פרולוג, יריב: די קרוב לזריחת השמש, מצאתי את עצמי גמור מעייפות פלוס שני זוגות בסלון הדירה שלי. איך הגענו לכאן? מה נעשה עכשיו? ובכלל, מי אתם? שאלתי את עצמי ואותם תוך שאני משחזר בראשי את אחד הלילות ההזויים, המגעילים והמעולים בחיי. האווירה בחדר הייתה מתוחה מעט, ובאוויר ריחפו שאלות כמו מי יתפשט ראשון, או מתי יודה שוכר הדירה (להלן: אני) שהמצב הזה לא ממש נוח לו וישלח את כולם, לא כולל ההיא שהוא רוצה שתישאר והידיד שלה החליט להידבק ולהביא איתו עוד זוג שאין לי מושג קלוש איך קוראים להם, קיבינימט.
הוואטסאפ מודיע שנאוה הגיעה בשלום הביתה, הידיד לא הסכים לוותר, המוח הפך לעיסת פלאשבקים דביקה של גופות עירומים המתפלשים זה בזה, זו בזו וכולם גם יחד, והעפעפיים צנחו להם אט-אט לעולם שכולו טוב. ככה צריך להסתיים ערב חילופי זוגות? לא חושב שיש לי תשובה טובה. אבל בואו לא נקדים את המאוחר ונתחיל, כמו שצריך, בהתחלה.
פרולוג, נאוה: בעשר בלילה, שעה לפני שיצאתי לפגוש את יריב, עוד הייתי בעיצומה של ארוחת ערב משפחתית. הדודים דיברו על פוליטיקה, כלכלה וטרנד קיצורי הקיבה שעל הסלבס ואני... אני שתקתי ושלחתי ליריב הודעה: "אני מרגישה את האומץ שלי הולך ונעלם". בסך הכול, לא בכל יום אנחנו מתחזים לזוג "תמים" בכדי להיכנס למסיבת חילופי זוגות סודית. לא בכל יום, אבל היום כן.
האמת היא שכבר שנים אני מחכה להזדמנות ללכת למסיבה כזאת. אין דבר יותר מרתק מלשמוע אנשים אחרים מספרים ומראים לך את עולם הסקס, הפטישים והחוויות המיניות שעושות להם טוב. יש משהו קוסם בשיטה הזאת, כי זה הרי אדיר לדעת שיש לך את האופציה ליהנות מחוויה מינית מבלי שתהרוס לך את הזוגיות. למסיבה עצמה, שהתרחשה בוילה בלב תל אביב, הגעתי מתוחה ונרגשת. מבחוץ אי אפשר היה לזהות שמשהו מיוחד קורה כאן. נכנסנו דרך השער, עלינו במדרגות ולפני שקיבלנו רשות להמשיך הלאה, הסביר לנו המאבטח את כלל הברזל: בלי מצלמות. הנהנו בהסכמה של ילדים-מבית-טוב, ואז נפתחה הדלת שהובילה לחוויה בלתי נשכחת, לטוב ולרע.
כמה ימים קודם, יריב: מסיבת חילופי זוגות, סווינגרס בלעז, היא אחד מחלומותיו הרטובים של כל גבר. יעד אקזוטי ובלתי מושג, כמעט כמו בת זוג שמביאה הביתה את החברה הלוהטת שלה. בקיצור – זה לא קורה. כדי להפוך את החלום למציאות, הצלחתי לשכנע את הכתבת שאיתי להתחזות לזוג צעיר ולצאת למשימה מקצועית מהמעלה הראשונה – בדיקה עיתונאית אובייקטיבית שתברר אחת ולתמיד על מה המהומה. הקלות שבה צץ הקישור האינטרנטי ובו מספר הטלפון של ד', מארגן האירוע, הפתיעה אותי. בואו נגיד שאתם לא צריכים להיות גאונים גדולים כדי למצוא אותו בגוגל.
