דניאל וולסטנקרופט היה רק בן חמש כשעבר התעללות מינית על ידי בן משפחה. ההתעללות נמשכה שנים. כשהפך נער, הוא פנה לאלכוהול וסמים, ובסופו של דבר מצא את עצמו בכלא. אף אחד לא חשב לשאול אותו מה קרה לו בדרך ומדוע איבד אותה, ורק שנים מאוחר יותר, כשגבר אחר נפתח בפניו על ההתעללות המינית שחווה - וולסטנקרופט מצא את האומץ להפר את שתיקתו.
מדי שנה 75 אלף גברים הופכים לקורבנות תקיפה מינית בבריטניה; כ -9,000 מהם קורבנות אונס. אבל על ההתעללות הזו מדברים רק לעתים נדירות ולגברים קשה להתוודות. בשנת 2013/14, נרשמו רק 3,000 עבירות אונס גברים. בארה"ב כ -14 אחוזים ממקרי האונס מתבצעים כלפי גברים או ילדים, אחת מכל 6 תקיפות מיניות היא נגד ילדים, ואחת מכל 25 תקיפות מיניות היא נגד גברים. ובישראל - אחד מכל 7 גברים הותקף מינית, כאשר 15.5 אחוזים מהפניות דיווחו על פגיעה בגברים, נערים וילדים. אבל המספרים האלה מייצגים רק את המקרים שמדווחים עליהם, ולא מכילים את כל אותם נפגעים וקורבנות תקיפה מינית שלא מעזים לומר מלה לאיש.
מודע למספרים האלה, וולסטנקרופט החליט לעשות מעשה והקים את Shatter Boys, פרויקט חדש שמטרתו סיוע לגברים שסבלו מהתעללות מינית כילדים. לפרויקט שותפים גברים שעברו תלאות מחרידות וחיים לא פשוטים, שעם הרבה אומץ ורצון לעזור הם מוכנים לשתף את סיפורם כדי להעצים קורבנות אחרים. עד כה הקבוצה סייעה ל-60 גברים במנצ'סטר, והתוכנית היא להקים קבוצות תמיכה בכל רחבי בריטניה.
"אף אחד לא שאל"
וולסטנקרופט מסביר בראיון ל-VICE מה עוצר גברים מלדבר ואיך אפשר לעזור להם להיפתח. הכל למעשה מתחיל מסיפורו האישי. "עברתי התעללות כילד וכנער. זה התחיל בגיל 5. אף אחד לא שם לב לזה", הוא מספר, "הייתי בורח מהבית, הייתי שובב. אף אחד מעולם לא הושיב אותי ושאל, 'דניאל, למה אתה מתנהג ככה?'". כך מצא את עצמו וולסטנקרופט במסלול ידוע מראש של הדרדרות טוטאלית, מסלול בו מוצאים את עצמם עוד הרבה ילדים ונערים כמותו שחוו דברים דומים. "הייתי בגמילה – אלוהים יודע כמה פעמים. הייתי בכלא. לא קיבלתי תמיכה ובכל השנים הללו חמקתי מעיני המערכת".
בשנת 2009 דניאל מצא נקודת אור ששינתה את חייו. הוא פגש בעובד סוציאלי במרכז גמילה שבעצמו חווה התעללות מינית. לראשונה בחייו נתקל במישהו קצת כמוהו. העובד הסוציאלי חלק עמו את סיפורו. "הוא היה האדם הראשון שאי פעם דיברתי איתו שעבר התעללות. חשבתי לעצמי, אם הוא יכול לעשות את זה, גם אני יכול", מספר וולסטנקרופט, "זה נתן לי כח לדבר. אחרי זה הבטחתי לעצמי שאפתח קבוצת תמיכה לגברים ששרדו התעללות מינית".
נפגעי התעללות מינית סובלים מבעיות אמון קשות, במיוחד לנוכח העובדה שמרבית התקיפות מבוצעות על ידי דמויות סמכות, אנשים מהסביבה הקרובה או ממקום העבודה. בישראל 26 אחוזים מהפניות על התעללות דיווחו על הורה/בן משפחה, 25 אחוזים מהפניות דיווחו על ידיד, שכן או מכר ו-12 אחוזים מהפניות דיווחו על בעל מרות חינוכית או על מקום העבודה. בדיוק בגלל חוסר האמון הזה שמתפתח החליט וולסטנקרופט שיש הכרח ליצור מערכת תומכת מסוג חדש. ""אם אנחנו נחשפים ומגלים מה עברנו, זה בונה יחסי קרבה ואמון", אמר.
פרוייקט Shatter Boys שהקים וולסטנקרופט מציע אוזן קשבת ומנסה לגשת לכמה שיותר גברים בכל הדרכים האפשריות. קבוצות תמיכה, שיחות אחד-על-אחד ואף צ'אט אונליין. "אנשים יכולים להישאר אנונימיים", הוא מסביר, "הם לא חייבים להראות את פרצופם, הם יכולים לבנות את הביטחון העצמי שלהם לפני שהם באים לפגוש אותנו פנים אל פנים. אין מחיר לשיחה עם מישהו שעבר דברים דומים לשלך - במיוחד עם הדברים האלה, כי זה כל כך אישי. יש לנו ניסיון חיים. זה מה שעובד".
