הבחירות המקומיות בנהריה בשנת 2018 הסתיימו בהפתעה גדולה: רונן מרלי ניצח בפער גדול את ראש העיר הוותיק ז'קי סבג, שכיהן בתפקיד קרוב ל-30 שנה. מרלי, שמאחוריו עבר צבאי מפואר של 28 שנות שירות, נחשב להבטחה גדולה, ומאז היבחרו פועל במרץ כדי להגשים את משימת חייו: להתעסק במהות ולא רק בחזות של נהריה.
"לא תשמעו ממני מילה אחת רעה על ראש העיר הקודם, אני לא מדבר על העבר, אני מסתכל רק קדימה", מבהיר מרלי מיד בתחילת הראיון שקיימנו איתו השבוע. "אנחנו עובדים בפול גז, אני חי בתוך עמי, שומע את הציבור ושואל רק דבר אחד בכל החלטה שאני מקבל: האם היא טובה לנהריה או לא? נהריה היא עיר של אנשים, לא של רונן מרלי, שריף שמסתובב פה בעיר ומחליט, ממש לא, התושבים הם אלה שקובעים".
את כל חייו הקדיש מרלי לעשייה ציבורית, ובמשך כשלושה עשורים עמל כאמור על קריירה צבאית מפוארת, והגן על ישראל בתקופות הקשות ביותר. הוא שירת כמג"ד צבר וגפן; סמח"ט גבעתי; מפקד עוצבת ברעם; מפקד חטיבת ביסלמ"ח וקצין אג"ם בפיקוד דרום בזמן הלחימה במבצע צוק איתן.
"היום בנהריה אין פרוטקשן, יש משטרה טובה שעושה את העבודה שלה. אף אחד לא הולך ברחוב ומפחד"
לחטיבת גבעתי התגייס מרלי בעקבות אחיו הבכור, ולמפקדיו היה ברור מהרגע הראשון שהוא נועד לקצונה, זאת למרות שמרלי עצמו בכלל לא היה בטוח שזה הכיוון. "המפקדים שלי דאגו שאבין שאני יוצא לקורס קצינים, ואבא שלי זכרונו לברכה תמך בי ועודד אותי ללכת על זה", הוא נזכר היום בצעד הראשון שעשה בדרך לקריירה צבאית, "אחרי שנהייתי מ"פ, הבנתי שאני אוהב מאוד את הפעילות ואני ממשיך לקריירה. כשהייתי מפקד החטיבה המערבית של לבנון, התחלתי להסתכל על נהריה מזווית טיפה שונה.
הגנתי על העיר, היא הייתה חלק מגבולות הגזרה, ופתאום התחלתי להבין מה עושים ברשות המקומית. ראש העיר הקודם כלל לא היה בקשר עם צה"ל, ואני לא כל כך יודע מה גרם לו להגיע למצב הזה, אבל אני הייתי מחובר לכל מה שקורה בעיר ולא ישנתי. הייתי חתום על חצי גבול הלבנון, הוא ממש היה בידיים שלי. זאת אחריות גדולה אבל גם גאווה ענקית שאתה מגן על הבית. תרתי משמע".
ואיך הבית האמיתי קיבל את זה?
"אשתי לא ישנה כל כך טוב בלילות - אבל היום כשאני ישן לידה אין מה להשוות. אמא שלי, שתהיה בריאה, בשבילה היום שבו השתחררתי מהצבא היה אחד מהימים המאושרים בחיים שלה".
למה באמת החלטת לפרוש?
"כי שמתי יעד, סימנתי מטרה ואמרתי אני אהיה ראש עיר. אין דבר יותר טוב מצה"ל, לא יעזור לאף אחד, אני אוהב את הצבא אהבת נפש, אבל הסתכלתי קדימה והבנתי שזה הזמן להיות בבית".
והיום אתה ראש העיר, הגשמת סוג של חלום.
"כן. שלוש שנים לפני הבחירות אמרתי לאנשים שלי – אני אהיה ראש העיר של נהריה, תרשמו. עכשיו בואו תעזרו לי. 30 שנה היה פה את אותו ראש עיר, אווירה לא טובה, נהריה רצתה שינוי ואמרתי שאני מוכן. בנינו תכנית טובה, ידעתי שאני נכנס פה להרפתקאה ושאני מכניס גם את המשפחה לסחרור בלתי נשלט".
באיזה מובן?