ד' לא חקר הרבה. הוא הסתפק בשמות פרטיים ובגילאים. האירוע מוגבל, הסביר, מגיל 22 ועד 45, הכניסה אסורה על זכרים כשהם לבדם והחלל (הפרטי) מפנק ואיכותי. יש בר, די.ג'יי, ג'קוזי, חדר מסאז'ים וחדרים גדולים מלאים מזרנים שבהם מתרחש האקשן. כל העסק עולה בין 130 ל-250 שקלים לזוג, תלוי באופי האירוע ובמה שמקבלים בו. לפעמים יש שתייה חינם, לפעמים מסאז’יסטים מקצועיים. אה, והכי חשוב, "על כל איבר מין גברי, יש אצלנו לפחות אישה אחת, לפעמים אפילו יותר". בהודעות הטקסט לקראת הערב הוא כבר היה יצירתי יותר: "רק הערב, שלומית וכל הלולבים חוגגים, ואתם זוכים לאירוע חושני לזוגות בכל הגילאים... בריכה! כיבוד מפנק! מוזיקה לוהטת! מעסה חתיך! נא לשלוח הודעה במידה ואתם מבטלים הגעה".
אחרי הבטחות כאלה, מי אנחנו שנבטל? רגע לפני היציאה בחרתי בכל זאת לגלות לד' שזו הפעם ראשונה שלנו במסיבה כזו, ולשאול בחשש האם נהיה חייבים לזרום ולהשתתף בפעילות המינית. "מה פתאום", הוא ענה, "הרבה זוגות מגיעים יחד ועוזבים לחוד בלי לעשות שום דבר במסיבה עצמה. זו גם זירת היכרויות, לא רק אורגיה".
23:45, נאוה: את הדקות הראשונות העברתי בלעכל את הסביבה. בתוך הסלון הגדול שנכנסו אליו היו ספות עור שחורות, כסאות בר, כיבוד מוזר שכלל שילוב בין קרמבו לפסטרמה, כדורי דיסקו וזוגות שהתבודדו ובחנו אחד את השני ואת הסביבה. האמת, אם אי פעם הייתי מרשה להורים שלי לתכנן מסיבת יום הולדת – כנראה שככה זה היה כנראה. מביך, ילדותי ובלי רמז לקריצה מינית. במשך דקות ארוכות ישבתי ליד יריב וניסיתי ללא הצלחה להרגיש בנוח. כדי להקל קצת על המצב, החלטנו לבדוק את השטח ונכנסנו למסדרון שהוביל לשישה חדרים גדולים ונטולי דלתות, שבעיקרון יכול כל משתתף לעשות בהם ככל העולה ברוחו, או יותר נכון- באזור חלציו. בחדר אחד יש ג'קוזי, באחרים מזרוני ענק וכריות, בעוד אחד פינת מסאז'ים ובכולם המון נוזלי גוף. הגענו מוקדם מדי והאקשן בקושי התחיל, אבל אנחנו עוד נחזור לשם...
23:52, יריב: הרשמה קצרה, וידוא שמות ופרידה מ-150 שקלים, ואנחנו נכנסים ברגליים כושלות אל המתחם האפלולי. צעד קטן לעיתונאי, צעד ענק לזימה קשוחה וחסרת פשרות העוטפת אותנו מהשנייה הראשונה כמעט. בחלל הראשי, כמובטח, רחבת ריקודים קטנה, בר עם אלכוהול בסיסי למדי אך במחירים נוחים מאוד, חדר עישון צדדי והרבה ספות. הלהיט הראשון – שולחן כיבוד ועליו קרמבו בעטיפת כסף מבריקה עם כיתובים ברוסית. דא. המקום עדיין ריק מעט, משהו כמו 10 זוגות שבוחנים את השטח בדיוק כמונו, בשיא יהיו כאן 25 זוגות כאלה, מנוסים יותר או פחות. בעיקר פחות. הגילאים נעים סביב ה-40 פלוס, והמראה בהתאם. עם מעט מהנשים כאן הייתי מתחיל גם בעולם החיצון. מצד שני, גם אני עוד לא עוז זהבי.
