במשטרת מרחב הנגב חיפשו בנרות אחר א', עבריין מבוקש מהפזורה הבדואית שבנגב שהיה מעורב בחשד להברחת סמים גדולה מגבול ישראל מצרים. בלשי המשטרה ערכו אחריו מעקבים, ניסו להתחקות אחר עקבותיו, אך לשווא.
שבועות הם ישבו לו על הזנב, על קו הטלפון הסלולרי שלו ואין סימן חיים. א', שנחשב לעבריין מתוחכם מאוד, הבין שיש מקום אחד שבו המשטרה לא תעז לחפש אחריו: מלונת כלבו בחצר הבית. מה ששמעתם. במשך כחודש ימים הוא הקפיד לישון במלונת הכלב, בעיקר בשעות הלילה. ביום הוא בילה בדיר העזים. השוטרים הפכו את הבית אבל בשני המקומות הללו הם לא חשדו.
רק אחרי חודש אחד הבלשים הבחין שהמלונה בביתו של א' הורחבה בכמה מטרים, דבר שעורר את חשדו. הבלשים הצליחו להתגבר על הכלב האימתני שנבח עליהם ללא הרף, ואחד מהם הצליח להשתחל לתוך המלונה – שם הוא נדהם לגלות את א', שוכב על מזרן. "בחיים שלי לא חשבתי שחשוד המבוקש לחקירה יסתתר בתוך מלונה, אבל החיים מלאים בהפתעות. לחשודים יש מוח יצירתי שרק הולך ומשתבח עם השנים", אמר קצין משטרה.
המלונה של א' לא לבד. ההיסטוריה מלאה במקרים בהם המשטרה התקשתה לאתר עבריינים שנחשדו בעבירות פליליות, לאחר שאלה נעלמו במקומות לא שגרתיים. בריחת עבריינים נועדה בין השאר להרוויח זמן, כלומר לשבש ראיות, לתאם עדויות ולדאוג שבעת ההסגרה או המעצר המשטרה תתקשה לגבש הוכחות שיסייעו לה להעמיד אותם לדין. לכן החשיבות הרבה בבריחה בימים הראשונים היא זו שחורצת לעיתים את גורלם של אותם עבריינים לישיבה ממושכת בכלא, או בקבלת עונש קל ולעיתים גם בסגירת תיקים מחוסר ראיות.
אלה הם המקומות שהעבריינים הישראליים אוהבים לברוח אליהם:
ישיבות: ג'ו נחמיאס, תושב אילת, רצח לפני כשש שנים את סוכן התכשיטים ארנון שלום סייג. משטרת מרחב אילת פתחה בחקירה נגד נחמיאס, עקבו אחריו ואחר בני משפחתו באופן אינטנסיבי וכעבור שנתיים גילו שהוא הפך לחרדי לומד בישיבה בשכונה וגר בבית קטן. אחרי שזיהו אותו בוודאות, נחמיאס נעצר ונדון למאסר עולם. "הוא היה עבריין מאוד מתוחכם. כמעט ולא עשה טעויות, לא קל היה להגיע אליו", ציין קצין מודיעין ותיק במשטרה. "שכונת מאה שערים מלאה בחוזרים בתשובה. היינו צריכים טעות אחת קטנה שלו, שיחת טלפון שניהל עם אמו שאליה התגעגע כדי לגלות את המיקום שלו".
הכי קל לעבריין מבוקש להימלט לישיבה במאה שערים, לירושלים או לבני ברק, שם הוא יכול להתערבב בקלות באוכלוסייה המקומית, לשנות זהות ולהפוך לאברך מן השורה. הקושי של המשטרה לחדור לעולם החרדי הופך את המשימה לאתר את העבריין לקשה ביותר. כך למשל שי כהן, סרבן גט שלפני כשנה נמלט משירותי בית הדין הרבני בירושלים וטרם נמצאו עקבותיו. ההערכה שהוא שוהה בישיבה חרדית או באחת ההתנחלויות בשטחים.
התנחלויות: עבריינים מתוחכמים למדו בשנים האחרונות להיעלם לתוך התנחלויות הממוקמות בדרום הר חברון או בשטחי יהודה ושומרון. רובם מתמקמים בתוך התנחלויות לא מוכרות ומשתדלים לא להסתובב עם טלפונים ניידים, מה שהופך את המשימה לאתר אותם כמעט לבלתי אפשרית.
