ה-17 בנובמבר, 1978. ספידוואי, אינדיאנה. צעיר מקומי נסע ברכבו באחד הכבישים המרכזיים במדינה שבמערב ארה"ב וחלף על פני מקום העבודה שלו, סניף של רשת המסעדות "בורגר שף". השעה הייתה כבר מעט אחרי חצות כשאותו בחור קלט לפתע שאורות המסעדה עדיין דולקים, והוא מחליט לבדוק מה קורה במקום. לאחר בדיקה זריזה התברר לו שהמקום ריק לחלוטין ואין כל סימן לארבעת העובדים שהיו אמורים להיות באותו זמן במשמרת.
ג'יין פרידט (20), אלן שלטון (18), מארק פלמונדס (16) ודניאל דייוויס (16), הצעירים שנשארו לסגור את המקום נעלמו כלא היו, ובחדר המנהל הוא נחרד לגלות את הכספת של המסעדה פתוחה לרווחה. באותו רגע הוא היה משוכנע שהבין מה קרה וזעם על כך שארבעת העובדים גנבו את הכסף המזומן מתוך הכספת ונמלטו מהמקום. רק מאוחר יותר התברר לו ולחוקרי המשטרה שהאמת הייתה הרבה יותר גרועה משחשב.
שוטרים שהגיעו לחקור את הזירה הניחו גם הם שארבעת הצעירים ברחו עם הכסף בשביל לחגוג במקום כלשהו, זאת מבלי לקחת בחשבון שלל סימנים חשודים שנותרו בזירת הפשע כמו החפצים האישיים של ארבעת העובדים שהושארו מאחור, או העובדה שהדלת האחורית הייתה פתוחה לרווחה על אף שהעובדים בקושי השתמשו בה.
למעשה, החוקרים היו כל כך בטוחים בעצמם, שהם אפילו התירו למסעדה לחזור לפעילות בבוקר שלמחרת ולא מנעו מהם למחוק כל פרט וראיה שנותרו בזירת הפשע, כך שעובדי משמרת הבוקר ניקו את המקום ביסודיות לפני כניסת הלקוחות ולא הותירו שום סיכוי לחוקרי המז"פ למצוא שרידים למה שבאמת קרה במסעדה באותו לילה. בינתיים, בני משפחותיהם של ארבעת העובדים כבר דיווחו על היעלמותם לרשויות – ורק אז הגיעה התפנית המשמעותית בחקירה.
קציני משטרת התנועה מצאו את רכבה של ג'יין פרידט, סגנית מנהל הסניף, נטוש בשדה בעיר, ובני משפחתה סיפרו לחוקרים שזה מעשה שלא מאפיין אותה ואין סיכוי שהיא נעלמה סתם כך, אז החלו החוקרים לחשוש שהיעלמות רביעיית הצעירים לא הייתה כזו תמימה כמו שחשבו. כמה ימים לאחר מכן, קבוצת מטיילים הזעיקה את המשטרה המקומית לפינה נידחת ביערות של מחוז ג'ונסון, כ-30 ק"מ ממסעדת "בורגר שף", שם הם מצאו את גופותיהם של ארבעת העובדים שנרצחו בברוטליות.
בעקבות הרביעייה
מומחים לרפואה משפטית קבעו כי ארבעת הקורבנות נרצחו בשיטות שונות; דייוויס ושלטון נורו למוות באמצעות אקדח בקוטר 0.38, בזמן שפרידט נדקרה למוות עם סכין. למרות זאת, מותו של פלמונדס התברר להיות האכזרי ביותר אחרי שנקבע כי הוא הוכה באמצעות שרשרת פלדה ובסופו של דבר נחנק למוות מהדם של עצמו.
כל הקורבנות עדיין לבשו את מדי המסעדה שלהם כשנמצאו מתים ביער, כולל חפצים יקרי ערך שנשארו על גופם כמו שעוני יד וכסף מזומן. בעקבות השתלשלות האירועים, הבלשים היו משוכנעים שמה שקרה במסעדה באותו לילה גורלי היה שוד מזוין שיצא משליטה – ועם התאוריה החדשה הזו, המשטרה חידשה את מאמצי החקירה.
ההנחה הגורפת של הבלשים בתחילת החקירה הייתה שהשוד הסתבך בגלל שאחד העובדים הכיר את השודדים, אחרי שפלמונדס, הנער השחור בחבורה, החליף באותו יום עובד אחר, והם חשדו שהוא זיהה את הפושעים והם אותו, מה שהניע אותם לחטוף את כל העובדים באיומי אקדח ובסופו של דבר לרצוח אותם. בינתיים, אל תחנת המשטרה החלו לזרום דיווחים אנונימיים הקשורים להשתלשלות האירועים באותו הלילה.