ההתאקלמות קשה. אני מוצא את עצמי נדבק לנאוה על אחת הספות. נדמה לי ששנינו לא בדיוק מבינים לאן הגענו, ועושה רושם שגם השאר שותפים למצב. אחרי הדרינק הראשון אנחנו אוזרים מעט אומץ ומחליטים לבדוק את החלל הנוסף, זה שבו הזוגות מתחלפים, ולא בוהים אחד בשני בעיני עגל. מאבטח גברתן עומד בכניסה ואוכף את אחד מחוקיו החשובים של המקום – אין מעבר לגברים ללא ליווי נשי. אני מנפנף בכרטיס הכניסה השווה שלי, אבל המצב בפנים די מאכזב. החדרים ריקים עדיין, וסיבוב קצר בתוכם לא מעיד על מה שיתרחש בהם בהמשך. בעצם אולי קצת... יש ג'קוזי ענק, מיטת מסאז'ים ומזרוני ענק שתופסים כמעט את כל שטח החדרים ויכולים לאכלס בכיף כמה וכמה זוגות בלי שיפריעו האחד לשנייה. לכל חדר חלונות הצצה, ככה שגם אם אתה לא שותף אקטיבי באקט, תוכל לפחות לומר כי "טוב מראה עיניים".
00:36, נאוה: חזרנו לספה והתיישבנו בפינה השקטה שלנו. מצד אחד, חששתי מאנשים שייגשו אלי, כי פעילות מינית עם זרים לא הייתה בתכניות שלי. מצד שני, כמו כל בחורה נורמלית, חששתי שלא ייגשו אלי בכלל, מה שיוביל למסקנה שמתוך עשרים גברים שהיו באותה עת בחדר – אפס חושבים שאני שווה משהו במיטה. החששות שלי נעלמו כשאני ויריב התפצלנו, וב"התפצלנו" אני מתכוונת שיריב יצא לעשן ואני נשארתי לשבת בדיוק באותה הנקודה. גבר מבוגר ניגש והתיישב לידי. "את, את הכי יפה בחדר הזה!", הוא אמר, "יש לך יופי טבעי!". התחלתי להסביר לו שאיפור, מחליק וחזייה מרופדת זה רחוק מטבעי, אבל הוא קטע אותי לטובת הצעה מפתה – "בואי איתי לחדר, ואני ואת נעשה קצת גוד-טיים". כנראה שככה נראות שיחות חולין במסיבת חילופי זוגות.
סירבתי בנימוס להצעה של סבאל'ה, אבל הוא לא נכנע. "אני אלך לרקוד ונדבר בהמשך הלילה שוב. קחי כרטיס ביקור שלי, למקרה שתרצי משהו שבחור צעיר לא יוכל לתת לך". לקחתי, אולי באמת אצטרך להתייעץ עם מישהו על התאמת שיניים תותבות. יריב חזר מהסיגריה וכשסיפרתי לו על הזקן הקריפי סיכמנו שאם למישהו מאיתנו לא נוח כאן, פשוט נקום ונלך, אבל לא הייתה לי שום כוונה לחזור הביתה לפני שמישהו יסביר לי מה הולך פה ולמה. ניגשתי לבחורה שישבה קרוב אליי והתחלתי לשאול שאלות. "מה יש כאן לא להבין?", היא שאלה אותי, "באים, רוקדים ומזדיינים! אני באה לפה כבר פעם רביעית או חמישית עם ידידים שלי. זה לא מתאים לכל אחד, אבל למי שרוצה סקס בלי לשאול שאלות ובלי מחויבות – זה המקום, ובאווירה טובה".
