטוט של אשתי" ואז בבית מנסה להראות לה כמה אני קובע וחזק: העברתי ביקורת על דברים שהיא עושה רק כדי להרגיש שאני יותר חכם ממנה, התווכחתי איתה על שטויות, חגגתי על כל טעות הכי קטנה שלה רק כדי להרגיש שאני יותר מוצלח ממנה. זה הביא את היחסים שלנו לשפל שממנו נחלצנו בזכות טיפול זוגי אינטנסיבי. במהלך הטיפול הבנתי שאני מוכרח לשנות גישה וללמוד להיות הגבר שלא מפריע לאשתו לעוף ולזרוח, שאני מוכרח להפסיק לפנצ'ר לה את האוויר בגלגלים.
אין פה זמן לספר מה בדיוק עשיתי, אבל היום אחרי השינוי אני יכול לספר לכם כמה אני חושב שאשתי מוצלחת, בלי להרגיש שזה הופך אותי לקטן. אני מסוגל לתת לה רוח גבית, גם אם זה מצריך ממני לחזור הביתה ולדאוג לבנות שלנו לארוחת צהריים בזמן שהיא רצה בחברת הייטק, או להכניס את הכלים למדיח ולקפל מגבות בזמן שהיא מעבירה סדנה בזום. ככה בעיניי צריך לעשות גבר אמיתי. וזה פמיניזם.
והיום, אם אתם שואלים איזה גבר אני? אני יכול להגיד לכם שהיום אני גבר מספיק חזק ובטוח כדי לעמוד מאחורי האישה המצליחה שלי, או יותר נכון לשבת לידה כל בוקר, ולתת לה לדבר כמה שבא לה.