הצתות רכבים, שריפה של מחסנים וכלים חקלאיים, ירי לעבר מסעדות ומקומות מסחר, ובעיקר הרבה מאוד אלימות. אלו הם רק חלק מהאירועים שנרשמו בשבועיים האחרונים בצפון, כשעל פי החשד של המשטרה מרבית האירועים קשורים לתופעת גביית דמי החסות או בשמה המוכר יותר - "פרוטקשן".
מספיקה הצצה קטנה לדיווחי החדשות בשבועיים האחרונים כדי להבין שבתקופה האחרונה התופעה האלימה והמבהילה, שמוכרת בעיקר מאזור הדרום, הולכת מחמירה - וחקלאים ואנשי עסקים אותם פגשנו השבוע מעידים שהמצב בצפון הגיע עד לכדי איבוד שליטה של ממש. אם כל זה לא מספיק, מבוכה עצומה נרשמה השבוע במשטרת ישראל אחרי שמפקד תחנת משטרה לשעבר בצפון הארץ נעצר בחשד לפרוטקשן.
אז נכון, אמנם מדובר במקרה חריג מסוגו שמערב אדם בתפקיד בכיר ועוד במשטרה - אבל זו ללא ספק עוד נורת אזהרה בוהקת וקריאת השכמה למצב בצפון המדינה. במשטרה טוענים שהם פועלים באופן נמרץ ונחרץ נגד התופעה, אולם מאחורי הקלעים קצינים בכירים העידו בשיחה עם mako שהם "קרובים מאוד למקום שבו נאלץ לכבוש את הצפון מחדש כמו בנגב".
ספק גדול אם יש בעל עסק או חקלאי מהצפון שלא נתקל בתופעת הפרוטקשן, אבל נראה שכאן אצלנו בישראל עוד לא מבינים שמדובר בתופעת פשיעה נרחבת הרבה מעבר לסעיף הספציפי הזה. תופעת הפרוטקשן מייצרת בעיה בטחונית חמורה עם כמויות אדירות של נשק שבתחילה התעלמו מהן ועכשיו גולשות למרחב הציבורי הכללי. רק בשבוע שעבר בוצע ירי לעבר בית קפה על שמו של חלל צה"ל נמרוד שגב בגליל העליון, ובנוסף, סכסוכים בין משפחות על השליטה בטריטוריה של גביית דמי חסות מביאה למקרי רצח וקטטות ענק.
"כולם משחקים אותה גברים ואומרים שהם לא משלמים - אבל הם כן. אם מישהו אומר לך שהוא לא משלם פרוטקשן תדע שהוא משקר", מספר א', חקלאי מהצפון, אותו פגשנו השבוע. גם קבלן גדול ומאוד מוכר מהאזור הודה ש"אתה לא יכול לעבוד בלי לשלם להם. אם תתחכם אז יגנבו לך ציוד או שסתם יהרסו אותו. בוא נגיד שאני צריך להעלות מחיר של כל דירה באיזה 100 אלף שקלים כדי לגלם את הנזקים אם אני מחליט לא לשלם להם. שלא לדבר על עיכובים בפרויקטים כי הרסו לך וצריך לבנות מחדש או להמתין עד שהציוד שרכשת במקום זה שהרסו יגיע".
הנזק לאותם חקלאים, אנשי עסקים וקבלנים יכול להגיע לפעמים למיליוני שקלים, המשטרה לא נאית באופק - ולכן רובם המכריע (אם לא כולם) מעדיפים לשלם סכום שנע בין 5,000 ל-10,000 שקלים לכל אתר או שדה, לחודש כמובן. "כולם צריכים לשים את הבעיה על השולחן ומהר - אחרת המחיר שישלמו יהיה רב יותר", אומר גיורא זלץ, ראש מועצת הגליל העליון.
זלץ רואה את מה שקורה בשטחי הנגב כבר לא מעט שנים, מבין שאותו מצב הגיע אליו הביתה, והוא מוסיף בכאב "אני חושש מאוד שכמו שמדינת ישראל לא קיימת בכלל בדרום הארץ - זה יגיע גם אלינו. האירועים האחרונים הם כולם סביב גביית דמי החסות. כבר מזמן שנחנו לא מדברים על כנופיה אחת או שתיים אלא על אירוע הרבה יותר גדול, לפעמים אפילו כבר בין הכנופיות עצמן".
