ספנסר הייווד נחשב לאחד השחקנים הכי מבטיחים של ליגת ה-NBA לקראת סוף שנות ה-70. למרות זאת, כמו רבים לפניו, התמכרות לסמים קשים גמרה לו את הקריירה וכמעט הובילה אותו לפשע מחריד ממנו לא היה מוצא דרך חזרה.
הייווד, המוכר גם בכינויו "וודי", נולד למשפחה קשת יום בדטרויט. למרות תנאי הפתיחה הקשים, הכישרון שלו על מגרש הכדורסל היה בלתי ניתן להכחשה, והוא מצא את עצמו מהר מאוד קוטף פרסים על עבודתו הקשה.
בגיל 19 הוא כבר היה חלק מהסגל של נבחרת הכדורסל האולימפית שזכתה במדליית זהב באולימפיאדת מקסיקו בשנת 1968, ושנה מאוחר יותר הוא חתם בקבוצת הדנבר רוקטס, רגע לפני שעבר לקבוצת הסיאטל סופרסוניקס.
וודי שיחק עבור סיאטל במשך 5 שנים לפני שחתם חוזה בניו יורק ניקס, ועד אז, הוא כבר ביסס את עצמו בתור אחד הפאוור פורוורדים הטובים בליגה. בשנת 1979, הוא סוף סוף הגשים את חלומו הגדול ועבר לשחק בקבוצת הלוס אנג'לס לייקרס. מפה, השמיים לא היו הגבול עבורו - כי הוא כבר נגע בהם מבחינתו.
"זאת הייתה השנה העשירית שלי בליגה, ולראשונה הייתה לי הזדמנות אמיתית לזכות באליפות", סיפר וודי לאחרונה בריאיון ל-People. "הייתה אז קבוצה נהדרת. היה לנו את ג'מאל וילקס, פורוורד מבריק. נורם דיקסון, אחד השחקנים הקשוחים שהכרתי. קארים עבדול ג'באר, שהיה כמו אח בשבילי, ועוד שחקן צעיר עם המון פוטנציאל - מג'יק ג'ונסון".
בהמשך סיפר וודי שהוא פתח את אותה עונה בצורה מופלאה עם ממוצע של 16 נקודות למשחק, הגנה טובה והמון ריבאונדים. אבל אז, בדיוק כשהוא הגיע לשיאו - הוא הכיר את סוד האבקה הלבנה.
לגעת בזהב
"בהתחלה זה הרגיש לי כאילו שיחקתי בלי כפות ידיים. מג'יק היה מוסר לי מסירות מופלאות ופשוט לא הצלחתי לתפוס אותן. בהתחלה סירבתי להאמין שזה בגלל הסמים, אפילו שהייתי משתמש מלא בקווילודס, ואליום, אלכוהול ודברים אחרים בשביל להפחית את ההשפעה של הקוקאין. בשלב מסוים, התחלתי לחשוב שמג'יק מנסה בכוונה לגרום לי להיראות רע", סיפר וודי.
"האשמתי את כולם בביצועים שלי וההתנהגות שלי הייתה בזיונית. חברים שלי לקבוצה תיארו לעצמם שאני לוקח סמים, אבל לא היה להם מושג איך לעזור לי. זה היה מאוד לא נעים", הוא הוסיף. "הפכתי אז לאדם בלתי נסבל ולמנוול אמיתי". בהמשך, כך מתברר, המצב החמיר עוד יותר ביום בו ג'ק מק'קיני, המאמן הראשי, עזב את תפקידו ופול ווסטהד הגיע כדי להחליף אותו.
הייווד תיאר כיצד מצא את עצמו, כמכור לקוקאין, מחפש לצרוך את הסם בכל דרך והזדמנות אפשרית. בינתיים, על אף העונה המוצלחת של הקבוצה, הביצועים שלו על הפרקט המשיכו להתדרדר, ובסופו של דבר הוא הגיע לתחתית ממנה נראה היה שכבר לא יוכל לטפס.
"פשוט התפרקתי לחלוטין בסדרת הגמר מול פילדלפיה", הוא נזכר. "בוקר אחד הגעתי לאימון עם האנגאובר נוראי. תמיד בתחילת האימון היינו עושים מתיחות, ואני נשכבתי על הפרקט ופשוט נרדמתי. התעוררתי כשכולם היו מעלי. הם היו בטוחים שאני מת. הם צעקו לי 'וודי, קום!', אבל לא יכולתי לזוז. הם הצליחו בסוף להרים אותי על הרגליים, רגע לפני שווסטהד שלח אותי הביתה. את שאר הסדרה כבר ביליתי על הספסל".
מאותו רגע מצבו של הייווד רק הלך והתדרדר, ומהר מאוד הוא מצא את עצמו בעימות עם שניים מחבריו לקבוצה -בראד הולנד וג'ים שונאס. ווסטהד, שהיה עד לתקרית האלימה בין השלושה, ניצל את ההזדמנות וסילק את וודי מהקבוצה.
"ניסיתי להסביר לו שהמצב שלי לא טוב ושאני זקוק לעזרה, אבל זה לא עניין אותו. הוא שלח אותי לג'רי באס, הבעלים, ושעתיים מאוחר יותר כבר לא הייתי חלק מהלייקרס", נזכר וודי.
בימים הראשונים אחרי שפוטר, הייווד התבשל בזעמו על החלטת המאמן. למעשה, הוא כעס כל כך, שהוא החל לתכנן בראשו את הנקמה הקיצונית שלו.
"הייתי מבלה לילות שלמים בנהיגה חושב על דרכים להרוג אותו", הוא נזכר. "הייתי דלוק על קוקאין ומלא זעם, התקשרתי לילה אחד לחברים שלי בדטרויט, וענה לי בחור ששמו גרגורי, גנגסטר אמיתי. אמרתי לו 'בוא ללוס אנג'לס, אני צריך שתטפל במישהו'. הוא הסכים מיד, וביום למחרת הוא כבר נחת בעיר עם השותף שלו. שניהם היו מוכנים לפעולה. אני זוכר שישבנו וחשבנו איך אפשר לעשות את זה ולגרום לזה להיראות כמו תאונה, ובסוף סיכמנו שנפגע לו בבלמים של הרכב".
זמן קצר לפני שהחליט לחסל את מאמנו - הייווד בכל זאת שקל זאת שוב. מיוסר, מבולבל ובקריז לקוקאין, הוא החליט ליצור קשר עם האדם החשוב ביותר בחייו אז - אמא שלו: "התקשרתי אליה למיסיסיפי. היא כבר הייתה בין חיים למוות, וסבלה מאוד ממחלת הסרטן שתקפה אותה - ולא רציתי להבהיל אותה יותר מדי, אז לא אמרתי לה מה תכננתי לעשות. כל מה שאמרתי לה זה שאני מאוד כועס".
"אמא שלי ידעה מיד שאני עומד לעשות משהו טפשי", נזכר וודי. "היא אמרה לי שאם אני מתכוון לעשות דבר נורא, אז היא תבוא להפליק לי בעצמה. 'אני לא גידלתי ילד טיפש', היא אמרה לי, ומאז היא הייתה מתקשרת אליי כל רבע שעה. היא זו שגרמה לי להתפכח בסוף ולהגיד לגרגורי לחזור לדטרויט. המחשבות שלי היו שטניות באותם ימים - אבל למזלי, אלוהים שמר עליי".
"הרגשתי נבגד"
הלייקרס ניצחו בסוף את הסדרה וזכו באליפות - כשמג'יק ג'ונסון הופך ל-MVP. בסיום העונה, הייווד הושאל לקבוצת רייר ונציה האיטלקית, שם הוא שיחק במשך כשנה.
המעבר לאירופה היה קשוח עבורו, במיוחד לאור העובדה שהוא סולק מהלייקרס בבושת פנים, אך ככל שעבר הזמן הוא הבין שזאת הייתה ההחלטה הכי נכונה והצעד הנחוץ עבורו.
"עם הזמן הבנתי שניתנה לי הזדמנות להתאושש ולהחזיר את השפיות שלי", הוא סיפר בריאיון לאתר Deadspin. "בתחילת שנות ה-80 לא היו סדנאות גמילה מקוקאין, אז הם חשבו שהצעד הנכון יהיה להעביר אותי לשחק באירופה. זה הכעיס אותי מאוד והרגשתי נבגד. חשתי שחברי לקבוצה הפנו לי גב ושהבעלים זרק אותי. היום, אני מבין שאיטליה הייתה הדבר הכי טוב שקרה לי".
הייווד סיים את אותה עונה עם ממוצא של 23 נקודות ו-10 ריבאונדים למשחק. הוא אפילו הביא את הקבוצה לגמר גביע קוראץ', אך היא הפסידה שם לחובנטוד בדאלונה הספרדית בהפרש של נקודה אחת. שנה מאוחר יותר, וודי חזר לשחק ב-NBA, הפעם בקבוצת הוושינגטון בולטס, ושנתיים מאוחר יותר, בגיל 34, הוא פרש מכדורסל.
הייווד השקיע את השנים שלאחר פרישתו בהרצאות לנוער בסיכון וסיפר על סכנות הסמים וצריכתם, ועל אף שטיפח לעצמו מוניטין בעייתי בתחילת שנות ה-80, הוא סיים את הקריירה שלו עם זכייה באליפות, 4 משחקי אולסטאר ויותר מ-17 אלף נקודות. בשנת 2015, שלושה עשורים אחרי פרישתו, הצדק נעשה והוא נכנס להיכל התהילה של ה-NBA. נקי, פיקח ומלא גאווה.