סרטי קומיקס הם לרוב נחלתם הבלעדית של גיבורים גברים - הם אלו שלרוב לוקחים את העניינים לידיים והאקשן סובב סביבם, בזמן שהנשים יושבות בתנוחה סקסית ומחכות שיצילו אותן או במקרה הטוב מפתות את הגיבור למלכודת שכמעט תהרוג אותו. אבל עדיין, גם בנוף פטריארכאלי זה יש כמה בנות שמרימות את הכפפה, לובשות חליפה צמודה ומכניסות מכות לחבר'ה הרעים. הן סקסיות, הן קטלניות, יש להן כוחות על מיוחדים וארסנל של צעצועי טכנולוגיה רצחניים, וזה כלל לא משנה אם הן טובות או רעות - הגיבורות הן אחת הסיבות המרכזיות שאנחנו אוהבים כל כך את סרטי הקומיקס.
אז בהצדעה לחליפות הקרב הצמודות שלהן, קבלו את גיבורות העל הסקסיות בכל הזמנים.
פרח רעיל, "באטמן ורובין" (1997)
מתחת לגלימה: אומה תורמן
עד ל"באטמן ורובין " לא חשבנו שאיכות הסביבה יכולה להיות משהו סקסי, אך אומה תורמן בקלות שינתה לנו את התפיסה.
כבר מהתחלה הייתה דוקטור פמלה אייזלי מדענית שלקחה אג'נדה ירוקה קצת רחוק מדי ותכננה לפתח זן חדש של צמחים טורפי אדם, אך לא היה זה עד לניסיון רצח כושל שעברה כשנזרקה לתוך ערימת מבחנות רעל שהפכו אותה לפתיינית סקסית על טהרת הצומח.
פוייזן אייבי, בחליפתה הירוקה, הגדירה מחדש את המושג "פאם פטאל" עם תוכניות להשמדת האנושות, אבקת פרומונים שמפילה גברים ונשיקת ארס שהורגת את כל מי שנוגע בשפתיה. פרח רעיל גרמה לשוורצנגר לנסות להקפיא את גוטהם ולרובין לריב עם באטמן ולנו להזיל כמות ריר שמספיקה להשקות לפחות כמה עציצים.
אלקטרה, "דרדוויל" (2003) ו"אלקטרה" (2005)
מתחת לגלימה: ג'ניפר גארנר
אהבנו את ג'ניפר גארנר עוד בימיה כסידני בריסטו המרגלת השווה ב"זהות כפולה", כשהיא טיפסה, רצה והכניסה מכות לכל מי שנקלע בדרכה, כך שאין ממש סיבה שלא נאהב אותה בתור אלקטרה, שהרי היא ממלאת בערך את אותו התפקיד, רק בתוספת חליפה אדומה וסקסית.
חוץ מזה, ג'ניפר גארנר לגמרי גנבה את ההצגה מבן אפלק ב"דרדוויל" הגרוע, והרשימה את כולם כשהצליחה לעשות ספין-אוף גרוע אף יותר.
אלקטרה היא רוצחת שכירה שמתעקשת להשתמש בפגיונות וחץ וקשת, ואיכשהו מצליחה לנצח איתם בקרב חבורה של גברים חמושים, ואם זה נראה לכם הזוי, חכו שהם ימותו ויהפכו לעשן ירוק. אלקטרה מביסה בחור מקועקע שמוציא זאבים מהחזה ונחשים מהגב כשהיא מושכת בלשונו, הורגת בריון חסין כדורים כשהיא מפילה עליו עץ ואנחנו די בטוחים שבאיזשהו שלב היא גם רצחה את סופר-מן באמצעות רוגטקת קריפטונייט.
אבל האמת היא שאלקטרה פשוט זוכה מן ההפקר, כי שכשג'ניפר גארנר מסתובבת עם חליפת קרב אדומה וקטנטנה אף אחת לא באמת שם לב לעלילה.
