31 שנים עברו מאז שדייגו ארמנדו מראדונה הביא לארגנטינה גביע עולמי והתבסס כמשיח בעמו, חצי אל, אייקון שאין ולא יהיה שני לו. אך כשהכוכב שלך זורח כל כך חזק, הוא תמיד מילימטר מפיצוץ.
אחרי קריירה רבת תהפוכות ושערוריות, דייגו נותר עם תאבון אינסופי – אך כשלא היו לו דשא ויריבים לטרוף, הוא כילה הכל – נשים, אוכל, סמים ואלכוהול. הגוף המזדקן, שפעם רץ בין מגנים חסרי ישע, כמעט קרס שוב ושוב. כל כך הרבה פעמים, שזה נס עצום שדייגו חגג לא מזמן 57 שנים על כדור הארץ.
מאורוגוואי ועד פידל קסטרו
בשנת 2000, מראדונה נפש בעיירת החוף פונטה דל אסטה באורוגוואי. החופשה הפכה מהר מאוד לסיוט אחרי שהוא אושפז בפתאומיות בשל לחץ דם גבוה במיוחד ואי-סדרים בפעילות הלב, בעקבות מנת יתר של קוקאין. הרופא המקומי שהוזעק למקום היה חורחה רומרו, צעיר שבדיוק סיים את לימודיו. מעט אחרי התקרית הוא אמר לעיתון ספרדי: "כשנכנסתי בבהלה לבית, לא ראיתי את מראדונה, אלא אדם מת, שרוע על כיסא בקומה וסביבו אנשים אובדי עצות".
כעבור שני ימי טיפול נמרץ, הוא החל לנשום בכוחות עצמו ונראה שמספר 10 עדיין לא אמר את המילה האחרונה. נציגו באותם ימים, גיז'רמו קופולה, סיפר על הרגע בו הבין שהניצוץ של דייגו רחוק מלהיות כבוי: "לילה אחד, נכנסתי לחדר בית החולים וראיתי איש מחובר לאינספור חוטים. דייגו מיד אמר לי 'גיז'ה, תביא לי סטייק עם ביצים מטוגנות וצ'יפס ותוציא אותי מפה. איפה אני בכלל?'".
זאת הייתה נקודה המפנה אצל קרוביו של מראדונה, שהבינו שהאחריות על בריאותו נופלת עליהם – כי הוא עצמו לא מעוניין לקחת אותה. הם החליטו לאשפז אותו ונסעו הלוך ושוב לקנדה וארה"ב בחיפוש אחר מוסד מתאים, והחליטו שהמקום המתאים ביותר עבורו הוא דווקא בקובה.
דייגו נכנס למרכז לבריאות הנפש CENSAM בהוואנה, שם מצבו החל להשתפר. במקביל לכך התחיל גם הרומן הארוך שלו עם פידל קסטרו. הוא נקשר לרעיונות מהפכניים וסוציאליסטיים שמזוהים איתו עד היום. את הרודן הקובני הספיק לראיין 5 פעמים במגוון תכניות הטלוויזיה שלו.
שני התקפי לב בחודש אחד
כשחדשות על אשפוזו של דייגו בשנת 2004 הגיעו לאוזני הציבור, המונים נהרו לבית החולים בבהלה כדי לתמוך מקרוב באליל, שליבו לא יכול היה כבר לשאת בעומס. המעריצים (מאמינים?) המודאגים תלו שלטים, עליהם נכתב: "ישו קם לתחייה פעם אחת. אתה, פעמים רבות".
כשהוא סובל מעודף משקל קיצוני ונאלץ להתמודד גם עם לחץ דם גבוה ודלקת ריאות, המצב כבר הדרדר משמעותית. הוא הונשם במשך שבוע, וכאשר מצבו התייצב, נדמה היה שהחמצן מגיע לכל הגוף, רק לא למוח. למרות התחושות הקשות והפאניקה הגדולה, ארבעה ימים בלבד אחרי ששב לנשום עצמאית, דייגו ברח מבית החולים. מיותר לציין שזה קרה בניגוד להוראות הרופאים, שבכלל לא האמינו שהוא פיזית מסוגל לזה, כן?
כעבור חודש בלבד הוא אושפז שוב, מסיבות דומות. החשש הממשי לחייו של דייגו הביא את המשפחה להחלטה חד משמעית – עוד סיבוב במוסד לחולי נפש. הוא בילה ארבעה חודשים בקליניקה פרטית בבואנוס איירס, לפני שחזר לקובה ל-70 יום נוספים. תוך פחות משנה כבר ירד במשקל והחל להנחות את תכנית הטלוויזיה שלו, "הלילה של מספר 10".
שמועות על הגרוע מכל
אפריל 2007, אתרי החדשות המרכזיים בארגנטינה קפאו. עשרות שיחות טלפון זורמות מכלי תקשורת והערוץ המרכזי הוחשך. האם לבו של דייגיטו חדל לפעום? אפילו משרד הבריאות הארגנטיני הדהד חלק מהשמועות שרצו בפורומים, בהודעות ה-SMS, או מה שלא היה לפני 10 שנים.
למעשה, דייגו היה בעיצומה של תקופת האשפוז האחרונה שלו במכון לגמילה בבואנוס איירס, ומקור לא ידוע הפיץ את השמועה שזהו זה, סופו של דייגו הגיע. שר הבריאות עצמו יצר קשר עם רופאיו, כדי להשיג מידע מבוסס בתוך הכאוס התקשורתי.
מחול השדים נפסק כאשר אשתו לשעבר, קלאודיה וילאפאנה, עשתה מעשה ודיברה אל האומה: "דייגו בסדר גמור. כולם מדברים עליו, אבל אף אחד לא אומר מאיפה התחילה השמועה. מי שהפיץ אותה יצטרך לקחת אחריות על השקר הזה".
כשנה בלבד אחרי שיצא מגמילה, דייגו שוב היה בעניינים. יום לפני שחג את יום הולדתו ה-48, נשיא התאחדות הכדורגל בארגנטינה הודיע לו כי הוא קיבל את תפקיד מאמן הנבחרת הלאומית, לקראת מונדיאל 2010. כזכור, הלבנים-תכולים הובסו על ידי גרמניה 4-0 ברבע הגמר וסיימו את דרכם מוקדם מהצפוי. ההתאחדות, לפחות באופן רשמי, הציעה לו להמשיך בתפקיד (אף אחד לא מפטר את דייגו), ותשובתו הייתה אופיינית לקריירה שלו, ולחייו בכלל: "נראה, אולי אעזוב מחר".