אילת: העיר הדרומית נחשבת לעיר מקלט לרוצחים, נוכלים וכאלה שיודעים שבעיר הקיט יותר קל להפוך לשקופים, כלומר לכאלה שאף אחד לא יזהה אותם. הם מחליפים זהות, גרים במלונות או דירות שכורות.
שטחי אש בנגב: ראשי ארגוני הפשיעה הבדואים, העוסקים בגניבת שנאים ומתכות יקרות ובגניבות דלק סילוני מצינור ק.צ.א, נוהגים להסתתר בשטחי אש. זה מקום מסוכן, שכן בשטחים הללו בנגב מתאמנים טייסי חיל האוויר בהשמדת מטרות ויחידות חי"ר מתרגלות כיבוש יעדים. עם זאת, העבריינים יכולים לשרוד בשטחי אש חודשים רבים בתנאי מחיה קשים. כך למשל א', 'מלך השנאים' שבמשך כחצי שנה חי מציד של ארנבות וקופסאות שימורים וחי בתוך נקיק נחל בשטח אש, עד שנתפס בגלל שאריות אוכל שהשאיר אחריו.
ים המלח: הנוכחות משטרתית דלילה באזור, מה שמאפשר לעבריינים להצטייד באוהל ושק שינה ולהתגורר שם חודשים ושנים מבלי להיתפס. חלק מאלה שנמלטו לאזור ים המלח אפילו מצאו עבודה בתחום התיירות מבלי שאיש חשד בהם שהם בכלל עבריינים נמלטים המבוקשים על ידי המשטרה.
מערות ושמורות טבע במדבר יהודה ובגליל העליון: כשנחמן פרקש, 'מלך הבריחות' בישראל, רצה להימלט מהמשטרה, הוא פשוט הלך להתגורר בשמורת עין גדי במשך כחמש שנים כשהוא חי מאוכל שהביאו לו חיילים שלא ידעו בכלל מי הוא בכלל. הוא התבודד שם הרחק מזרועה הארוכה של המשטרה. יחד איתו בשמורה התגוררו עוד עשרות אנשים תמהוניים. גם היום שמורת עין גדי ואתרי מדברי יהודה נחשבים למקומות בריחה אידאליים לעבריינים. עבריינים גם אוהבים להסתתר בתוך מערות בגליל העליון ובשמורות טבע באזור ששופעות במים ובפירות.
ארון בגדים, מלונה, ארגז מצעים, ארון מטבח, מקרר, מזווה: עבריינים מבוקשים גם מוצאים דרכים מאוד יצירתיות כדי להימלט מהשוטרים, בעיקר בשעות הראשונות של האירוע שאליו הם דרושים לחקירה. בגלל הקוצר בזמן, כלומר אי יכולת להימלט למקומות רחוקים בטווח קצר (כגון פשיטה משטרתית בהפתעה על הבית), העבריינים מוצאים מקומות הזויים להסתתר. החל ממקרר אותו מנתקים מהחשמל, ארגז מצעים של המיטה כשהם מכוסים בשמיכות, ארונות בגדים ומטבח ומזווה. בחלק מהמקרים השוטרים מוותרים על החיפוש במקומות אלו, מסתפקים בהשארת צו מעצר לעבריין וממשיכים הלאה ליעד הבא.
גגות בניינים ומקלטים: לחלק לא מבוטל מהעבריינים יש גישה לגגות הבניינים ולמקלטים. כמה מהם משמשים למרבית התדהמה אפילו כחברי ועד, מה שמאפשר להם לקבל מפתחות לעליית הגג ולמקלטים – דבר שיכול לסייע להם להימלט בזמן חירום מבלי שיעלו על עקבותיהם.
חופי רחצה, כנרת: חופי רחצה הם אחד המקומות האטרקטיביים לעבריינים שרוצים להתערבב בקרב אלפי הרוחצים מבלי שהשוטרים יצליחו לאתר אותם. האזורים המבוקשים הם בעיקר במישור החוף (נתניה, הרצליה, חדרה), אשקלון ובכנרת. חלקם אף מצליחים להרוויח זמן בשהייה באזורים אלו, בעיקר בקיץ בתוך אוהלים.