01:13, יריב: הזמן והאלכוהול מחליקים בגרון והעניינים מתחממים מעט, אם כי לא מספיק לטעמי. המקום הזה סליזי מדי, אפילו סוטה. יש כמה זוגות שרואים שהם בעניין ונעלמו מזמן במתחם החדרים, אבל רוב רובו של הקהל מורכב מביישנים שבאו לבדוק הכצעקתה או, למרבה הצער, מגברים מבוגרים וחרמנים ששכנעו ידידה רנדומאלית לזרום איתם כדי שתשמש ככרטיס כניסה ותחזיק את אחד הקירות בזמן שהסטוציונר המבוגר ינסה להפעיל את קסמיו על ידידה של סטוציונר אחר. הווייב הזה חסר פתיחות והאווירה לא מצליחה להתרומם לגבהים מרומי הנפש שכנראה טעיתי כשחשבתי שיהיו כאן. ואולי בכלל גם אני סטוציונר חרמן שכזה? בני זוג ביישנים שאני מדובב, שגם להם זו פעם ראשונה באירוע שכזה, מסכימים איתי. "אנחנו קצת מבולבלים", הם אומרים במבוכה, "לא ציפינו לכזה הארד-קור ישר בפנים". הבחורה מוסיפה בהבעת גועל קלה ש"מישהו התחכך בי עכשיו עם הזין שלו. סקסי זה לא".
01:47, נאוה: אבל האווירה רחוקה מלהיות טובה. התחושה היא שעשרות אנשים קיבלו לגיטימציה גדולה מדי לבחון אותך מכף רגל ועד ראש, להחליט אם אתה שווה זיון, ואם כן אז לבוא ולומר את זה ישירות. בחור צעיר שמתחיל לדבר איתי מחזק את התחושה הזו. "בואי איתי לסיבוב", הוא אומר ואני, בגלל השליחות העיתונאית כמובן, מצייתת. הגענו לחדרים ופתאום הבנתי שהבחור איבד את האומץ שלו. שאלתי אותו אם זאת הפעם הראשונה שלו כאן ואכן כך היה. "נפרדתי ממישהי לפני חודשיים, אחרי שכמעט התחתנו, ועכשיו אני מחפש להשתחרר וליהנות", הוא מספר. "רוצה לעשות איתי משהו? בואי נכנס לחדר. ננסה..."
התחמקתי ומצאתי את עצמי מאוכזבת מכל הערב הזה. כמעט כל "זוג" שדיברתי איתו בכלל לא היה באמת זוג, אלא ידידים. האנשים כאן בעצם עלו על שיטה – כל אחד מביא חבר טוב, וזוכה לסקס בלי מחויבות פלוס אלכוהול, אוכל, ריקודים – והביתה. מה יש באמת לא לאהוב?
02:16, יריב: אני אוחז בידה של נאוה ואנחנו נכנסים לסיבוב "תיקון" במתחם החדרים. הפעם האקשן כבר בעיצומו. על אחד המזרונים שפוכים יחד כמה גופות לא צעירים. היא יורדת לו והוא יורד להיא, שמתנשקת איתו, עושה ביד לחבר שלו, וחוזר חלילה. בצד אחר, זוג נוסף מקיים בשקט יחסים מלאים. הסאונד והתחושה הכללית היא כמו – לא שבדקתי אבל היי, הנה רעיון לכתבה הבאה – סט של סרט פורנו. טוסיק גברי, שעיר ומבוגר, עולה ויורד לנגד עיניי. מסתיר את הגוף הנשי שבתוכו הוא בוטש. הקרבה גדולה מדי על כל המשתמע מכך, אבל אני גם לא מסוגל להתרחק. הקלוז-אפ הזה, שנמשך שלוש דקות יותר מדי, יישאר חקוק בזיכרוני לדיראון עולם.