מעדויות הנפגעים עולה שלא פעם הנזקים נגרמים עוד לפני שמגיעה דרישת התשלום; זה מתחיל בטרקטור שנשרף, גניבה של ציוד חקלאי או נזק לאתר בנייה. רק אחרי זה מגיעים ה"נציגים" של "חברת השמירה" שמציעים לאבטח את המקום כדי שלא יהיה עוד נזק. "אין פה איומים מפורשים", מעיד הקבלן המוכר איתו שוחחנו. "לא מצמידים לך אקדח לרקה, אין צעקות ולא קללות, אבל הדברים נאמרים באופן כזה שאתה מבין מי גרם לך את הנזק, מי יגן עליך מנזקים עתידיים ומה יקרה אם לא תשלם לו".
יערה גבור, חברת "חוות הנופש ורד הגליל", שם נשרפו השבוע חמישה כלי רכב, מספרת כי "לפני שלוש שנים הסיפור היה בעצימות נמוכה יותר. עד לתקופה הזאת הטרידו אותנו וגם שרפו או שפרצו וגרמו לנזק. בסוף מה שקרה זה שהמשטרה תפסה את אותם אנשים על עבירות מס כי לא הצליחו להוכיח את הפרוטקשן. אבל אחרי שנתיים הם כבר היו בחוץ. אני חושבת שהממשלה צריכה לטפל בזה כדי שלא יהיה רק זבנג וגמרנו".
אחרי שריפת הרכבים, שניים של בעלי המקום ושלושה של אורחים, אנשי החווה לקחו שמירה "של בן אדם שאנחנו סומכים עליו והוא כל לילה יהיה בעסק, אבל זה לא פתרון. אין ספק שהטיפול בבעיה חייב להיות מערכתי ונכון להיום העבריינים עושים בצפון מה שהם רוצים, כשמנגד המשטרה חסרת אונים ואיתה גם כל תושבי האזור".
קבלני ביצוע של משפחות הפשע
זה לא סוד שעיקר תופעת דמי החסות מיוחסת למשפחות פשע מהמגזר הערבי - אבל לא רק. ישנן כמה כנופיות של יהודים מהאזור, בעיקר באזור נהריה, שעושות את הונן בדיוק בשיטה הזו - באיומים על בעלי עסקים שמוכרחים לשתף פעולה. אולם מעדות של קצין משטרה בכיר מהמחוז הצפוני איתו סיירנו השבוע בגזרה הלוהטת, מתברר שישנן שלוש משפחות עיקריות אשר מפעילות כנופיות אלימות לגביית דמי חסות.
"משפחת חרירי היא הגדולה והמסודרת ביותר באזור הצפון", מספר לנו קצין משטרה איתו נסענו לסיור בטובא זנגריה ושאר כפרי האזור. לדבריו, אין תחום שהם לא פועלים בו; מסחר בנשק וסמים ועד גביית דמי חסות. לדבריו, אנשי משפחת חרירי הם "אגוז קשה לפיצוח" בגלל העובדה שהארגון הזה מורכב בדרג העליון שלו מבני משפחה, ו"נאמנות הדם שם עולה על הכל".
באזור באקה אל גרביה והגליל המערבי הוא מספר ששולטת "משפחת כראג'ה, וגם הם פועלים באופן מאוד מסודר ועיקר האמון בין האנשים שם, במיוחד הבוסים, הוא על בסיס קשר דם". לכל אלה יש לצרף גם את משפחת לטיף ששולטת בנתח גדול מאזור הצפון ומשפחת ג'רושי מרמלה, שלדברי קצין המשטרה "פתחה לאחרונה לא מעט סניפים בצפון".
כשהגנו עם קצין המשטרה לטובא זנגריה, ברכב אזרחי כמובן, הוא מיד אמר: "זה קן הצרעות של מדינת ישראל. רוב הכנופיות שמתעסקות בדמי חסות מגיעות מהמקום הזה". דקות לאחר מכן, כשהרמתי בטבעיות את המצלמה כדי להוסיף כמה תמונות לכתבה, קצין המשטרה ציווה עלי: "שלא תחשוב על זה אפילו. מספיק שמישהו יקלוט אותך ותהיה פה פאודה".
במהלך הסיור הצביע הקצין על קבוצות של בתים ואמר: "פה עצרנו כמה חברי כנופיה וחלטנו מיליוני שקלים". על מקום אחר סיפר: "פה גר חשוד שמנהל כנופיה וגם שם יש אחד". מהמשך הדברים שלו עולה שהמודיעין המשטרתי דווקא יודע להצביע על לא מעט מחוללי פשיעה בדמות דמי החסות - אבל ברור שהמשטרה נכשלת בתרגום של המידע לכתבי אישום מבוססים. מנגד, במשטרה וגם בפרקליטות טוענים כי מעבר לזה ישנה בעיה קשה מאוד בתחום החקיקה שאינה מותאמת למצב בשטח.
