כששאלו אותי במערכת אם אני רוצה ללכת למופע של ליגת ההיאבקות הישראלית (IWL), השתדלתי לענות "כן" נונשלנטי וענייני ככל שניתן. זה לא קרה. בפועל, אני חושב שהשתנקתי חזק כל כך למשמע השאלה שכמעט התעלפתי במקום. המחשבה שאני אלך בפעם הראשונה למופע של ה-IWL הלהיבה אותי מאוד ובייחוד לאור העובדה שהולכים להגיע שני אורחים מיוחדים מחו"ל – רוס ומרשל ואן אריק.
אם במקרה לא שמעתם או הכרתם, אז ה-IWL הוא מעוז ההיאבקות המקצועית בארץ. למעשה, זוהי ההקבלה הישראלית ל-WWE. הליגה נוסדה בשנת 2012 על ידי איתן לוי ולידור בושרי ומאז הם העלו 17 מופעים עם מתאבקים מקומיים ואורחים מחו"ל. מטרתם לקדם את ענף ההיאבקות המקצועית בארץ בכל אפיקיו. הם מפעילים אקדמיית אימונים לבני נוער, מקיימים סדנאות עם מתאבקים מרחבי העולם, יש להם צוות צילום שמלווה אותם במשך שנים, זירה שעומדת בסטנדרטים בינלאומיים, חגורת אליפות שעוצבה במיוחד בשבילם וכמובן גם אלוף מכהן.
בתחילת החודש הליגה הפיקה את מופע ההיאבקות Xeven באולם 'מבוזה' אשר באזור התעשייה סגוּלה, פתח תקווה. האירוע עצמו היה במעמדם של כל המי ומי של ענף ההיאבקות הישראלי, כולל בן "אייסמן" רוזין, טל בר-און, יובל גולדשמידט, שי "קראשר" מנחם, עידן "קנדי" בולדר, קרונוס הברברי, סייקו-די, קן קרביס, הדר הורוביץ, גיא שקד, צמד הנמרים וריקסון רואש (אלוף ה-IWL הנוכחי).
הגעתי לאולם כשעה לפני פתיחת הדלתות וחשבתי לנצל את הזמן כדי לשוחח עם חלק מהמשתתפים במופע. אז תפסתי לשיחה את שי "קראשר" מנחם, מתאבק מקומי. תהיתי מה גורם לאדם להיכנס לזירת ההיאבקות המקצועית וגליתי שיש המון סיבות, אבל כסף היא לא אחת מהן.
"אם אתה רוצה לעשות את זה בשביל כסף, אז אתה לא במקום הנכון", סיפר שי, "זה אולי מתוסרט, אבל זה לא צחוק בזירה. לקבל מכות זה לא כיף, גם לא בשבילי. מהניסיון שלי בתחום, אני יכול להגיד לך באחריות שאדם שהמוטיבציה שלו להיכנס לזירה היא כסף – פשוט לא שורד פה".
אז מה כן?
"אנשים עושים את זה בשביל עצמם, בשביל הקהל", אמר שי, "המתאבקים פה משקיעים את מיטב זמנם בחדר כושר ובאימונים בזירה כדי להוציא תגובה מהצופים, בשביל לשמוע אותם מעודדים. לשמוע את הקהל מריע, לדעת שאתה באמת גורם לו ליהנות, זה שווה את הכל. אם אתה רוצה להרוויח משהו מהמקצוע הזה, המוטיבציה שלך צריכה להיות בראש ובראשונה הקהל שלך".
שי החל את דרכו בהיאבקות המקצועית ב-2008. מאז, הוא התאמן במחנות אימונים בחו"ל, כולל במחנה Team 3D של מארק לומונאקו ודיבון יוז (כלומר, באב ריי ודיבון דאדלי). כיום, הוא חלק מצמד ההיאבקות Candy Crushers, יחד עם עידן "קנדי" בולדר. הוא מקפיד לעשות אימוני היאבקות יומיים בשבוע יחד עם שאר חברי הליגה, כמו גם אימוני כוח ואימונים אירוביים שישה ימים בשבוע. כלומר, אתם אולי חושבים שהתוכן ממוען לחבר'ה צעירים, אבל העסק הזה ממש לא לילדים.