מיסטיק, "אקס מן" (2000)
מתחת לגלימה: רבקה רומיין
אולי עור כחול עם קשקשים הוא קצת סוג של טרן-אוף בחיים הרגילים, אך על המסך הגדול מיסטיק היא מוטנטית מרושעת וסקסית במיוחד. וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על הכוחות שלה והשימושים שלהם מחוץ לשדה הקרב - מיסטיק יכולה להפוך לכל אדם שתרצה, מה שאומר שהיא יכול להיות כל אחת מהבנות כאן ברשימה ואפילו יותר. חוץ מזה, היא לא לבושה במשך כל הסרט. עוד משהו?
סילק ספייסר, "השומרים" (2009)
מתחת לגלימה: מלין אקרמן
אנחנו יכולים לספר לכם על הגוף המושלם של מלין אקרמן, על חליפת הלטקס הצמודה או על הפונינט, אבל את כל אלה, טובים ככול שלא יהיו, כבר ראינו בווריאציות כאלה או אחרות בסרטים שונים. הסיבה שסילק ספייסר נמצאת פה היא כי מלין אקרמן מספקת לנו את אחת מסצנות הסקס הטובות ביותר שיצא לנו לראות בסרטי קומיקס, אם לא את הטובה מכולן, ובכך מגלה לנו סוף סוף איך עושים את זה גיבורי על (ממש ממש טוב) - ורק על זה מגיע לה מקום של כבוד ברשימה שלנו.
אחרי הכל, אתם חייבים להעריך גיבורת-על שיודעת להניח את הנשק כשצריך, ולעשות קצת אהבה.
וונדר וומן, "וונדר וומן" (1976-1979)
מתחת לגלימה: לינדה קרטר
וונדר-וומן עשתה קיק-אס לרעים בתקופה בה בחורה עם יכולות כמו שלה הייתה אמורה מקסימום לשטוף כלים במהירות-על או להכין ארוחה שלמה ב-7 שניות, ובכך נתנה הגיבורה הברונטית השראה להרבה מעקרות בית נואשות של בנות השבעים.
וונדר וומן היא אמזונה מסוכנת שנהגתה במוחו של וויליאם מרסטון ב-1941 בגרסת הקומיקס, כ"דמות פמיניסטית שמשימתה היא להביא את ערכי האמזונות - האהבה, השלום והשוויון המיני אל העולם", ובמבט לאחור נראה שהיא השפיעה לא מעט על הבנות ברשימה שלנו, והוכיחה שאת לא חייבת להיות גברית וקצוצת שיער כדי להיות פמיניסטית.
האפקטים המיושנים והמשחק המוגזם עלולים להראות מעט מגוחכים יותר משלושים שנים וחמש שנים אחרי יציאת הפרק הראשון של הסדרה אבל מספיק מבט אחד גוף המדהים של לינדה קרטר כדי להבין שהסקס אפיל של "וונדר-וומן" הוא פשוט על זמני.
אגב, לאחרונה התוודענו לכך שדייויד אי קלי הולך לביים (כנראה) גרסה מחודשת לקאלט הסבנטיזי. הרשת מלאה בשמועות על מי תהיה השחקנית שתחליף את לינדה קרטר; בהחלט יש למה לצפות ואנחנו מבטיחים לעדכן.
ג'י גירל, "הסופר אקסית שלי" (2006)
מתחת לגלימה: אומה תורמן
להופיע פעמיים באותה רשימה על שני תפקידים שונים זה כבוד לא קטן ואומה תורמן לוקחת אותו בהליכה. בכלל, נראה שתפקידים קרביים תמיד יושבים עליה טוב; רוצים גיבורת על מעופפת? מעוניינים ברוצחת עם חליפה צמודה וצהובה או בלבורנטית מטורפת שמטילה אימה על באטמן? תתקשרו לאומה תורמן.
ג'ני ג'והנסון, ה"קלארק קנט" של ג'י-גירל, היא ברונטית ממושקפת עם לוק של ספרנית סקסית, שמדגימה לנו מה באמת היה קורה אם היינו מגשימים את הפנטזיה לצאת עם גיבורת על וגורמת לנו לתהות האם יש פנטזיות שעדיף להשאיר כפנטזיות.
ג'י-גירל, כמו גיבורות על אחרות, מהלכת על הקו הדק שבין שפיות לטירוף, ובמקרה שלה לא מדובר בטירוף של לרצוח-את-כל–תושבי-העיר-גוטהם, אלה יותר בקטע של אקסית קנאית ונקמנית ששורטת לך את האוטו, מספרת לכולם שאתה גרוע במיטה או סתם זורקת כריש חי לדירה של החברה החדשה שלך.
סו סטורם, "ארבעת המופלאים" (2005)
מתחת לגלימה: ג'סיקה אלבה
זה לא ממש משנה איפה היא תהיה ואת מי היא תשחק, ג'סיקה אלבה תמיד תהיה הבחורה הכי סקסית בכל מקום ובכל מצב. בתור סו סטורם, היא מדענית וגם כוסית, וזה כבר כוח-על שאין לזלזל בו, היא חוקרת חלל\דנ"א או תחום מדעי אחר שלא ממש עלינו עליו, ובגלל סופת חלל מייננת (או משהו כזה) היא מקבלת את הכוח להיות בלתי נראית. שזה קצת מוזר כשחושבים על זה; אם את ג'סיקה אלבה, למה לעזאזל שתרצי להיות בלתי נראית?
אשת החתול, "באטמן חוזר" (1992)
מתחת לגלימה: מישל פייפר
מיניות היא בדרך כלל נטבח נוסף באישיותן של גיבורות על, מעין עובדה ברורה שלא נאמרת, סקס אפיל שמסתתר מאחורי אג'נדה להצלת\החרבת העולם - אך לא כך הוא הדבר אצל קט-וומן. אשת החתול, ממש כמו חתולה אמיתית, שמה את המיניות במרכז הוויתה ומשתמשת בה למטרותיה הלא ממש ברורות כדי להשיג\להרוג את באטמן.
אם רמת הרצינות בה סרטי קומיקס לוקחים את עצמם נעה על הסקאלה שבין כובד הראש של "השומרים" לצחוקים של "superhero movie", אז "באטמן לנצח" יושבת על מקום טוב באמצע ומאפשרת לאשת החתול להיות סקסית בצורה כמעט מוגזמת מבלי להיגרר למקומות מגוחכים.
מישל פייפר, אחת הנשים הכי שוות של הניינטיז נכנסת לחליפה השחורה והצמודה של קט-וומן כאילו היא נולדה בה, הציפורניים, השוט והמבט המטורף בעיניים הופכים את פייפר לאחת הרעות הכי טובות שיצא לנו לראות על המסך.
אשת החתול, "אשת החתול" (2004)
מתחת לגלימה: האלי ברי
בסרט הזה האלי ברי מוכיחה שאפשר להיות ממש ממש טובה, גם אם את ממש ממש גרועה. וגם אם בסרט אין ממש עלילה או היגיון תסריטאי, ברי נוחתת ממנו על ארבע רגליים.
אם תהיתם לכם מהו כוחה של אשת החתול בסרט הזה, אז אנחנו לא נספק לכם את התשובה כי במשך כל הסרט היא לא ממש עושה משהו חוץ מלהלך בצורה סקסית בחליפת הקט-וומן הקטנה בהיסטוריה. האמת שהיינו מצפים קצת יותר ממשהי שנכנסה בה רוח של אלה מצרית.
אז נכון, האלי ברי זכתה בזכות הסרט הזה בתואר השחקנית הגרועה של שנת 2004, ולא ממש נכנסה לעקביה של מישל פייפר, אבל מספיק מבט אחד בדרך בה היא מקפצת על גגות העיר בחליפת עור צמודה ומסיכת חתול כדי להבין שהרשימה הזו לא תהיה שלמה בלעדיה.