כדי לגבות את דמי החסות, משפחות הפשע הגדולות מפעילות כנופיות שכל אחת מהן מקבלת תא שטח עליו היא אחראית. אלה האנשים שמבצעים את האיומים, ההצתות והירי, ולמעשה "משכנעים" בצורך לשכור את חברת האבטחה שלהם. אלה גם האנשים שיפעילו חברות קש וקופים (שם קוד לאדם שיקח עליו את הפשע ויהיה מנהל חברת האבטחה כלפי חוץ במקום האדם האמיתי).
לטענת קצין המשטרה רוב הכנופיות האלה מגיעות כאמור מטובא זנגריה אליה כל מי שדיברנו איתו התייחס כ"קן צרעות". יש גם כנופיות מבאקה, ג'ת ועוד - אבל נראה שטובא זנגריה היא מרכז הפרוטקשן של הגדול מכולם. בעיה נוספת היא שלא פעם אותן כנופיות, שכאמור מגלגלות הרבה מאוד כסף, נכנסות לשטחים של כנופיות אחרות, לפעמים כאלה שפועלות תחת אותה משפחת פשע, ולפעמים גם של אחרות. "זה הרגע בו הבלאגן מתחיל לחגוג", אומר קצין המשטרה. לדבריו "הרבה ממקרי הרצח והקטטות האלימות שיש במגזר הערבי פה (בצפון) לא קשורות לכבוד המשפחה כמו שמפרסמים לפעמים בתקשורת. גם הטייטל הזה, סכסוך בין חמולות שמייצר לנו לא מעט נרצחים ופצועים - הוא למעשה סכסוך בין אותן כנופיות על אזורים של דמי חסות".
כמות אירועי האלימות יחד עם אחוז משלמי דמי החסות והפשיעה שנמצאת בכל מקום - מראה את מה שטוענים לו אנשי הצפון וזה שהמשטרה, ולמעשה המדינה, איבדו שליטה על האזור. קצין המשטרה מודה ביושר ש"אין לנו את המשאבים לבצע את עבודת המשטרה שהאזור דורש, אין לנו את המשאבים להילחם בתופעה ולשמר הצלחות שהיו".
ואכן, בשנים האחרונות משטרת ישראל חשפה ועצרה לא מעט עבריינים שפגעו בעסקים באזור וסחטו מהם כספים. רק בתחילת השבוע עצרה המשטרה שלושה חשודים, שניים תושבי טובא ואחד מזרזיר, בחשד שהפעילו חברת שמירה פיקטיבית שלמעשה גבתה דמי חסות בסך של יותר מ-11 מיליון שקלים אותם גבו מעשרות עסקים באזור הצפון. במשטרה חושדים שהכנופיה הזו הקימה מספר חברות שמירה שפעלו בעבר תחת קרובי משפחה של העצורים, גם הם מטובא זנגרייה, שבעצמם נעצרו ב-2017, מה שהביא לחיסול של אותן חברות אשר שוקמו ככול הנראה מחדש על ידי העצורים האחרונים. עוד קודם לכן, בדצמבר האחרון, משטרת ישראל תפסה על חם חוליה בזמן שפרצה והציתה עסק באזור מחניים. הצלחות של המשטרה נרשמו לאורך 2020 וגם ב-2019 - אולם לכולם ברור שמדובר בטיפה בים.
"אין מספיק שוטרים לטפל בכל הפשיעה באזור", טוען קצין המשטרה. "המלחמה בדמי חסות דורשת משאבים רבים, כמויות גדולות של שוטרים מכל התחומים; עיקוב, בילוש, חקירות ומודיעין - ופשוט אין לנו את כוח האדם והציוד הנדרש. במקום שבו אנחנו פועלים יש תוצאות ואי אפשר להתכחש לזה. אבל המצב כיום הוא שאנחנו פועלים במקום אחד ובזמן הזה יש עשרות אם לא מאות מקומות אחרים בוערים. מבחינתי, אם אני שם את עצמי כנציג המערכת, יש רק דבר אחד שאני מבקש וזה שוטרים וציוד. להיות שווים בזה לשב"כ", הוא אומר והתסכול נשמע היטב על קולו.