כשאנחנו מצליחים סוף-סוף להפסיק לבהות ולצאת מהחדר, תוקף אותנו זוג צעיר שנראה מגניב ונחמד. הם מנסים לשכנע אותנו לבדוק יחד מה העניינים. אני סקפטי, וגם התחככות צמודה מדי של הצד הנשי שבזוג שכנגדנו באזור ירכיי לא מפיגה את החשש. חשבתי שאני זורם, אז חשבתי.
02:21, נאוה: אני ויריב מחליטים להסתובב שוב במתחם החדרים ולבדוק מה קורה שם. נכנסנו לאחד מהם והתיישבנו על מזרון ענק. מסביבנו, בכל פינה, היו זוגות שעשו דברים שאין לי מושג איך לתאר, אבל ברור שאנחנו, לעומתם, לבושים מדי לאירוע או בכלל – פשוט לבושים מדי. אוראלי, אנאלי, אורגיות, ליקוקי כפות רגליים – כל עולם הפורנו מהאינטרנט קם לתחייה מול עינינו על אותו מזרן. הצלחנו לשבת שם לא יותר משלוש דקות.
לשמחתי, מיד אחרי שיצאנו משם נתקלנו בזוג צעיר ואמיתי שהסתובב מחוץ לחדרים. מלבד העובדה שהגבר עמד צמוד מדי אליי, לבוש רק בתחתונים ועם חבילה שעמדה דום, היה ממש כיף לדבר איתם. "אנחנו נשואים כמעט שנתיים", מספר לנו הגבר. "אז מה יש לכם לחפש פה? זה מתאים יותר לזוגות מבוגרים שרוצים לתבל את הקשר שלהם, לא?", אני שואלת. "לא, אנחנו ממש נהנים מזה!" עונה דווקא האישה.
הבעתי בפניה חוסר אמון. אין סיכוי בעולם שנשואה טרייה תהיה מרוצה מהעובדה שבעלה מעוניין באחרות. "אבל גם אני נהנית מזה. הנה תראי, הסיבה היחידה שהוא לבוש רק בתחתונים היא בגלל שהפרעתי לו באמצע הסקס ואמרתי לו להפסיק. אנחנו עושים החלפת זוגות רק אם שנינו מרוצים מהזוג. אני לא הייתי מרוצה מהגבר שהיה איתי אז גם הוא הפסיק באמצע ועכשיו אנחנו ממשיכים לחפש. או ששנינו נהנים, או שבכלל לא".
עדיין לא השתכנעתי. האישה הנחמדה הזאת אמנם דיברה בביטחון וברוגע, אבל לי זה היה נשמע כמו משפטים מכורים שהיא מספרת לעצמה בכל פעם שהם יוצאים למסיבה כזאת. הרי אם גם היא נהנית אז הכול כאן בסדר, לא? העיקר השוויון.
03:05, יריב: אני יוצא לקחת אוויר בחוץ, משאיר את נאוה לחסדי הסטוציונרים ובודק את חדר העישון. עוד בטרם הגשתי את הסיגריה לפה, ניגש אליי אחד ומבקש שאכנס לחדר עם אשתו. כשאני מתעניין מה הוא יעשה באותו הזמן, הוא מגדיר את עצמו כ"קוק הולדר" ("מחזיק זין" בשבילכם) שאוהב לצפות במישהו אחר ששוכב עם המקודשת לו. "אל תדאג", הוא מרגיע, "אני לוקח חלק פעיל ואלטף אותך תוך כדי. יהיה כיף". או שלא.
03:36, נאוה: הבחור הצעיר שהציע לי מוקדם יותר להיכנס איתו לחדר ולעשות דברים שובבים, מופיע שוב. המשכנו לדבר ותוך כדי נפעמנו מכמות הפעילות המינית שקורית סביבנו. אפשר להציץ לחדרים מתוך חורים בקירות, ואני והוא עוברים מחדר לחדר ומציצים בכולם. באחד החדרים ראינו אורגיה שהשתתפו בה לא פחות מתשעה אנשים, בג'קוזי היו ארבע בחורות על גבר אחד ועל מיטת המסאז'ים היה בחור שעיסה בנחישות פטמה של אישה צעירה. מסתבר שיש לה שם שריר תפוס. אחרי שהבחור הבין שממני לא ייצא לו כלום, יצאנו מהחדרים ונפרדנו לשלום. מצאתי את יריב בקלות, אבל בלונדינית יפה מדי רצתה לרקוד איתו ומהר מאוד התפצלנו שוב. כזאת אני, אישה שמפרגנת לגבר. בעיקר כשהוא לא שלי.