"לצערי, אנשים בפוליטיקה המקומית לא בוחלים בשום אמצעי, הם משתמשים לפעמים במשפחה כדי לנסות ולהוריד אותך. אבל הם לא הבינו שהם נתקלו בלוחם, אני לא בן אדם שנכנע, ידעתי שיהיו משברים אבל לא עצרתי. עשיתי קמפיין חיובי ולא ירדתי לרמות מכוערות, לא תקפתי, לא השמצתי, הסתכלתי רק על העתיד. אני עושה את זה גם היום כראש עיר. אז המשפחה שלי כאן וניצחנו ברוך השם".
מרלי נשוי לעידית, גם היא תושבת נהריה במקור, ולהם שלושה ילדים; נעם (17), מאיה (15) ויהלי (9). אימו היא דמות מוכרת מאוד בלשכת ראש העיר, בעיקר בזכות סירי האוכל שהיא דואגת להביא מדי שבוע כדי לוודא שהבן שלה יאכל משהו בין הפגישות והדיונים. את אביו הוא איבד לפני כארבע שנים.
איך הילדים התמודדו עם העובדה שפתאום אבא הוא דמות ציבורית?
"יש לי ילדים מדהימים, הם לא בפוליטיקה ולא מעניין אותם שום דבר. תשאלי אותם בבית הספר איך קוראים להם, יגידו רק את השם הפרטי ולא יספרו שהם הילדים של ראש העיר. הבן שלי הלך לקאנטרי פעם ולא הכניסו אותו כי הייתה תקלה במחשב, הוא לא אמר להם שהוא הבן של ראש העיר ופשוט חזר הביתה. יש לי ילד מלך".
אתה מרגיש שהקריירה באה על חשבונם לפעמים?
"אחרי 28 שנה בצבא, עכשיו שאני ישן כל לילה בבית - אני לא יכול להגיד שזה בא על חשבון מישהו. אני בבית שלי, בעיר שלי, דקה עם האוטו ואני בבית. אם אני רוצה לראות את אשתי אני יכול ללכת, אם אני לא בא לבקר את אמא שלי, היא באה עם סיר קציצות ללשכה. זה נהריה, פה אני מרגיש הכי בבית".
נהרייני זה מותג
אם בשנות ה-70 נהריה נחשבה לעיר הקיט והנופש של ישראל, המקום אליו מגיע כל זוג כדי לחגוג את ירח הדבש שלו, בשלושת העשורים האחרונים משהו השתנה. ההשקעה בתיירות ירדה בסדר העדיפויות של מקבלי ההחלטות בעיר, ובמקום בתי מלון - בתי האבות הם אלה שתפסו מקום של כבוד על הטיילת. היום, שנתיים לתוך כהונתו של מרלי כראש העיר - כבר אפשר לראות את השינוי שחל בה.
שדרוג הטיילת הדרומית, שיפוץ הגעתון, בניית סקייט-פארק ברמה בינלאומית, הרחבת בתי המלון בעיר, חידוש תשתיות ואפילו החלפת פסל הכניסה לעיר מתותח לבנוני שירה במלחמת שלום הגליל למונומנט מודרני של מעצב מהעיר - אלה הצעדים שעומדים כרגע מול עיניו של מרלי. הכל כאמור במטרה להחזיר את הזוהר הצפוני לבירת הגליל המערבי.
מרלי, כזכור, הוא אדם של הצבת יעדים, והוא לא מתכוון לנוח עד שישיג את המטרות שהפכו אותו לראש העיר. "אנחנו רואים את התיירות כמובילה בסדר העדיפויות, איבדנו אותה ב-30 השנה האחרונות, אבל נהריה חוזרת לשם. יש לנו שני נכסים – רצועת החוף והגעתון. נהריה היא העיר היחידה שנחל חוצה את המרכז שלה, וזה הביא אותה להיות עיר מושכת - ולא רק לתיירות פנים אלא גם לתיירות חוץ".
ועדיין, נראה שמצפים לך אתגרים לא פשוטים בדרך להפוך את נהריה ליעד תיירותי נוצץ.
"קודם כל, המילה אתגרים היא נכונה - יש אתגרים אבל אנחנו לא חוששים מהם. 28 שנים הייתי איש צבא, בהוויה שלי אני לא פוליטיקאי, וחשבתי שהעיר הזאת צריכה לעבור שינוי. היא צריכה להתעסק במהות שלה ולא בחזות".
מה זה אומר בפועל?
