אבי אוחיון (20) היה תלמיד ישיבה תושב אופקים שלמד בירושלים וחי חיים כפולים עליהם ידעו מעטים. ביום הוא למד באחת מהישיבות הטובות בעיר הבירה, והיו כאלה שאף חזו שיהפוך לעילוי בתורה, אבל מתברר שבשעות הלילה, אוחיון נהג להוריד את בגדי התלמיד החכם, ניהל מכון ליווי גדול בתל אביב ועסק בתשלומים באמצעות כרטיסי אשראי,
חבריו הקרובים של אוחיון לא ידעו על חייו הכפולים ועל המיליונים שגלגל, וגם את אורח חייו הראוותני נהג להסתיר היטב. במקביל לניהול בית הבושת בשעות הלילה, אוחיון, כך על פי החשד, היה מקבל כסף מזומן מלקוחות ובתמורה לעמלה היה משלם תשלומים שונים עבורם באמצעות כרטיסי אשראי.
"ידענו שיש לו הרבה כסף בכיסים. לפעמים עשרות אלפי שקלים, דולרים ופאונדים - אבל אף אחד לא ידע שהכסף הזה היה מגיע מעסקים לא חוקיים. חשבנו שמדובר בהימורים בקזינו או מכירת דולרים, לא היה לנו מושג שמדובר בניהול בית בושת. בשלב מסוים התרגלנו לכך שאבי היה מתלבש בחליפות יקרות ונועל נעלי מותגים", סיפר בעבר חבר של אוחיון. "הוא תמיד היה מחלק כסף למי שנזקק מקרב התלמידים, ובמקביל היו גם דיבורים שיש לו קשר לעבריינים מסוכנים בתל אביב".
לאוחיון, כך התברר בהמשך, הייתה דירה גדולה ששכר במרכז תל אביב כדי לנהל את עסקיו והוא נהג לישון בה בעיקר בסופי השבוע. בנוסף, תלמיד הישיבה החזיק בנהג צמודבשם מני עמיאל (38), שנחשב ל"צל" שלו, וליווה אותו לכל מקום. עמיאל ידע על עסקיו המפוקפקים ועל המיליונים שגלגל, ואוחיון בתמורה נהג לצ'פר את עמיאל בכספים רבים.
עמיאל היה איש סודו של אוחיון ותיפקד כיד ימינו לכל דבר - הוא היה חברו הטוב והקרוב מכולם, וידע עליו הכול. אבל בשלב מסוים פרץ בין השניים ויכוח חריף שגלש מהר מאוד לסכסוך בלתי ניתן לגישור; על פי החשד, עמיאל טען שאוחיון חייב לו הרבה כסף, והחליט, כך על פי המשטרה, לטמון לו מלכודת בסגנון "כיפה אדומה" ולגנוב את כספו.
בשעות הערב של ה-24 בספטמבר 2008, עמיאל התקשר לאוחיון וביקש ממנו להגיע ולפגוש אותו בתל אביב. אוחיון לא חשד לרגע שמדובר במלכודת, והיה בטוח שמדובר בפגישה ליישוב הסכסוך ביניהם.
אוחיון הגיע במכוניתו הפרטית לפגישה עם עמיאל, והשניים נסעו לכיוון "אגם הברבורים" בדרום תל אביב, שם על פי החשד עמיאל רצח את אוחיון, ככל הנראה בחניקה או בדקירה, ולאחר מכן הכניס לכאורה את גופתו למזוודה גדולה וזרק אותה לקרקעית האגם.
דקות לאחר הרצח, עמיאל גנב את ארנקו של אוחיון שהכיל כרטיסי אשראי וכסף מזומן רב, ובהמשך החליט ליישם הלכה למעשה את המשפט התנ"כי 'הרצחת וגם ירשת', ורכש מוצרי חשמל רבים באמצעות כרטיסי האשראי של אוחיון, משך אלפי שקלים מחשבונו ויצא למסעות קניות ראוותניים. במהלך אותה תקופה, הוא אף היה מעורב פעמיים בתאונות דרכים בזמן שנהג במכוניתו הגנובה של אוחיון.
בשלב מסוים, כך על פי החשד, עמיאל החל לחשוש שהמשטרה תחשוף את מעורבותו ברצח של אוחיון, והחליט להימלט לארצות הברית. זמן קצר לאחר היעלמותו של עמיאל, פנתה משפחת אוחיון למשטרה בניסיון לברר לאן נעלמו עקבותיו של בנם. "ההערכה הראשונית הייתה שאוחיון עזב את הארץ, אבל כעבור כמה חודשים קיבלנו מידע שהעלימו אותו בנסיבות לא ברורות, אז התחלנו לחקור את כל האנשים עמם היה בקשר ביום בו נעלם", משחזר חוקר לשעבר ביחידה המרכזית במשטרת מחוז תל אביב.