הצוות התכנס לשיחה קצרה לפני תחילת האירוע, בשביל לסגור את הפינות האחרונות. בשלב הזה, רוס ומרשל נכנסו לאולם. כולם השתתקו ברגע. זה היה מרתק לראות איך כולם משתדלים לשמור על קור רוח ומנסים שלא להתרשם בהגזמה מהאחים ואן אריק – ואולי זה רק הייתי אני. כשאחד הנציגים מהליגה שאל אותי אם אני רוצה לראיין את האחים אני חושב שהדופק שלי עלה ל-120. כמובן שזה היה התכנון, אבל עצם המחשבה שזה באמת קורה נראתה לי תלושה מהמציאות.
השתדלתי לענות "כן" באופן הכי שלו שאני יכול, רק לא לחשוף את ההתרגשות שלי מן המעמד, והלכתי לכיוון הזירה. רוס ומארשל, הבנים הצעירים של קווין ואן אריק, כבר היו בפנים והתכוננו לחלק חתימות. ניגבתי את נעלי ה-Redback שלי על הקנבס לפני שנכנסתי פנימה ונעמדתי בפינה. לקחתי לעצמי שנייה כדי להתרשם מהאולם, מהרגע הזה. מתחתי קצת את החבלים וניגשתי אל האחים.
אז מה מביא אתכם לישראל?
"לפני כמה זמן, חפץ בעל ערך נגנב מהבית של אבינו – חגורת האליפות שלו", סיפר מרשל, "מסתבר שמי שגנב את החגורה הם צמד 'הנמרים' והם מוכנים להילחם עליה. אם אתה מכיר אותי, את אחי ואת הסביבה שגדלנו בה, אז אתה יודע שאנחנו לעולם לא ניסוג מקרב. חוץ מזה, זאת חגורה שכל אחד מבני המשפחה שלי נלחמו עליה, אז זאת הזדמנות מצוינת להילחם עליה גם כן".
הפעם האחרונה שהייתם בארץ הייתה באוגוסט האחרון, במופע Rage שהיה בהיכל שלמה. מה מושך אתכם בישראל?
"המדינה הזאת היא מקום שאני והמשפחה שלי מעריכים מאוד", אמר רוס, "עוד כשהיינו צעירים שמענו מאבא שלנו דברים מדהימים על ישראל וידענו שזה רק עניין של זמן עד שנגיע הנה. המופע באוגוסט היה חוויה מדהימה בשבילנו והיא רק הוכיחה לנו שלמשפחת ואן אריק עדיין יש חיבור עם האנשים פה. אנחנו מאוד שמחים שההיאבקות המקצועית חיה בישראל ובכל הזדמנות שתהיה לנו להגיע הנה, אנחנו נגיע".
דיברתם קצת על משפחת ואן אריק, אחת מהמשפחות המוכרות ביותר בעולם ההיאבקות. אתם חושבים שהייתה לכם ברירה אחרת מלבד המקצוע הזה?
"תראה, אנחנו מאוד מודעים להיסטוריה המשפחתית שלנו", אומר מרשל, "אבל אתה חייב להבין שזאת הייתה הסביבה הטבעית שלנו. מה שאתה רואה כאן, הפנסים, החבלים, כל האירוע הזה, זה הבית שלנו. זה מה שמרגיש לנו טבעי".
"לא רק זה", מוסיף רוס, "יש לנו גם אחריות כלפי המורשת המשפחתית, כלפי אבא שלנו וכל האחים שלו. לא עובר יום שאנחנו לא חבים להם תודה על כל מה שהם עשו בשביל להפוך את השם ואן אריק לשם נרדף של מצוינות בעולם ההיאבקות".
וזה לא מלחיץ כל האחריות הזאת?
"מצד אחד כן, אבל מצד שני אנחנו גם מאוד בטוחים במה שאנחנו עושים", אומר מרשל, "כשאני חושב על ההישגים של המשפחה שלי זה נותן לי השראה, כשאני רואה את אח שלי בזירה זה נותן לי השראה. זה הכל עניין של פרספקטיבה".
"בסופו של דבר גם חשוב לזכור שאתה עושה את זה בשביל הקהל", מספר רוס, "כשאנחנו בתוך הזירה, לא משנה מה הנסיבות, אנחנו נותנים את ה-100 אחוז ועושים כמיטב יכולתנו. זה הדבר הנכון לעשות".
בסוף הערב האחים ואן אריק נכנסו לזירה עם "הנמרים" בשביל להילחם על חגורת האליפות של אביהם – והם ניצחו. לאחר הניצחון, מרשל לקח את המיקרופון ואמר: "תודה ישראל. אני רוצה שתדעו שאנחנו מאוד מעריכים את אהבתכם לאבינו ולמשפחה שלנו. אני רק רוצה להודות לארגון ה-IWL ולהגיד לכולכם תודה. שאלוהים יברך את ישראל!".