את משפט המפתח של היום מספקת פביאן, החברה הספק-מונגולואידית של בוצ' מ"ספרות זולה": "לא איכפת לי מה מושך גברים", היא אומרת. "זה מצער שמה שאנחנו מוצאים נעים למגע ונעים למראה הוא לעיתים רחוקות כל כך אותו הדבר".
כן, ציצים גדולים נראים טוב. זאת הרי הסיבה שהערוץ הזה מלא בהם: הם לא רק נראים טוב, הם התוכן האינטרנטי המושלם: הם איריזיסטיבל. אנחנו יודעים את זה: העין לא יכולה לעמוד בפני ציצי מרשים בגודלו. אם זה בעולם האמיתי, שבו אנחנו מסתכלים, גם אם לא נעים ("הי! אני פה למעלה!"), ואם באינטרנט, כשתמונה עם בחורה ציצנית במיוחד תגרום לנו ללחוץ אפילו על כתבה עם כותרת כמו "הילד נגמל? שלושה תחליפי חלב אם מומלצים במיוחד!"
אבל ציצים קטנים הם פשוט יותר טובים. לא כל הנוצץ זהב. וציצים גדולים הם בעיקר יחסי ציבור.
עם כל האינטרנט הזה שמשפיע על הנוער, אני חושש מעתיד שבו בנותינו (וחברותנו הצעירות מאיתנו עד כדי כך שיכלו להיות בנותנו) ירגישו שזה לא לגיטימי, להסתובב עם זוג עופרים בגודל ממוצע. העולם כולו יגדל דדיים לתפארת ואנחנו, שמעדיפים את מה שטוב על פני מה שיש לו יחסי ציבור, נעלם כמו חובבי האוניברסיטה המשודרת (איכות!) בערפילית האח הגדול VIP.
ולכן בחרתי, לנוכח ריבוי התמונות עם הציצים הגדולים, לצאת להגנתו של החזה הקטן, ולהגנת כל מי שהיו לה ציצים קטנים ונעימים ועדיין מצאה שגברים מעדיפים את חברותיה בעלות מפלצות החזיה, ובעיקר להגנתם של גברים שהוקעו במשך שנים בצבא, באוניברסיטה, בעבודה, כי הם לא אהבו בחורות גדולות שד.
הציץ הקטן: ליטופים לדמותו
כמו פביאן מספרות זולה גם הגבר המנוסה למד שמה שנעים לעין אינו בהכרח מה שנעים למגע, וציצים גדולים אינם נעימים למגע. הם כבדים מדי. הם מתפזרים לכל מקום ברגע שהיא שוכבת. הם כבדים מדי. יש יתרון אדיר בזה שאנחנו המין הכבד. העובדה שנשים הם קלות, לעיתים אפילו אווריריות, נוחות להרמה, היא נהדרת. ופתאום הדברים הכבדים האלו.
ואם כבר אמרנו שציצים גדולים הם בעיקר יחסי ציבור – איזה הבדל בין חזה גדול הארוז היטב בתוך חזייה סופר-מרימה דופר-אורזת ובין מה שקורה כשהחזה צונח מתוך חזייתו. לי לא מפריעה צניחה קלה בגזרת הפרונט, אבל רוב הסיכויים הם שאם אתה רואה ציץ שמביט מטה אתה מבועס יחד איתו. ותן לי להזכיר לך: ציצים קטנים עומדים בכל מצב.
גם בעוד עשרים שנה.
ציצים קטנים הם נעימים. הם רכים אבל לא רכים מדי. הם נותנים לך משהו לתפוס אבל לא נשפכים לך מבין האצבעות. כיף וקל לטפל בהם. למה שתרצה יותר? אל תהיה חסיד שוטה של השיטה הקפיטליסטית. כמו חובות בכרטיסי אשראי, יותר הוא לעיתים קרובות פחות.
ויש, כמובן, את עניין הרגישות. לא שלך. אתה גבר ואתה לא רגיש. של הציצים. כלומר, של הציצים שלה. אנחנו יודעים שככל ששטח הפנים של הציץ גדול יותר, כך הוא רגיש פחות. פתאום אתה מוצא את עצמך עם הדבר הכבד והבלתי נעים הזה ועובד, עובד, עובד, כדי לרצות אותו. אותה אישה, אתה אומר לעצמך, הייתה שמחה פי שתיים ובחצי מהזמן וההשקעה לו רק היו לה B חביבים במקום D מגודלים. עזוב, אתה אומר לעצמך, אני עובר ללטף לה את התחת.
ובוא לא נשכח את הנוחות. זוג משקולות בלמעלה של הפרונט זה לא הדבר הכי חכם בעולם, ואישה שכואב לה הגב, אישה שמורידה את החזייה שלה בתחושה של הקלה, הגב ובתי השחי שלה מלאים בקווי חזייה אדומים, זה לא הדבר הכי סקסי בעולם. מה סקסי? מישהי שנוח לה. ואין כמו לראות מישהי ששמה גופיה ויוצאת מהבית. חזיה? מי צריך חזיה בחום הזה?
אה, והעורכים מתעקשים, אז גם זה: עדי נוימן.