אחרי משהו כמו שלוש שעות שם הרגשתי שהגיע זמני ללכת. מסיבת חילופי הזוגות הזו אכזבה אותי – ובגדול. במקום להשתכנע בנחיצותן של מסיבות הסווינגרס ובהשפעותיהן החיוביות על מערכות יחסים, כל מה שמצאת היו המון נשים שנראו כאילו יש להן לא מעט "דדי אישיוז", גברים שבאמת רואים נשים בתור אובייקט מיני בלבד (ולא רק במהלך הערב) והרבה זוגות שכנראה והתפשרו איפשהו באמצע הדרך. התחלתי לתהות מתי נהיינו כל כך עצלנים, שאנחנו מוכנים לוותר על האינטימיות של הזוגיות שלנו בתמורה לרבע שעה של ריגוש זול. בעצם לא כזה זול, הכניסה הרי עלתה 150 שקלים.
03:57, יריב: כבר הרבה אחרי חצות, אבל עוד לא כיבו את המוזיקה. אם כבר הגעתי עד הלום, אני מחליט לעשות מעשה ומאתר בקהל מישהי שנראית בודדה ומשועממת. היא מתגלה כאחת הקבועות במסיבות הללו, שהגיעה הערב עם ידיד מעפן שלא בא לה עליו. יופי. צ'ייסר, ריקוד צמוד, עוד צ'ייסר, עוד ריקוד, ואני לגמרי בעניינים. בוא נלך לחדר? בואי נלך אליי. בסדר, רק אגיד שלום לידיד שלי. מפה לשם, תגללו למעלה ותקראו שוב את פסקת הפתיחה. האדם מתכנן תוכניות ומארגני מסיבות הסווינגרס צוחקים.
אפילוג, נאוה: קשה להסביר את התחושה הסוריאליסטיות שהרגשתי במסיבה. מצד אחד היו שם קצת גועל ושוק רציני, ומצד שני לא יכולתי להפסיק להסתכל על האורגיות שמסביבי ולהפוך למציצנית במובן הכי מטריד של המלה. יכול להיות שיש זוגות שהדבר הזה באמת עושה להם טוב והם יכולים לומר את זה בלב שלם ולשכנע אותי בכך, אבל אני לא מצאתי כאלה הערב. עד שאמצא, אמשיך להתעקש על הסוג ההוא של זוגיות שבו האדם השני רוצה אותי רק לעצמו. זה אולי שמרני יותר, אבל ככה אני מעדיפה את זה. יצאתי משם והגעתי לאוטו שלי בעצבים: מילא זה שלא נהניתי, מילא זה שלא קיבלתי את מה שחיפשתי, מילא זה שהערב הזה לא ענה על הציפיות שלי, אבל זה ששכחתי לקחת קרמבו לדרך – זה כבר באמת ממש מבאס.
אפילוג, יריב: בסוף גירשתי את כולם, כולל ההיא עם הידיד המעצבן. איך אחזיר אותה לרמת השרון אחר כך? בדד, בלי כף יד מלטפת, אני עוצם עיניים ורגע לפני הצלילה הגדולה צפים לנגד עיני תחת גברי עולה ויורד, ערימת גופות מעורבבת היטב, גניחות שקטות וקצובות, ריקוד מושחת מדי וקרמבו בעטיפה רוסית. אני מרים כוס מים לחיי ערב שלא אשכח לעולם. ערב איום ונפלא.
אל תפספסו: