פברואר 2008. תולי בר, שוטר ביחידת היס"מ של משטרת מרחב לכיש, מקבל יחד עם חבריו הלוחמים מידע מרכז שטח של השב"כ: מחבל שוהה באחד המושבים בדרום, ומשמש כ'קצין מודיעין' של אחד מאירגוני הטרור. "עזבנו הכול וטסנו לכיוון המושב, סגרנו את כל הכניסות והיציאות ועל פי המידע שקיבלנו מהשב"כ התחלנו לחפש אחר המחבל", הוא נזכר. "באותם רגעים האדרנלין שלך בשמיים. כל שנייה קריטית. הפכנו את כל המושב עד שמצאנו אותו מסתתר בתוך מחסן באחת החצרות. אחרי כמה שניות, יש לך תחושה של הקלה שמנעת פיגוע שהצלת חיי אדם".
שש שנים אחרי, בר, נטול מדים ובעצם נטול בגדים כמעט בכלל, מככב בפעילות מבצעית אחרת, הפעם במועדון הדאנג'ן בתל אביב: הוא אוחז בשוט, ומופיע יחד עם שתי צעירות שמתרפקות לרגליו. כמה מחבריו השוטרים שהגיעו לחזות בו מוחאים כפים ושותים עוד כוס בירה צוננת מהחבית לקרר את גופם מהאווירה המחשמלת.
מעבר חד, תולי
"מעבר חד מאוד. זה שני עולמות אחרים לגמרי, בשניהם יש ריגוש וטירוף בעבודה, אבל כשאני רוקד על הבמה במועדון אני מרגיש משוחרר לגמרי, כל הגוף שלי מחושמל, אני מרחף, זו הנאה, חוויה יוצאת דופן שחבל על הזמן. יש לך תחושה עילאית, קשה להסביר את זה עד שלא חווים את זה על הגוף שלך. גם כשיש המון מבלים שרואים אותי אני יודע לנתק את עצמי מכל זה ולהיות מרוכז בשואו, גם כשיש שוטרים שמגיעים למועדון מתוך סקרנות לראות מה זה סאדו מאזו".
אקשן מסוג אחר
האמת שבר, 37, ממש לא נראה כמו מישהו שעד לפני כחודשיים שירת באחת היחידות היוקרתיות במשטרת ישראל. השיער שלו מחומצן בצבע ירוק, מגולח בחלקו, המילים HARD CORE מקועקעת על אצבעות ידיו, על גופו העליון קעקע את המילהALPHA . חדר השינה בביתו הפך לאחסון כלי הסאדו-מאזו שלו, משוטים ועד לבוש עור כבד עם כוכבי כסף נוצצים. אני פוגש אותו בחוף הים באשקלון. מזג האוויר סגרירי משהו, פה ושם השמש יוצאת לכמה שניות ועננים כבדים מכסים את השמיים.
הוא נולד בחדרה לאב קצין משטרה בכיר, ולאחר מכן המשפחה נאלצה לעקור בעקבותיו לאשקלון, זאת לאחר שקיבל קידום לפקד על תחנת משטרת רפיח. בצבא שירת בהנדסה קרבית. אז, בגיל 19, הוא התנסה לראשונה בעולם ה- BDSM (סאדו מאזו), אבל לא המשיך זה. "זה היה יצר סקרנות, לא משהו שהתמכרתי אליו. זה היה מעין ניסוי חד פעמי", נזכר בר.
אך באותם ימים רק המשטרה עניינה אותו, והיה זה רק טבעי שהוא ימשיך את המסלול של אביו ויתגייס ליס"מ, שנחשבת לאחת מהיחידות היוקרתיות של המשטרה. במשך כחמש שנים הוא שרת ביחידה, השתתף במבצעים ליליים וחשאיים, טיפל בהפרות סדר ובארגוני פשיעה. "אני זוכר שקיבלנו הקפצה לאירוע של קטטה המונית ואלימה מאוד באשדוד. הגענו לאירוע כדי לטפל בהפרות סדר ופתאום זרקו עלינו בקבוק. בלי לחשוב הרבה, נכנסתי לתוך ההמון עם כל הסיכונים שיש בזה שיפגעו בי, שלפתי את הנער שזרק את הבקבוק והוא נעצר", מספר בר. "לא דפקתי חשבון לאף אחד, זה היה מעשה לכאורה אמיץ אבל גם יכולתי לחטוף ולהיפצע".
