א', חרדי תושב ירושלים כבן 40 ועובד באחת בחברות ההייטק הגדולות בישראל, נחרד לגלות ביום בהיר אחד שאחד השכנים שלו, אותו החשיב כחבר קרוב - שימש בשעות הפנאי שלו כמאהב של אשתו.
לא' ובת הזוג שלו ארבעה ילדים, ומיד אחרי הגילוי שזעזע את עולמו, א' לא חשב יותר מדי והחליט לנקום בשכן. הוא הגיע לביתו בשעת לילה מאוחרת, שבר את דלת הכניסה, נכנס לחדר השינה שלו, קילל אותו ולאחר מכן היכה אותו באכזריות רבה; הוא הנחית עליו אגרופים וסטירות ובעט ברגליו. התקף הזעם של א' נמשך והוא הפף ושבר את הפח בבית המאהב בנסיון למצוא ראיות מפלילות, ואיים לפגוע בו אם יעז להתקרב שוב לבת הזוג.
המאהב המוכה והחבול הגיש תלונה במשטרה נגד א', ובעקבות התלונה א' נחקר במשטרה באזהרה והודה במעשים שיוחסו לו. הפרקליטות החליטה להגיש נגדו כתב אישום לבית משפט השלום בירושלים בגין עבירות של תקיפה, הסגת גבול פלילית, איומים וגרימת נזק לרכוש.
שופט בית משפט השלום בירושלים הרשיע את א' על פי הודאתו וגזר עליו 200 שעות שירות לתועלת הציבור, ארבעה חודשי מאסר על תנאי, פיצוי של 6,000 שקל למאהב וחתימה על התחייבות של 5,000 שקל שלא יחזור על מעשיו בשנה הקרובה.
א', באופן טבעי, ערער על חומרת גזר הדין לבית המשפט המחוזי בירושלים, ובערעורו הוא טען כי יש להתחשב שפעל כפי שפעל בגלל שגילה שזוגתו בוגדת בו וכי מדובר במצב הדומה לקנטור בעבירת רצח - שכן הוא משתייך לקהילה חרדית ולמעשה לבגידה של זוגתו יש השלכות חברתיות חמורות. הוא ביקש לבטל את הרשעתו שכן הדבר עלול לפגוע קשות בעבודתו וכן במשפחתו. מיותר לציין שא' נפרד מבת הזוג שלו בעקבות האירוע ובימים אלה הם מנהלים הליך גירושים.
בנוגע לתשלום הפיצוי שבו חויב לשלם למאהב טען הבעל: "אין זה ראוי שאדם שחוטא ונאף ייצא נשכר". התביעה ביקשה לדחות את הערעור שכן הבעל לא הביא שום הוכחה לכך שאם הרשעתו תישאר על כנה הוא ייפגע מכך.
שופטי בית המשפט המחוזי שדנו בערעור החליטו פה אחד לדחות אותו ולהתיר את העונש שנגזר על כנו. השופטים ציינו, כי א' ביצע עבירות חמורות כאשר פגע במתלונן, נכנס לביתו ופגע בו וברכושו, ומאחר ולא הוכחה שום פגיעה בפרנסתו הרי שההרשעה וגזר הדין יישארו על כנם.