"יש משהו שצריך לשים אותו על השולחן ואולי לא ישמע טוב בעיני רבים; המלחמה בתופעת דמי החסות חייבת להיות אגרסיבית. אין פה פתרון הומני של חינוך ותודעה. נדרשת פה פעולה כוחנית ואולי רק אחרי זה חינוך ותודעה. הבעיה שלנו שאנחנו מתייחסים לנושא בעיניים ישראליות מערביות. אצל האוכלוסייה העבריינית במגזר הערבי החשיבה אחרת ואי אפשר להלביש עליהם את צורת המחשבה שלך. אם לא תבוא בכוח, הרבה מאוד כוח, לא תצליח לנצח את המלחמה הזאת", הוא מסכם.
הממשלה צריכה להתעורר, להעביר תקציבים ולשנות חוקים
במשטרת ישראל ישנן הערכות שונות בהן נטען כי לפחות 50 אחוז מאירועי הירי בצפון קשורים באופן ישיר או עקיף לתופעת דמי החסות. אם תשאלו את ראשי הרשויות באזור, הנתון גבוה הרבה יותר. כבר שנים שלא מדובר במספר קטן של כנופיות, והבעיה מחמירה ככל שהזמן חולף ואין טיפול מערכתי, והכנופיות מצדן לא יוותרו בקלות על הכנסות בגובה עשרות מיליוני שקלים בכל שנה.
בעיה נוספת איתה המשטרה מתמודדת היא מגבלות החוק. כלל הגורמים במערכת מסכימים שהחוק אינו מתאים למצב כיום ולכן גם כאשר נעצרים חשודים בגביית דמי חסות, או שהם משתחררים או שהם מואשמים בעבירות הנחשבות לפחות חמורות. כך למשל, חוליה מטובא שנעצרה בגין גביית דמי חסות הואשמה רק בעבירות כלכליות של הלבנת הון, קבלת דבר במרמה ושאר סעיפים מהסוג הזה.
במשטרה אמרו אחרי המעצר, במה שנשמע כמו סוג של ביקורת מרומזת: "בשל מגבלות החוק באשר לעבירת גביית דמי החסות – שבגינם יזמה משטרת ישראל שינוי בחקיקה בשיתוף הפרקליטות – החוקרים פעלו בליווי הפרקליטים על מנת לאסוף תשתית ראייתית לעבירות מרמה שביצעו חברות השמירה, ביניהן קבלת דבר במרמה, עבירות הלבנת הון, שימוש במסמך מזויף ועבירות בתחום התאגידים ועבירות לפי פקודת מס הכנסה".
בניסיון להילחם בבעיה, המחוקקים בישראל צריכים לעדכן את ספר החוקים המתיישן שלא עונה על הצורך במאבק נגד הסוחטים. כך למשל, אותן חברות פועלות בלי רישיון שמירה, עבירה שעל פי ספר החוקים דינה שנת מאסר ו-10,000 לירות קנס - כן, קראתם נכון. זה כתוב בלירות. במשטרה אומרים, ולא בפעם הראשונה, שעדכון החוק הזה לבדו יסייע להם להילחם באופן יעיל יותר. עוד נדרש חוק שיאפשר לגבות עדות ממתלוננים, אבל כזה שיסייע בהסתרת הזהות שלהם. הרוב המכריע של נפגעי העבירה מסרב להגיש תלונה במשטרה ועל עדות שתגיע לבית המשפט בכלל אין מה לדבר.
אבל השיא הוא כנראה נושא הענישה, ועד היום מי שנעצרו והורשעו בעבירות הקשורות לסחיטת דמי חסות (כאמור, לרוב על סעיפים כלכליים) השתחררו תוך זמן קצר גם כאשר עבירות אלימות נכללו בכתבי האישום ובהרשעות. ממוצע הענישה עומד כיום של שנה וחצי עד שנתיים מאסר. "זה בדיחה", אמר גורם במשטרה. "עד שלא יהיו מספר פסקי דין, לא רק אחד, מספר פסקי דין שיכניסו את העבריינים האלה לעשר שנות מאסר וגם יותר, כלום לא ישתנה כי זה פשוט משתלם להם".
את מה שצריך לעשות אם כך כולם יודעים וגם אומרים - בין שבעילום שם ובין שבגלוי. השר לביטחון פנים לשעבר, אמיר אוחנה, אף הכריז בתחילת הכהונה שלו על מלחמה לאומית באלימות שבחברה הערבית כולל תחום דמי החסות - אבל כמו במקרה של הקודמים לו כלום לא השתנה. "בעיה שאתה לא מטפל בה כשהיא קטנה, כשאתה חוסך משאבים ותקציבים - בסוף אתה תמצא את עצמך מול מפלצת שאין לך מושג איך להרוג אותה. זה בדיוק מה שקורה היום בצפון, ולא רק שאין לנו איך להרוג את המפלצת - כבר איבדנו עליה שליטה", מסכם גורם במשטרה.