תוך כדי חקירתם, גילו חוקרי המשטרה שעמיאל שהה עם אוחיון בערב הרצח, והיה האדם האחרון שראה אותו, גנב את כספו, השתמש בכרטיסי האשראי שלו, ומשך באמצעותם עשרות אלפי שקלים. בשלב הזה חוקרי ימ"ר תל אביב הגיעו למסקנה הנחרצת שאוחיון נרצח, והאחראי הישיר לרצח הוא נהגו וחברו לשעבר, מני עמיאל.
עמיאל, שנמלט כאמור לארה"ב והתמקם במיאמי, הסתבך שם בעבירות פליליות ושמו החל לככב במחשבי האף.בי.איי. בשלב זה פנתה משטרת ישראל לרשויות האכיפה בארה"ב בבקשה להסגיר את עמיאל - ואלה הסכימו להסגירו, ובשנת 2010 הוא גורש ארצה. לאחר נחיתתו הועבר עמיאל לבית המעצר באבו כביר, שם השתילה המשטרה מדובבים בתאו בניסיון לחלץ ממנו הודאה שתקשר אותו לרצח של אוחיון.
"אני יודע שאבי לא בחיים", אמר עמיאל למדובבים, ועוד באותו היום החל צוות החקירה המיוחד של ימ"ר תל אביב בחיפושים אחרי גופתו של אוחיון, שמבחינתם נעלם כאילו בלעה אותו האדמה. וכך, למרות שגופתו של אוחיון לא נמצאה גם לאחר חודשים של חיפושים, החליטה לבסוף פרקליטות מחוז תל אביב על הגשת כתב אישום נגד עמיאל בגין רצח, ובנוסף הוא הואשם בשתי עבירות של תאונות פגע וברח - כשבמקרה אחד דרס אדם עיוור שחצה במעבר חצייה, ובמקרה נוסף פגע בנער בן 17 ונמלט מהמקום.
אחרי שהבין עד כמה הוא הסתבך, החליט עמיאל לפנות לחוקרים והציע להם עסקה: "אני מוכן לספר לכם היכן נמצאת הגופה של אבי בתמורה לכך שתגזרו עליי תשע שנות מאסר בלבד". במשטרה ובפרקליטות הסכימו לעסק שהציע עמיאל, זאת מתוך תקווה שלבני משפחתו של אוחיון יהיה קבר להשתטח עליו. "אחרי שהודענו לו שהסכמנו לעסקה - עמיאל סיפר לנו שהוא זרק את הגופה של אוחיון בתוך מזוודה לאגם בדרום תל אביב", נזכר היום גורם בימ"ר תל אביב.
במשך שבועות ארוכים סרקו צוללנים של המשטרה את "אגם הברבורים" בדרום העיר בניסיון לאתר את הגופה של אוחיון, ולמרות השקעה של מאות אלפי שקלים במבצע האיתור - גופתו של אוחיון לא נמצאה מעולם. "ייבשנו את האגם כדי לאתר את הגופה, אבל לצערי לא מצאנו דבר. אנחנו מעריכים שאם היא באמת נזרקה לאגם כפי שטען עמיאל, אז סביר להניח שבעלי חיים ככל הנראה כבר העלימו אותה", טוען גורם במשטרה
וכך, בעקבות החקירה שלא העלתה דבר, החליטה המשטרה לחזור בה מההסכם עם עמיאל להקלה בעונשו, ובית המשפט המחוזי גזר עליו 14 שנות מאסר בפועל, ולפני כשבועיים החליטה ועדת השחרורים של שירות בתי הסוהר לקצר את עונשו של עמיאל ולשחררו לחופשי לאחר שריצה כעשר שנות מאסר.
עורכי דינו של עמיאל, זאב אלוני ויוסי ברנט, הציגו לחברי הוועדה את תכנית השיקום של מרשם שאושרה על ידי הרשות לשיקום האסיר והובילה לקיצור עונשו, ולבסוף עמיאל שוחרר לאחרונה מהכלא, אבל גופתו של אוחיון כאמור מעולם לא נמצאה וספק אם תימצא אי פעם.
"קשה לי להאמין שנמצא את הגופה של אוחיון, אבל אם יתברר שהיא לא נזרקה לאגם ונקברה במקום אחר, ייתכן מאוד שביום מן הימים נאתר שרידים שלה. בסופו של דבר הכי כואב לי על המשפחה של אוחיון שאין לה קבר לבכות עליו", סיכם בעצב גורם בימ"ר תל אביב.