תושב תל אביב בשנות ה-30 לחייו חוייב לאחרונה לשלם דמי מזונות לילדה בת 5.5 למרות שלטענתו שהיא אינה בתו. אבי (שם בדוי) הכיר לפני כשש שנים את מיטל (שם בדוי), ואחרי מערכת יחסים שהובילה לבסוף לנישואים אך גם ידעה עליות ומורדות, החליטו השניים להתגרש חודשיים בלבד לאחר שנישאו.
אחת הסיבות שהובילו את הזוג להתגרש הייתה לאחר שאבי טען שהילדה שנולדה לדנה אינה בתו, ולכן סירב לרשום אותה בתעודת הזהות כבתו. כמה חודשים לאחר מכן הגישה דנה תביעת אבהות ומשמורת לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב ותבעה ממנו לשלם את דמי המזונות עבור הבת הקטנה.
בית המשפט שדן בתביעה פסק כי עליו לשלם דמי מזונות זמניים של 1,350 שקל יחד עם 50% מכל הוצאות החינוך וצרכיה הרפואיים של הילדה.
במקביל, התנהלה גם תביעה בבית הדין הרבני שם תבע אבי לעבור בדיקת רקמות על מנת להוכיח שהוא אינו אביה של הילדה. הדיינים סירבו לבקשתו של אבי תוך שהם מסתמכים על דוח של עובדת סוציאלית לפיו אם יתברר שאבי אינו אבי הילדה הרי שהיא תוגדר על פי ההלכה היהודית כממזרה ולא תוכל בעתיד להינשא ולהקים משפחה.
התיק המסובך התגלגל לאחרונה לבית המשפט לענייני משפחה לאחר שדנה הגישה בקשה להגדיל את סכום דמי המזונות שאבי משלם על הילדה. אבי, כמובן, התנגד לבקשתה של דנה באותו נימוק חוזר שהילדה אינה בתו.
השופטת תמר סנונית-פורר שדנה בתיק קבעה כי למרות שאין הוכחה חד משמעית שהוא הוא אביה של הילדה, הרי שעל פי ההלכה בבתי המשפט לענייני משפחה שהתגבשה בשנים האחרונות ניתן לחייב אותו לשלם את דמי מזונות. לדבריה, העובדה שאבי ודנה היו נשואים בזמן שהיא נכנסה להריון יש בה כדי לקבוע שהוא אביה למרות שהוא מכחיש זאת.
מבחינתה של השופטת הילדה נולדה בעת שבני הזוג היו נשואים, וכשאבי הגיע לבית החולים בזמן הלידה על מנת לרשום את הילדה כבתו הוא סירב לעשות זאת מפני שרב עם גרושתו. השופטת קבעה כי על פי כל הראיות שהובאו בפניה אבי הוא אכן אביה של הילדה למרות הסירוב שהוא יעבור בדיקת אבהות. עוד קבעה השופטת כי אבי ישלם דמי מזונות של 1,800 שקל מדי חודש, למרות טענותיו.