גם גבר יכול ליפול קורבן לתקיפה מינית
בעולמנו המתקדם, הפתוח והנאור, גברים עדיין גדלים תחת התפיסה החברתית לפיה עליהם להיות חזקים, לדעת להגן על עצמם, לא לתת לאף אחד לפגוע בהם, ואם הוא פגע - אז כמובן גם לדעת להחזיר. עליהם לרצות יחסי מין כל הזמן ועם כל אחת. עליהם להוביל, לפרנס, והעיקר - לא להישבר. זה בהכרח אומר שחולשה, פגיעות ופאסיביות הן מלים שאף אחד לא רוצה להזדהות איתן או להיות מיוחס להן. אם לוקחים את התפיסות האלו לצד העובדות והנתונים על נפגעי ונפגעות תקיפה מינית, תמצאו חברה שלא מסוגלת להכיל את המחשבה שגבר יכול ליפול קורבן גם כן.
מצב זה מוביל לקשיים רבים בתהליך ההתמודדות של גברים עם פגיעה מינית. "הזמן הממוצע להיחשפות בקרב גברים הוא 27 שנים; הזמן הממוצע אצל נשים הוא 5 שנים", אומר וולסטנקרופט. הפנמה של הציפיות החברתיות מגברים מובילה לכך שרבים מהם לא מסוגלים לספר על ההתעללות המינית שעברו. "גברים אמורים להיות חזקים, הם אמורים לדעת להתמודד עם דברים. לכן, כאשר אדם משתף את סיפורו, אפילו שזה קרה לו כשהיה ילד, הוא מוטרד מכך שאחרים יתפסו אותו כחלש", הוא אומר.
מחקרים רבים מעידים כי בעת התקיפה המינית ממש כמו נשים ונערות, גם גברים ונערים משתתקים. הם ככל הנראה יקפאו במקומם כפי שמגיבים לרוב בעת התרחשותו של אירוע טראומתי. לא יגיבו, לא יצעקו, לא יתנגדו ולא יתעמתו עם התוקף. כמו כן, הידע הטיפולי מלמד אותנו כי בדומה לנשים, השלכותיה של הפגיעה המינית על חייהם של הגברים היא קשה וטראומתית. הנפגעים חווים תחושה של אובדן שליטה ואמון, חוסר ביטחון, נטישה, בדידות והאשמה עצמית. אולי לא כולם מבינים את זה, ולכן חייבים להיות ברורים – גם גברים חווים תקיפות מיניות וגם הם נשברים ממנה.
יש תקווה, והיא במרחק טלפון אחד
וולסטנקרופט מסביר כי ההתמודדות עם הסטריאוטיפים ושבירת החומות העומדות בפני גברים בניסיונם להיחשף קורית על ידי "הגברת המודעות ועל ידי שיתוף האמת שלנו והסיפורים שלנו עם אחרים", ועל כך נלחמים מדי יום הוא ושותפיו ב-. Shutter Boy
"גבר בן 54 ממנצ'סטר עבר התעללות בילדותו, בתחילה על ידי אחיו. בסופו של דבר הוא הגיע לטיפול. אחר כך הוא עבר התעללות מינית על ידי העובד הסוציאלי שלו. הוא יצר אתנו קשר באינטרנט. בניתי יחסי קרבה אתו, והוא צבר מספיק ביטחון כדי להיפגש פנים אל פנים, ולאחר מכן הוא התחיל להגיע לקבוצה... עכשיו הוא עוזר לתמוך במצטרפים חדשים". זהו רק אחד מתוך כמה וכמה סיפורים מרגשים על חשיפה והשלמה להם זכו גברים שחוו התעללות מינית, בזכות הפרויקט של וולסטנקרופט.
חשוב לזכור: לגברים ונערים שהיו קורבנות להתעללות מינית יש זכות למגוון רחב של שירותי תמיכה ושיקום במסגרות הממלאות את צרכיהם. מרכזי הסיוע לנפגעי תקיפה מינית צריכים לעשות כל מאמץ על מנת להבטיח כי המתנדבים והעובדים הנם בעלי נסיון אשר מכירים את התחושות והצרכים של גברים שחוו התעללות מינית, ושהמגוון של שירותי התמיכה במרכזי הסיוע זמין לקורבנות. עם פתיחות והקשבה אולי ייקח לגברים קצת פחות מ-27 שנים להיחשף ולספר.
*קו הסיוע לגברים ולנערים: 1203 מכל טלפון. פועל 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע.
נתונים לכתבה: http://www.1202.org.il/centers-union/info/statistics/union-data