דיווח אחד שהגיע לידי החוקרים טען כי שני גברים היו מעורבים בתקרית, אחד עם זקן והשני מגולח. שניהם לבני עור ובעלי גובה ממוצע. למרות זאת, פעולות החיפוש אחר חשודים פוטנציאליים לא העלו דבר אחרי שהחוקרים לא הצליחו למצוא עבריינים מקומיים שמזכירים את התיאור שנמסר.
כמה ימים אחרי חידוש החקירה, שוטרים מתחנת המשטרה בעיר גרינווד, הסמוכה לספידוואי, עצרו גבר שהתרברב בהיותו "רוצח הרביעייה מבורגר שף". הוא נחקר על מעורבותו בפרשה, אך בסופו של דבר שוחרר לאחר שחוקרים השתכנעו שאין לו שום קשר לתקרית. אף על פי כן, הוא כן מסר להם מידע על חבורת שודדים של מסעדות מזון מהיר שפעלו בסביבה.
עם קצה החוט החדש, החוקרים חזרו לחפש חשודים באזור מחוז ג'ונסון עד שנתקלו בגבר שהיה מוכר היטב למשטרה והתאים לפרופיל של החשוד המזוקן. הוא זומן לחקירה, אך למרבה ההפתעה הוא הגיע מגולח לחלוטין – לראשונה מזה 5 שנים.
גבר נוסף שהתאים לפרופיל של החשוד המגולח הובא גם הוא לחקירה, אבל בסופו של דבר שניהם שוחררו אחרי שלא נמצאה שום עילה להחזיק אותם במעצר או אפילו להגיש נגדם כתב אישום. עברו חודשים מאז התקרית וכל הרמזים שקיבלו הבלשים הובילו אותם לאותו מבוי סתום. רק שש שנים מרגע תחילת החקירה הגיעה לפתע ההתפתחות לה חיכו כולם.
בשנת 1984, גבר בשם דונלד פורסטר ביקש לשוחח עם החוקרים על התקרית במסעדת "בורגר שף". פורסטר היה אסיר שריצה עונש מאסר של 95 שנה בגין אונס אכזרי, ובאחד הימים הוא התקשר מבית הכלא לתחנת המשטרה בספידוואי ואמר להם שהוא רוצה להודות ברצח של ארבעת הקורבנות. בתחילה, הבלשים היו מאוד סקפטיים לגבי הטענות שלו, אבל אז האסיר חשף בפניהם מידע שרק אדם שהיה מעורב בפרשה יכול היה לדעת.
פורסטר כיוון את החוקרים אל הנקודה המדויקת שבה נמצאו הקורבנות, ואפילו תיאר להם את הסכין השבורה שהייתה נעוצה בבית החזה של פרידט – פרט מידע שלא הותר לפרסום מעולם. הוא הודה כי ירה למוות בדייוויס ושלטון, בזמן שחבריו רצחו את סגנית מנהל המסעדה ופלמונדס. באשר למניע? לטענתו, הם וחבריו הגיעו לאיים על פרידט בגלל חוב כספי של אחיה, ומהר מאוד פרצה במסעדה תגרה שיצאה משליטה והובילה לרצח של ארבעת העובדים.
פורסטר אף סיפר לבלשים שהוא שטף באסלה של ביתו את תרמילי הקליעים שנורו אל עבר שני הקורבנות, ומאוחר יותר שוטרים שנשלחו לביתו אכן מצאו את התרמילים בבור הספיגה. במהלך חקירתו פורסטר היה מוכן להודות ברצח המרובע בתמורה לכך שרשויות החוק לא יעבירו אותו לבית הסוהר "אינדיאנה סטייט", שהיה מוכר בתור אחד ממוסדות הכליאה האכזריים ביותר במדינה, ובפעם הראשונה מזה שנים הייתה תקווה אמיתית שהחקירה נמצאת לפני סיום - אלא שאז ארעה תפנית נוספת בפרשה.
באותו זמן שפורסטר עשה כל מאמץ שלא יועבר לאותו כלא ידוע לשמצה, גורם אלמוני הדליף לכלי התקשורת את ההתפתחויות החדשות, ואלו פרסמו שפורסטר החל לשתף פעולה עם המשטרה בתמורה להמתקה בעונשו. החל מאותו רגע הוא הפסיק לתקשר עם החוקרים וטען שהם הכריחו אותו להודות בפשע שלא ביצע, ומאותו רגע הוא מעולם לא דיבר שוב על הפרשה.
בשנת 2006 פורסטר מת בתאו ממחלת הסרטן וככל הנראה לקח איתו לקבר את פיסות המידע האחרונות שהיו יכולות לפתור את התעלומה האדירה, זו שעד היום אף אחד מעולם לא הורשע או הואשם בה ושילם את המחיר על הרצח האכזררי של ארבעת הנערים והנערות.