שילה הייגמן, סופרת, מרצה ואישה שעבדה בתור רקדנית ארוטית במגוון מקומות ומועדוני חשפנות במשך למעלה מעשור – מברים דוחים ועד מועדונים יוקרתיים - חוותה הכל ממקור ראשון ויש לה הרבה תובנות על התקופה הזאת. בטור שכתבה למגזין הגברים askman, שילה ביקשה להסביר לגברים כמה דברים חשובים שהיא רוצה שכולם ידעו. ולא, זה לא משנה אם אי פעם יצא לכם ללכת למקום כזה או לא. אתם עדיין צריכים לשמוע אותה.
1. חשפניות הן בנות אדם
זה הדבר הכי מובן מאליו ולמרות זאת, חשוב מאוד להזכיר את זה. לפי שילה, כשגברים שמגיעים למועדוני חשפנות רואים מישהי רוקדת על הבמה, הם הרבה פעמים נסחפים עם הפנטזיה שקורית מול העיניים ושוכחים שמדובר בהצגה. בכל מועדון חשפנות מצופה מהלקוחות שיתייחסו בכבוד לרקדניות, ידברו יפה ויהיו נחמדים. מי שלא עומד בדרישות האלה מוצא את עצמו מהר מאוד בחוץ.
2. והן באות לעבוד
לדבריה של שילה, חלק מהדברים שמצופים מרקדניות ארוטיות במקום העבודה שלהן, זה מה שנקרא "להתרועע עם הלקוחות" וכמובן לפלרטט. כלומר, אם רקדנית ראתה לנכון לגשת למישהו, זה לא אישי. מדובר מבחינתה בעניין עסקי לחלוטין. זה מה שמצופה ממנה במקום העבודה והתמורה לזה היא כסף. לעומת זאת, מהלקוח מצופה להתנהג בהתאם ולפרגן – שזה אומר לתת טיפ.
>>> מה קרה כשכתבי ערוץ הגברים יצאו למועדון חשפנות בארץ?
3. חשפניות לא מקבלות כסף לפי שעה
אם הרקדנית לא מקבלת טיפ, היא ממשיכה הלאה מהר ועוזבת את הלקוח באותה מהירות שבא הגיעה אליו. זה מנפץ את אשליית הפנטזיה וזה מה שאתם צריכים לזכור - ששום התעניינות בלקוחות אינה אמתית, ההתעניינות היא רק בכסף שלהם. הן לא מקבלות כסף לפי שעה ולכן בין אם הלקוחות נחמדים ובין אם לא - הן ישארו בסביבה רק אם מישהו יוציא שטרות.
4. גם להן יש ימים גרועים יותר
אם זה נראה כאילו לרקדנית על הבמה יש מצב רוח רע, יש סיכוי סביר מאוד שזה נכון – אחרי הכל היא אנושית ויכולות להיות לה מיליון סיבות לכעוס. מדו"ח על חנייה ועד לזה שהיא רבה עם המנהל. אל תתחכמו ואל תהיו מעצבנים כי אין דבר גרוע מזה. אל תגידו לה שהיא צריכה לחייך, או שהיא תהיה יפה יותר אם היא תחייך. ומה שלא תעשו, מבקשת שילה, אל תקראו לה בשמות גנאי או תהיו מגעילים. היא מדגישה שהכבוד כלפי הרקדניות צריך להישמר בכל מצב.
5. הן לא מחפשות מישהו שיציל אותן
שילה רוצה שגברים ידעו שמציאות לחוד וסרטים לחוד. עם הזמן התפתחה קלישאה סביב רקדניות ארוטיות שהן נשים במצוקה שצריך להציל אותן. יכול מאוד להיות שבחלק מהמקרים זה נכון, אבל לא תמיד. לא לכל חשפנית יש את אותו רקע ולא כל אחת היא מקרה שדורש עבודה סוציאלית.
היא מבינה למה יש אנשים שמתנגדים לתעשייה, אך בעצמה חושבת שהתפיסה האבוסלוטית לפיה הרקדנית היא תמיד אישה שנמצאת במילכוד שהיא לא מסוגלת לצאת ממנו, היא מחשבה סקסיסטית ומאוד מתנשאת. אף אחד לא מכיר את האישה שרוקדת מולו, או את החיים שלה ורוב הסיכויים שהיא לא מחפשת את האביר על הסוס הלבן דווקא במקום העבודה שלה.
6. המשקאות יקרים מסיבה מאוד פשוטה
מעבר לזה שמחיר האלכוהול מגלם בתוכו תשלומים לדברים נוספים כמו עלויות סאונד, ניקיון, אבטחה ועוד, הסיבה שמשקאות אלכוהוליים במועדוני חשפנות כל כך יקרים היא כי מדובר במקום שמלכתחילה מועד לפורענות. מנהלי מועדונים מעדיפים דווקא שהלקוחות לא ישתו יותר מדי ויתנהגו בכבוד לרקדניות שמופיעות, ולכן ההיגיון הוא שכמה שיותר יקר - ככה יקנו פחות ולא יהיה צורך באבטחה מטורפת. זה נשמע אולי לא חכם מבחינה עסקית, אבל ממילא קוחות משלמים הרבה על כניסה ועל ההופעות של הרקדניות, ומשם מגיע הכסף.
7. לאף אחד אין זמן לשיכורים מטומטמים
מניסיונה של שלי, גברים שמגיעים עם גברים אחרים לחגיגות במועדוני חשפנות נוטים להשתכר יותר מאשר זוגות שמגיעים או זוג חברים טובים. זה קרה לה בעיקר עם לקוחות אנגליים, ששותים יותר מהאדם הממוצע.
בהמשך לסעיף הקודם, שילה רוצה שידעו שלאף אחד אין זמן, סבלנות או רצון להתמודד עם השיכורים שמתנהגים כמו בהמות. ואם מישהו מרגיז את הרקדניות או המלצריות, הוא אוטומטית מרגיז גם את המאבטחים, ואף אחד לא רוצה להסתכן בזה.
8. מועדוני חשפנות מוכרים פנטזיה
מועדון חשפנות זה מופע, הצגה – וכמו כל ההצגות יש להן אג'נדה. במקרה הזה, לעשות כסף מארוטיקה. רקדניות ארוטיות מוכרות את הרעיון של סקס ולא את האקט עצמו. אין להן שום עניין לקיים יחסי מין עם לקוחות, זאת לא העבודה שלהן. שילה יודעת שיש מועדוני חשפנות שלצערה עוסקים בהם גם בזנות, אבל היא מתנגדת לכך בתוקף.