נמרוד מירום, כותב מוכשר, עמית לעבודה, עורך בחסד, ואבא טרי – כתב פה לפני כמה ימים שמזה ארבעה חודשים הוא לא זוכה ליהנות מהציצים של אשתו. התינוקת תפסה עליהם בעלות וכל מה שנשאר לו זה להביט בערגה בזמן שהם נשלפים בנונשלאנטיות בבית קפה ונמסרים לעוללית הצעירה – שכמובן אינה יודעת על הסבל שנגרם לאבא שלה.
ערוץ הגברים מזדהה עם כאבו של האב הסובל. הוא לא היחיד, כמובן; כמוהו יש עוד אבות רבים שנאלצים לצפות בציציהן הגדושים של נשותיהן נהפכים לצעצוע האהוב על ילדיהן, בעוד הם יכולים במקסימום להגניב איזה ליטוף כשהאישה לא שמה לב. וגם אז, התגובה תהיה בדרך כלל, "נו, אתה יודע כמה הם רגישים; הנקתי עכשיו שעה וחצי. אני עייפה, בובי. אולי בשבת". אבל השבת הזאת לא מגיעה לעולם, כך נדמה. ולכל הנשים שנכנסו לפה: פעם בחודש זה ממש כמו לעולם לא.
ובכן, אנחנו לא פה כדי להשאיר פצועים בשטח. יש דברים שאפשר לעשות כדי לתפוס חזרה את מקומך ואת הכבוד הראוי לך – ולא, נמרוד, צר לנו, אבל לטעום מחלב האם לאות השתתפות זאת לא הדרך הטובה ביותר. מה כן? תרשום, תרשום.
לפנק, לפנק, לפנק
זוכר את תקופת ההריון? איך היא היתה מבקשת משהו והיית רץ כדי לעמוד במשימה? מבחינתך, התקופה הזאת עוד לא הסתיימה – ולא תסתיים עד שהזאטוטה תפסיק לינוק והאם תצא לחופשי. אתה צריך להיות לארג', יוזם, ראש גדול. תעשה לה מסאז'ים מפתיעים. תביא לה מתנות קטנות. תנקה את הבית גם בלי שהיא תבקש. תכין לה פסטה ברוטב אלפרדו. תראה לה שאתה יודע כמה היא עובדת קשה ושאתה שם בשבילה. הבונוס: יהיה לה הרבה יותר קשה להגיד לך לא אחרי כל הטוב הזה ששופע ממך.
תזכיר לה כמה היא סקסית
את נראית מצוין היום, בייבי. תקשיבי, הציצים שלך, זה אין לתאר. נרשמת כבר לשבעת פלאי עולם? את מטורפת שאת חושבת שהגוף שלך השתנה מאז הלידה; השתגעת? הדבר היחיד שקרה זה שהציצים שלך גדלו, ואת יודעת איך אני מרגיש בקשר לזה. שלא תביני לא נכון, אני מאוד אוהב את החזה שלך גם בהיקפו המקורי, אבל אני יודע שאת אוהבת כנות, ואם להיות אמיתי איתך, הציצים שלך כרגע זה הדבר שממלא את המחשבות שלי מהרגע שאני קם ועד שאני הולך לישון. את סקסית, מותק. בטירוף. לפעמים אני שמח שהבאנו את הילדה לעולם רק כדי שאני אוכל לתפוס… רגע, אמרתי את זה בקול רם? טוב, אני צוחק, את יודעת. אין כמו התינוקת שלנו בעולם כולו. אבל הי, מה אני אעשה, אני לא יכול להפסיק לחשוב על הציצים האלה.
לגבי כל העניין הזה של רגישות היתר
תשמע, היא לא צוחקת איתך כשהיא אומרת שלא נעים לה. נסה אתה לצבוט לעצמך את הפטמה במשך שעה וחצי ותראה איך אתה מרגיש אחר-כך. אל תנסה להתווכח; להפך, תגיד לה שאתה יודע, שהיא צודקת, ושאתה הולך להתגבר על הדחף ולעזוב את הציצים לנפשם. אבל זה לא אומר, תגיד לה באותה נשימה, שאי אפשר לעשות דברים אחרים. ללכת מסביב זאת ההגדרה הנכונה – לחקור ביסודיות את כל האיברים שהם לא ציצים. זה לא קל, בטח שהם תופסים אחוז נכבד כל-כך מהשטח, אבל זה אפשרי, ואחרי כמה זמן תראה שגם תצבור מיומנות לא מבוטלת. הבונוס: אחרי שתראה לה למה אתה מסוגל, יש סיכוי לא קטן שאותן תחושות לא נעימות יתחילו להיעלם במפתיע. ואז, ידידי, השמיים הם הגבול.
ואם כלום לא עובד: תשכנע אותה לעבור לבקבוק
זאת דרך נואשת, אבל אבות לתינוקות צעירים יכולים להפוך להיות נואשים. מכיר את המחקרים שאומרים שחלב אם הוא לאו דווקא מזין יותר מתחליפי חלב? תתחיל לקרוא אותם ביסודיות, ואז תצטט אותם מדי פעם באוזני אשתך התשושה. ולא רק: התמריץ הטוב ביותר בשבילה לשקול להחליף את הציצים בבקבוק הוא הרצון שלך, האבא, להשתתף במלאכת ההאכלה. לפעמים, כך אתה לאשתך, אתה מרגיש מאוד מתוסכל לשבת מהצד ולצפות בה – באשתך – מבלה את כל שעות היום עם התינוקת, בעוד שאתה במקסימום יכול להחזיק אותה בין הנקה להנקה ולהרגיש שגם לך יש חלק קטן בסיפור הזה. עם בקבוק, לעומת, זאת, יחסי הכוחות משתנים. אתה יכול לקום בלילה ולא רק היא, אתה יכול לשים את הבנאדם הזעיר הזה בחיקך ולחייך בעוד היא גומעת בשקיקה ומביטה בך בעיניים גדולות. זה טוב לכולם, תבטיח לאשתך – טוב לתינוקת, שתזכה להרגיש קצת את אבא, טוב לך, שתוכלי קצת לנוח, וטוב לי, כי אני רוצה לחלוק בנטל.
אם עברת את השלב הזה והצלחת לשכנע אותה לצרף את הבקבוק למעגל התזונה, תהיה בטוח בשני דברים: אחד, אתה הולך להיות הרבה יותר עייף מעכשיו והלאה. וגם: אשתך הולכת לקבל זמן לעצמה שלא היה לה קודם. נחש איך היא הולכת למלא אותו?
עוד בערוץ הגברים:
גם אתה מתלבט אם כדאי לך להיות אבא? הנה כמה סיבות טובות
גם אתה רוצה לישון פחות ולעשות יותר? הנה איך