האמריקנים נוהגים לומר שנשים אוהבות לשמור על מיסתורין, ורוצות להיות מרתקות עבור הגבר שלהן. זהו ניסוח מתקתק לאמת החמוצה: נשים הן ג'נדר שמפוצץ בסודות. הסודות שלנו חולשים על כל הזמנים ומכל הסוגים – מטעויות עבר שאנחנו שומרות לעצמנו ועד תכניות עתידיות שאנחנו עוד לא מעיזות לחלוק עם אהוב ליבנו. אבל מכל הסודות שלנו, מתוך השק הגדול הזה שהולך איתנו לכל מקום, הכי קשים לשמירה הם הסודות הקטנים של ההווה – מה אנחנו באמת חושבות עליכם, הגברים שחיים לצידנו, ולא מעיזות להגיד.
למה? כי זה לא נעים לשמוע. זה לא מועיל בשום דרך למערכת היחסים, זה סתם מרושע, וזה עלול להסב לאגו הענק שלכם נזק בלתי הפיך. וכך, בעוד אתם חיים לפי ספר חוקים משלכם, לנו הנשים יש קווים מנחים משלנו, עם כלל בסיס שלא משתנה: רובינו בוחרות להבליג ולספוג בבטן, כדי שהגבר שלנו ירגיש מוצלח. יכולים לדמיין כמה כיף זה יהיה (לנו, לא לכם) פשוט לירות את כל הארטילריה החוצה? בואו ננסה.
אנחנו שונאות אתכם כשאתם מקמצים במחמאות
כשחברה שלך מכינה לך שניצלים ואורז, טעימים למדי, אבל במקום "תודה" היא מקבלת "האורז קצת דייסתי, והשניצל מלא שמן", תדע שברגעים אלה ממש, על אף שהיא בטח מחייכת אליך בצניעות, היא בונה אסטרטגיות מלחמה: הפרדה חד צדדית שלה מהמחבת שלכם, נסיגה משולחן המשא ומתן (הידוע בכינויו "ברוגז"), ומה לא. בעוד אתה לועס את מה שהיא הכינה, היא חושבת לעצמה על המחמאות שהייתה יכולה לקבל ומה היא קיבלה במקום.
אנחנו צוחקות עליכם כשאתם לא מצליחים לבצע יותר ממשימה אחת בו זמנית
כשאתם לא מסוגלים לענות על שאלה פשוטה שאנחנו שואלות בזמן שאתם בטלפון עם מישהו אחר, אנחנו חושבות שאתם אוטיסטים. כמה זה כבר קשה ומסובך להאזין לשנייה למישהו אחד ולהשתיק במוחך קול של מישהו אחר? אני בטוחה שאם ייעשו ניסויים בבעלי חיים יגלו שהם מסוגלים לזה. אז מובן לנו שאתם לא חזקים באונה הימנית של המוח האחראית לדיבור, אבל האם ייתכן שאתם עושים לעצמכם קצת יותר מדי הנחות, ופשוט... לא רוצים לשמוע אותנו? או שבאמת אתם מפגרים בקוארדינציה הנדרשת? תכל'ס, עדיף לנו להאמין באפשרות השנייה.
אנחנו מיואשות מכם כשאתם מגזימים עם הספורט
כשאתם צופים ביותר משני משחקי-ספורט ביום, אנחנו חושבות שאתם חנונים מחוסרי חיים. נכון, בדרך כלל התואר "חנון" מיוחס ליוצאי המגמה המדעית, או לממציאי הנוסחאות למיניהם שלא יצא להם להכיר דיאורדורנט מקרוב, אבל כל אחד למעשה הוא מועמד לתואר הזה. כשהבויפרנד רואה את כ-ל משחקי הספורט, ועובר ממשחק אנ.בי.איי. לטניס, לכדורגל ישראלי ואז מקנח באנגלי, המחשבה שעולה לנו היא ללא ספק – גט-א-לייפ! אם אתם מבינים בזה, ויכולים לטענתכם להיות פרשנים, זה לא הופך אותכם לקולים אלא לחנונים הארד-קור! אם אתם אוהדים של יותר מקבוצה אחת (בחנו את עצמכם: האם אתם נוהגים לומר את המשפט: "לא איכפת לי מי ינצח. העיקר שיהיה משחק מעניין"?) תהיו בטוחים שהחברה שלכם חושבת שאתם חנונים שבורחים מהעולם האמיתי, ובמקום לעשות את זה עם משחקי וידאו וסרטי מד"ב, אתם עושים את זה עם חבילת ערוצי ספורט מורחבת וגרעינים.
אנחנו פחות אוהבות אתכם כשאתם מאשימים את ההורמונים שלנו
זה פשוט ככה. יש הסבר לכך. הסבר נשי למדי. למעוניינים בלבד – הריהו: כשאתם מבטלים דברים שאנחנו אומרות וזורקים את האשמה על הביולוגיה, אנחנו מסיקות שלא איכפת לכם מאיתנו. שום דבר אחר לא יעזור פה. מה כן יעזור? תתייחסו אלינו, לא להורמונים שלנו.
אנחנו נגעלות מכם כשאתם בוהים במחשופים נודדים
כשהעין שלכם נודדת לכל החוטיני המבצבצים וכיסי הג'ינסים של העוברות ושבות, ואתם לא קולטים כמה אתם שקופים, אנחנו חושבות שאתם לא פחות מקופים. הרי יש לכם את כל היום להציץ על בחורות, לגלוש באינטרנט, לבחון מחשופים עמוקים ולרייר על מי שאתם רוצים. למה ומדוע אתם לא מסוגלים להתאפק מלעשות את זה כשאתם בנוכחות החברה שלכם? אתם לא מבינים כמה שזה מעליב? ואם אתם כן מבינים איכשהו שזה לא נעים לבת הזוג שלכם ובכל זאת עושים את זה, כי אתם לא מסוגלים שלא, למה זה הופך אתכם?
אנחנו שוקלות ברצינות להיפרד כשאתם שוכחים לפנק
אנחנו יודעות שזו פנטזיה, אבל אנחנו הנשים מחפשות מישהו שלעשות לנו טוב ייעשה לו טוב. לא מדובר רק בקטע הכלכלי, אלא בגישה. אם אתה מרשים את החברים ומזמין אותם לארוחות במסעדות, לא מומלץ להעיר לחברה שלך אחר כך במקדונלד'ס אם היא רוצה להגדיל את המנה שלה. אם אתה טיפוס מפנק - קונה לעצמך מותגים, מפנק את ההורים והאחים - אבל מרים גבה על דברים שקשורים בחברה, תהיה מודע לכך שהיא חצי רגל בחוץ.
אנחנו מזלזלות בכם כשאתם מפריזים עם השקרים
בכל קשר מגיע שלב שבו האישה מזהה את השקר שיוצא לחבר שלה מהפה בעוד הוא פולט אותו. מניסיון מר של הבטחות שלא מומשו ודיבורי סרק, למדנו לזהות את פרצופו של השקר. אנחנו לא מגלות, אבל אנחנו יודעות מי אתם ומתי לקחת אותכם ברצינות, יותר ממה שנדמה לכם.
אנחנו מרחמות עליכם כשאתם מפנים לנו גב במיטה
כשאתם מעיזים להירדם בלי להגיד לילה טוב כמו שצריך – מבלי למעוך את החברה בחיבוק ונשיקה, וגרוע מכך, להפנות את הגב ושיישרף העולם – אנחנו בונות תסריט בראש של איזה יצורים מסכנים אתם, שלא חיבקו אתכם הרבה בילדות, ובגלל זה אתם לא יודעים להעניק. סתם. שתדעו.