"שירדנו לעומק בכל נושא ונושא. שמנו למשל את החינוך מעל לכל, החינוך פה עשה מהפכה של ממש. זכינו לפני חודשיים בפרס החינוך המחוזי, ועכשיו אנחנו בגמר הארצי. החינוך המיוחד בנהריה הוא בשלישייה המובילה בישראל, גני הילדים ובתי הספר היסודיים שלנו מעולים, אנחנו משקיעים בחטיבות הביניים והתיכון. לעשות שינוי זה מהותי, ואני וראש העיר הקודם לא רואים את החזון באותה הצורה".
מה החזון שלך?
"אני רואה את נהריה כבית לכל החיים. העיר פתוחה וחופשית, לציבור יש השפעה על ההחלטות על מה שקורה כאן. בתפיסה שלנו זאת עיר שאני נולד כאן, גדל כאן, לומד כאן, ואחרי הלימודים חוזר לגור כאן, עובד כאן, מתחתן כאן, מקים משפחה וגם מזדקן כאן - כי יש לי פה הכל. כשאהיה בפנסיה, אני ארצה לשבת על ספסל בים וליהנות מהשמש והאווירה".
אתה מכהן כבר שלוש שנים כראש העיר אבל בוא נודה שנהריה עוד לא ממש שם.
"אני רוצה להסביר משהו: כדי לשנות את המיתוג של העיר, לקחנו חברה שתעשה תחקיר איך בעצם צריך להראות המיתוג החדש. נתנו להם לעבוד חצי שנה, ואז הם חזרו אלינו עם מסקנות. המסקנה הראשונה שלהם הייתה מאוד פשוטה. אמרו לנו: 'כשאנחנו מסתובבים בתל אביב ושואלים בן אדם מאיפה הוא, הוא אומר אני גר בבאזל אבל אני נהרייני', 'פגשנו אנשים בחולון שאמרו אני גר בג'סי כהן אבל אני נהרייני'. הם הבינו שנהרייני זה מותג. מישהו בלוס אנג'לס לא יגיד לך 'אני ישראלי', הוא יגיד לך 'אני נהרייני', ויש משהו בנהרייני הזה שהוא שונה. אני למשל נהרייני בנשמה".
אז מה בכל זאת האתגרים בעיר?
"יש פה שני אתגרים אמיתיים, שברגע שהם יפתרו באופן סופי, נהריה תהיה גן עדן חד משמעית. אחד זה הסיפור של התעסוקה, ואנחנו מכשירים פה עכשיו אזור תעסוקה גדול שיכניס הרבה עבודה. הדבר השני אלה תשתיות תחבורה יותר טובות".
"שלוש שנים לפני הבחירות, כשהייתי נפגש עם אנשים, הייתי אומר להם – 'אני אהיה ראש העיר של נהריה, תרשום. עכשיו בואו תעזור לי'"
נשמע שאתם כל הזמן בעשייה.
"אנחנו עובדים 24/7, וכמו במבצע סבתא – עובדים הכי חזק שאפשר ולאט לאט מגבירים. בכל המישורים: תשתיות, מים, ביוב, חינוך, תרבות, ספורט, אני באתי לעשות. יש לי שלושה ילדים שרוצים לחיות במקום המדהים הזה. מה בסה"כ אנשים רוצים? איכות חיים, ויש בנהריה איכות חיים מדהימה".
אנשים כאן לא מפחדים מכלום
למרות המצב כיום, נהריה עלתה בעבר לכותרות בפרשה שוותיקי העיר יעדיפו כנראה לשכוח, וזה לא סוד שדרמת המתח החדשה "השוטרים" (שמשודרת כאן אצלנו בקשת 12) נכתבה בהשראת אירועים אמיתיים שהתרחשו בנהריה בתחילת שנות ה-2000.
במרכז העלילה, עומד קצין בילוש בשם אלון שנהב (צחי הלוי), שחוזר לעיר ילדותו ומגלה שראש ארגון פשע משליט בה טרור. יחד עם אנשי יחידת הבילוש, הוא יוצא למלחמה על נהריה וניצב מול דילמה מוסרית – האם כדי להגן על החוק צריך להפר אותו?
"זאת תקופה שהייתה בעיר ואני מכיר אותה היטב", מספר מרלי וחוזר 15 שנה אחורה, "זו תקופה זכורה כי נהריה הייתה המון בכותרות, וכל הכותרות היו שליליות. לפני שהפרשה התפוצצה, דובר המון בתקשורת על פעילות עבריינית ופעילות פלילית, זה לא נעים שמדברים על העיר שלך בהקשרים כאלה. זה בדיוק חלק מהתדמית שכשנכנסתי ללשכת ראש העיר אמרתי שאני משנה".
איך חווית את התקופה ההיא בתור תושב?
"הייתי בצבא, מגיע הביתה לא יותר מאחת לשבועיים לשישי שבת, אבל גרתי ליד אחד מגיבורי הסדרה. בין הגג שלו לגג שלנו הפרידו 10 מטרים וביניהם כלום. באחד הימים, בזמן שאני מג"ד בעזה, אשתי מתקשרת אליי וצועקת שהגיעו החברים שלי מהבילוש. מה שקרה הוא שהגיעו אליי הביתה בלשים ואמרו 'אנחנו חברים של רונן המג"ד, באנו לעשות תצפית מהגג שלכם לגג השני', ואז אשתי אמרה להם: 'אולי איתכם הוא מג"ד אבל פה אני קובעת'. היא נבהלה ושלחה אותם הביתה".
היה פחד אמיתי לשתף פעולה?
"אני לא יכול להגיד שהיה פחד, אני חושב שמי שקצת חשש אלה בעלי העסקים שנדרשו לשלם דמי חסות. כשאתה פותח עסק אתה רוצה להתפרנס בכבוד, ואם דורשים ממך דמי חסות אתה נכנס לפלונטר. היום בנהריה אין פרוטקשן, יש משטרה טובה שעושה את העבודה שלה. אף אחד לא הולך ברחוב ומפחד".
ומה באמת אחוזי הפשיעה היום בעיר?
"יש ירידה בכל פרמטר, ירידה חדה מאוד. ואני מצטט את מפקדת תחנת המשטרה: 'בנהריה היום אין פרוטקשן'. אני רואה את החבר'ה הצעירים פותחים עסקים, אנשים לא מפחדים מכלום, הם חיים ומתפרנסים בכבוד".
גם בשכונות הפשע שמוזכרות בסדרה?
"אני מאמין שכותבי הסדרה רצו להראות הבדל בין הצד המערבי למזרחי, אבל יש פער בין מה שמוצג למה שקורה היום בשטח. יש לנו שכונות מדהימות שאין שום דאגה לגביהן, הן אמנם ותיקות, אבל לצדן בונים שכונות חדשות. אנחנו יוצאים בפרויקט התחדשות עירונית, ונבנה את השכונות האלה מחדש כדי לאפשר גם לאנשים להתחדש. יש שם אנשים מדהימים, עכשיו המצב הרבה הרבה יותר טוב".
"אני חי בתוך עמי, שומע את הציבור ושואל רק דבר אחד בכל החלטה שמקבל – האם היא טובה לנהריה או לא?"
איזה תגובות שמעת מנהריינים על הסדרה?
"הרבה פונים אליי ושואלים למה עשו את התוכנית. מה זה למה? זה חלק מההיסטוריה שאי אפשר להתכחש אליו. מצד שנית, זאת גם הזדמנות להכיר את נהריה באור החיובי שלה. ישבתי למשל עם השחקנים במהלך הצילומים, והם אמרו לי שזה מטורף מה שיש פה".
אז יש פער בין התקופה ההיא למה שמוצג בסדרה?
"אני מניח שיוצרי הסדרה הכניסו אלמנטים והעצימו אירועים בשביל לייצר דרמה ומתח, אני לא יכול להגיד שהם יצרו סדרה הזויה, להיפך. הם מדויקים ומשקפים בגדול איזושהי תמונת מצב, אמנם קצת דרמטית, אבל תמונת מצב של דמי חסות, לחץ ומשטרה שמתקשה לעמוד בלחץ. בין זה למה שקורה בנהריה של היום יש פער אדיר".
אז תושבי נהריה יכולים לישון בשקט.
"יש פה משטרה חזקה, עושים לשוטר כבוד כראוי לאיש ציבור, אף אחד לא מפריע לו. גם שיתוף הפעולה שלי עם המשטרה הוא מדהים. אנחנו יושבים מדי שבוע בהערכות מצב משותפות. זאת עיר חוק נקודה, אין פה שכונה, אף אחד לא עושה מה שהוא רוצה, לא בהיבט אזרחי ובטח לא בהיבט פלילי. אין מצב שמישהו אחר מלבד המשטרה שולט במה שקורה בעיר. התקופה ההיא נגמרה, ואני מזמין את כל הציבור במדינת ישראל לבוא ולבקר אותנו, שיראו את הפער האדיר בין התדמית שהייתה לפני 15 שנה לבין מה שקורה היום".