בהמשך השתתף גם בפשיטה על ביתו של העבריין שלום דומראני ובמבצעים מורכבים נוספים. לאחר כחמש שנים רוויות אקשן ביס"מ, ביקש לעבור ליחידה הימית שעוסקת בהצלת אנשים בחופי הים באשקלון ואשדוד, והספיק גם להציל יחד עם חבריו השוטרים כמה צעירים ובני נוער שטבעו ונסחפו בים. "היו גם מקרים שהוצאנו גופות של ילדים וגברים וזו טראומה לא קלה. זו עבודה שונה מהיס"מ. אתה נותן את כל כולך להצלת חיי אדם והיו מקרים שהצלנו אנשים וזה סיפוק אדיר מאוד".
מאז בר הספיק להתחתן, להביא ילדה לעולם ולפני כשנתיים וחצי הוא התגרש, והחל לעסוק מחדש בתחביב הישן שלו – סאדו מאזו. "כשהייתי נשוי לא התעסקתי בסאדו-מאזו, זו נטייה מינית שהיא למעשה בגידה, כי זה למעשה להיות עם נשים אחרות ולבצע אקטים מיניים. שמרתי את הסוד הזה לעצמי. לא רציתי לחיות חיים כפולים, לא בגדתי באשתי שבזמנו חזרה בתשובה. הלכתי עם חברים כמה פעמים למועדונים כאלה אבל לא השתתפתי פיזית, צפיתי כמו סקרן שרוצה לראות משהו אחר, שונה", מסביר בר.
אחרי הגירושים כבר לא היו לא מגבלות, והוא החל לחגוג כפי שתמיד חלם – למרות שעדיין שרת במשטרה. התחנה הראשונה הייתה מועדון הדאנג'ן, שם החל לגלות את חיי הלילה של הסאדו. הוא נחשף לז'אנר על כל צדדיו, להופעות חיות של גברים המצליפים בנשים ולהיפך, ומביקור אחד לשני הוא נמשך לזה יותר ויותר, עד לרמה של התמכרות. הוא התחיל להעלות לדף הפייסבוק תמונות שלו מהמועדון, והפך להיות בן בית במקום.
"כשהתגרשתי הרגשתי שחרור, שאני יכול לחיות את החיים שלי איך שאני רוצה, כלומר להיות שוטר ביום, ובלילה לשלוט בתעשיית הסאדו במועדון, להשתתף בסצנות, להרגיש שייך למה שאני. יצאתי מהארון מבחינה זו שחשפתי את הנטייה כמו שהומואים עושים. זה לא קל בהתחלה אבל עם הזמן מתרגלים ולומדים לנתק את עצמך מהתגובות של הסביבה. ההורים שלי כעסו עליי מאוד, ניתקו קשר, זה נראה להם הזוי, מטורף, לא מקובל, אבל אני הלכתי עם הלב שלי עם מה שאני אוהב לעשות וידעתי שאני הולך לשלם מחיר כבד".
"זאת לא סטייה, זאת דרך חיים"
בר, כאמור, לא התבייש להעלות תמונות מהמועדון בדף הפייסבוק שלו, ואף הביא איתו לפעמים שוטרים לבילוי במועדון הדאנג'ן. הדבר לא התקבל בשלווה אצל מפקדיו, שלא אהבו את העובדה שהוא מככב במועדון סאדו בזמן שהוא עובד כשוטר במשרה מלאה. הם ביקשו ממנו להפסיק לבלות במועדון, ולא להעלות תמונות שלו לפייסבוק.
