עבודה בכפייה, שעבוד ורציחות אקראיות מדי שעה — אין זה תיאור של אוכלוסייה בשליטתו של ארגון דאעש, אלא תוצאותיה של מלחמת כנופיות ארוכת שנים באל סלוודור שבמרכז אמריקה. בתחילת החודש אף הזהיר האו"ם מפני ההשלכות החמורות של המצב במדינה.
יורמילה בולה, חוקרת מיוחדת של האו"ם, שעוסקת בעבדות מודרנית, קראה לממשלה בבירה סן סלוודור להגן על ילדים שהפכו לעבדים. "הילדים נדרשים לבצע פעולות בלתי חוקיות, וילדות ונשים נאסרות כדי לקיים יחסי מין עם אנשי הכנופיות", ציינה בולה. לדבריה, ילדות נישאות בכפייה לחברי כנופיות הכלואים בבתי הסוהר במדינה, ונאלצות לבקרם בעת מאסרם.
ספק רב אם אזהרות האו"ם יביאו לשינוי של ממש במדינה, שבה בכל שעה מתרחש רצח הקשור לסכסוך הכנופיות. אל סלוודור היא מדינה קטנה עם אוכלוסייה של 6.1 מיליון בני אדם, שגובלת בהונדורס מצפון, בגוואטמלה ממערב ובניקרגואה ממזרח. 86% מהתושבים הם ממוצא מסטיסי — צאצאים להורים ממוצא אירופי ואינדיאני. על פי נתוני הבנק העולמי, כשליש מאזרחי המדינה נמצאים מתחת לקו העוני הרשמי, ול–25% מהאזרחים אין גישה לשירותים נקיים והיגייניים.
אל סלוודור ממוקמת במקום 114 במדד ג'יני העולמי, שבודק אי שוויון בהכנסות ופערים חברתיים בין האזרחים העניים ביותר לעשירים ביותר, כשהיא ניצבת לצד מדינות כמו רואנדה ובוליביה. תוחלת החיים היא 72.8 שנה — נמוכה מתוחלת החיים הממוצעת במדינות המתפתחות האחרות באמריקה הלטינית, 74.6 שנה.
על פי נתוני יוניצ"ף, ארגון הסיוע של האו"ם לילדים, שיעור יודעי קרוא וכתוב במדינה הוא 85%. רק 23% מאזרחי המדינה משתמשים באינטרנט, ורק 60% מבני הנוער מצליחים להגיע עד לבית ספר התיכון. אסונות טבע לפרקים מוסיפים לתמונה העגומה: שיטפונות שפקדו אותה ב–2011 היכו ב–1.5 מיליון אזרחים והסבו נזקים בסך 900 מיליון דולר.
ואולם בימים אלה הבעיה הקשה ביותר שעמה מתמודדת המדינה היא שפיכות הדמים החמורה ביותר מאז מלחמת האזרחים ב–1980–1992 (שבה נהרגו 75 אלף איש). ב–2015 נרצחו בה כ–6,650 אזרחים, עלייה של 70% לעומת 2014, ושיעור הרציחות הגבוה בעולם.
מרחץ הדמים הגיע לשיאו בסוף 2015, אז הכריזה הממשלה על מאבק בשתי הכנופיות הנלחמות זו בזו והגדירה את חבריהן כטרוריסטים. על פי ההערכות, כ–60 אלף חברים בכנופיות האלה, וכחצי מיליון אזרחים נוספים תלויים בהן לפרנסתם. הביטחון האישי במדינה כה רעוע עד שבית המשפט העליון הגדיר את המצב הנוכחי כ"טרור נגד המדינה".
במסגרת המאבק בכנופיות, פושטים כוחות משטרה על מוקדי העוני של אל סלוודור, בעיקר בבירה סן סלוודור ובעיר אוסולטן, ועוצרים חשודים ב"פעילות טרור". שכונות העוני נשלטות רובן ככולן על ידי אחת הכנופיות, כשהנוכחות בשכונה מהווה כר פורה לגיוס חברים חדשים, רבים מהם ילדים בגילאי 9–12 בלבד.
על פי נתוני הבנק המרכזי באל סלוודור, ב–2014 השקיעה הממשלה במאבק בכנופיות 2.85 מיליארד דולר, המהווים 11% מהתמ"ג. מכיוון שב–2015 המלחמה רק הסלימה, ההערכה היא שהמדינה מוציאה בימים אלה סכומי כסף גבוהים אף יותר.
"תמיד היו כאן מקרי מוות אלימים, אך לא כמו עכשיו", אמר בינואר האחרון ויליאם הרננדז לסוכנות הידיעות רויטרס. הרננדז עובד כבר 20 שנה במרכז לזיהוי פלילי באל סלוודור. "העלייה במקרי האלימות היא דרמטית", הסביר. "אם פעם ירו כדור או שניים באדם, כיום יורים 15–30 כדורים".
הכנפויות הכי פעילות ומסוכנות
אחת הכנופיות הפעילות במדינה היא מארה סלבטרוצ'ה, המכונה גם MS13. היא הוקמה בארה"ב והחלה לפעול באל סלוודור לאחר שבזמן מלחמת האזרחים מהגרים סלוודורים נמלטו לארה"ב והצטרפו לכנופייה — שבו למולדתם והקימו בה את התא המקומי. הכנופיה עוסקת בעיקר בסחר בסמים, בסחר בבני אדם ובמכירת נשק בשוק השחור.
הכנופייה שמתחרה בה על השליטה באזורים שונים היא "18 סטריט גנג" ("כנופיית רחוב 18"), שהוקמה בלוס אנג'לס וחבריה גורשו בחזרה לאל סלוודור בתום המלחמה. הכנופייה מפעילה גם תאים בהונדורס, גוואטמלה וכן ומדינות אחרות. היא עוסקת בחטיפת בני אדם, זנות, סחר בסמים וסחיטה. במקביל למלחמה ביניהן, מנהלות בימים אלה שתי הכנופיות מלחמה אלימה נגד המשטרה.
חרף מאבקה הנחוש סופגת הממשלה גם קיתונות של ביקורת. רבים מהתושבים רואים אותה כפוגעת בזכויות אדם ואת המצוד אחרי חברי הכנופיות כלא פחות מ"הוצאה להורג".
רבים רואים את מדיניותו של הנשיא סלוודור סנצ'ז סרן כצבועה, מכיוון שבמהלך מלחמת האזרחים הוא פיקד על המחתרת המרקסיסטית FMLN, שפעלה אז כארגון גרילה, וקרוב לוודאי שכיום היתה נחשבת לארגון טרור על ידי ממשלתו. ממשלתו של סרן גם לא זוכה לתמיכה רחבה בציבור הסלוודורי — מפלגתו אינה בעלת רוב באסיפת המחוקקים ומתקשה לחוקק חוקים.
בנוסף, ביוני 2014 הושבע סרן כנשיא לאחר שניצח בסיבוב השני בבחירות בהפרש זעום של 0.2% את נורמן קויחאנו, מועמד מפלגת ARENA הרפובליקאנית־לאומית. הניצחון הדחוק הזה, שהעלה על פני השטח את השסע הפוליטי בחברה הסלוודורית, אינו תורם לפופולריות של הנשיא.
ב–90% מבתי הספר יש מעורבות של כנופיות
חברי הכנופיות נושאים בגלוי קעקועים המשייכים אותם לכנופייתם. לעומתם, השוטרים נלחמים כשהם עוטים כובעי גרב ומסיכה מחשש שיזוהו ויהוו מטרה. ב–2015, 66 שוטרים נהרגו — חלקם במהלך קרבות הכנופיות, וחלקם נרצחו בהתנקשות מחוץ לשעות העבודה. חברי הכנופיות והשוטרים מגיעים לרוב מרקע סוציו־אקונומי דומה, ולעתים אף מתגוררים זה לצד זה. "המבנה החברתי היחיד שפעיל במדינה הזאת ויש לו את היכולת להביא מאות אלפי בוחרים להצביע בבחירות בכל המחוזות באל סלוודור — זה אנחנו", מסביר סנטיאגו, אחד מהמנהיגים הבולטים של 18 סטריט גנג, בראיון ל–VICE. "זאת הסיבה שהממשלה פוחדת מאתנו".
לדבריו, "המדינה נטשה שטחים שלמים ואנו לקחנו שליטה על מה שהם נטשו. אנחנו הגורם היחיד בעל הכוח באותן קהילות, ואנחנו דורשים הכרה". סנטיאגו מנסה להסביר מדוע הכנופיות כה אטרקטיביות עבור נערים וצעירים רבים. "המארג החברתי שלנו הוא כל כך קרוע, כל כך שביר, וזה נראה לנו נורמלי לראות את אותם צעירים בכנופיות", הוא מוסיף. "אנחנו באים מבתים הרוסים, מעוני קיצוני. הכוח היחיד שקיים בקהילות שלנו נקרא 'כנופייה'".
בשל המעורבות ההולכת וגוברת של נערים בכנופיות, מעריכים במדינה כי בכ–90% מבתי הספר ישנה מעורבות כלשהי של הכנופיות, ובמסגרתה נסחטים תלמידים ומורים, וכי בתי הספר עצמם הפכו למקום לא בטוח. גם היכולת של העיתונות להביא את סיפורם של הקורבנות מוגבלת, מכיוון שלעיתונאים אין נגישות לשכונות הנשלטות על ידי הכנופיות, ואם יגיעו לשם בכל זאת — קיים חשש ממשי לחייהם.
"אחרי מלחמת אזרחים ארוכה לא היו מוסדות שלטון חזקים באל סלוודור, כלי נשק רבים היו מפוזרים אצל האוכלוסייה, היו הרבה אנשי מיליציות מאומנים ללא עבודה, לצד משפחות מפורקות ועוני רב", אומר ל–TheMarker העיתונאי קרלוס דאדה, שהקים ב–1998 את אתר החדשות "אל פארו". לדבריו, "הכנופיות היו אטרקטיביות מאוד לילדים ברחוב, ומנהיגיהן החלו לפתח את התאים שלהן במדינה. בתחילה, ילדים היו יושבים על הבטונדות ומבקשים כסף לסמים וזה התפתח למצב שאנחנו רואים כיום".
סלוודורים שיכולים להרשות לעצמם מבחינה כלכלית — עוזבים את המדינה. הם מנסים להגיע לארה"ב, אך במקרים רבים נתפסים על ידי הרשויות כבר במקסיקו ונשלחים בחזרה לארצם. על פי נתוני ה–CIA, כ–20% מהסלוודורים מתגוררים כיום מחוץ לגבולות ארצם. הכסף שהם שולחים הביתה למשפחותיהם מהווה 20% מהתמ"ג.
"במצב של שבר חברתי ומחסור בהזדמנויות, הכנופיות הפכו לדרך כוזבת לאינטגרציה", מסביר ד"ר הקטור דדה הירזי, במאמר שפירסם בחודש שעבר בכתב העת "רביסטה", שיוצא לאור על ידי מרכז רוקפלר ללימודי אמריקה הלטינית באוניברסיטת הרווארד.
הירזי, כלכלן שלימד באוניברסיטאות באל סלוודור, וכיהן כחבר במועצת הכלכלה של האו"ם לאמריקה הלטינית, אומר כי "באופן פרדוקסלי, הכנופיות המשיכו לצמוח בזמן שאל סלוודור חוותה תהליך חסר תקדים של בניית דמוקרטיה". לדבריו, "כיום הכנופיות הן שחקן שנמצא בכל מקום בחיים הלאומיים. הן משפיעות על הכלכלה ועל החיים האזרחיים, עם שליטה ברורה על כמה אזורים במדינה". הירזי פסימי ביחס לעתידה של המדינה.
"24 שנה אחרי שנגמרה מלחמת האזרחים, התחזית לא זוהרת עבור הסלוודורים", הוא מבהיר. "המציאות די מורכבת. מצד אחד — יש התקדמות לכיוון הדמוקרטי, ומצד שני — נראה שהמפלגות הפוליטיות עדיין אינן בנויות לשוחח על פתרון הבעיות של המדינה".
הכתבה פורסמה במקור באתר TheMarker