"תבין משהו, זו לא עבירה פלילית ללכת למועדון סאדו ולבלות שם עם חברים לעבודה. פתאום אני מקבל זימונים להגיע לפגישות עם קציני משטרה בכירים ובהם המפקדים שלי, שביקשו שאפסיק ללכת למועדון ולהעלות תמונות, כי זה לא מתאים ומראה את המשטרה באור לא חיובי. אמרתי לו שזכותי לעשות מה שאני רוצה, שלא פגעתי באיש, לא ביצעתי שום עבירה פלילית והם המשיכו להציק ולהעיר, לאט לאט זה התחיל להימאס. אז לבקשתם הורדתי תמונות שלי מהמועדון שהיו בדף הפייסבוק שלי, אבל זה לא נגמר בזה. כל פעם שידעו שהייתי במועדון זכיתי לקבל שיחת נזיפה מהמפקדים שלי. לא שדדתי, לא אנסתי, לא גנבתי, הלכתי לבלות במועדון. לא הבנתי למה מתערבים בחיים הפרטיים שלי. זה עיצבן אותי מאוד".
לפני כארבעה חודשים החליט בר שהוא מיצה את הקריירה שלו בת עשר שנים במשטרה, ופשט את המדים הכחולים. מאז הוא מקדיש את כל-כולו להרפתקאות מיניות כאלה ואחרות.
"סאדו-מאזו זו התמכרות, אני לא יכול בלי זה, זו דרך חיים שלי. יש כאלה שרואים בזה סטייה, מבחינתי זה דבר נורמלי. אני לא פוגע באיש, הכול נעשה בהסכמה. יש בחורות שאוהבות להיות נשלטות. יש לי ידידה טובה שרצתה לממש את '50 גוונים של אפור', אבל ברגע האחרון פחדה להתמכר וירדה מזה. מבחינתי אין הנאה בסקס רגיל. אני אוהב סקס בצורה של סאדו, זה יותר מרגש אותי. לדעתי כל זוג בארץ עושה סקס שיש בו סטיות, קשירות, הפלקות וצליפות, רק שהם לא מודעים לכך שזו סטייה מינית".
בין היתר, הוא כבר הספיק להיות פעם במסיבת סאדו של חילופי זוגות, ולצעוד במצעד הגאווה, למרות שאינו הומו. "בתעשייה הזו יש המון אנשים שיש להם נטיות סאדו: עורכי דין, רואי חשבון, עובדים בכירים בחברות הייטק, חיילים, אנשי תיאטרון וקולנוע, זה מקיף את כל שכבות האוכלוסייה. זה לא נוגע רק לי. זו סטייה שיש להמון אנשים, שחלקם יצאו מהארון וחלקם לא. המטרה שלי בהופעה היא להתפרע ולהשתחרר. כשאני מופיע עם בחורות נשלטות מול קהל זה רגע מעצים. אין לי שום תחושת מבוכה. זורם ונהנה".
כמובן שלא פשוט לגדל ילדים עם תחביב שכזה. כאשר שבתו בת הארבע של בר מגיעה אליו אחת לשבועיים, הוא נוהג לקחת אותה לבית הוריו – זאת מכיוון שחדר השינה שלו משמש לאחסון פריטי הבדסמ שלו. " אני לא רוצה לחשוף אותה לעולם שלי ולציוד שיש לי בבית", הוא אומר. "היא לא יודעת כלום על זה".
נכון להיום הוא עובד בעבודות מזדמנות ומתכנן להקים עסק עם חבר בתחום מכירת ציוד ספורט ואקסטרים. למשטרה, אגב, הוא לא מתגעגע בכלל. "המשטרה לא חסרה לי לרגע. עשר שנים זה מספיק זמן. טוב לי עם מה שאני עושה, ואני לא רוצה להחזיק יותר נשק. במשטרה הרגשתי חנוק, היום אני מרגיש משוחרר לגמרי. קיבלתי את החיים שלי מחדש".