מכירים את זה שאתם רואים סרט פורנו ובין סצנה לסבית לגאנג באנג יש את הדבר הזה שאתם מריצים קדימה, נו, איך קוראים לזה - הדיאלוגים? אז שלא תחשבו שזה משהו שמאלתרים באותו רגע. יש אשכרה בן אדם שיושב וכותב את התסריט, רק כדי לספק לכם, הצופים, תחושת אמינות באשר למניע שהביא את שתי השותפות החרמניות בדירה להחליט שבא להן, ממש ברגע זה, שהשליח של הסופר יתקע אותן מכל החורים. בלי הדיאלוגים זה היה סתם פורנו זול; התסריט הופך את זה לסתם פורנו זול שגם מדברים בו.
ובכן, אני הוא האיש הזה. נפלה לידיי הזדמנות נדירה לכתוב תסריט פורנו דובר עברית. איך זה קרה, אתם שואלים? אני אסביר. בתוקף היותי עיתונאי חוקר שמנסה להתחבר לנושאי הכתיבה שלו, פגשתי את מוטי אברהם, חלוץ תעשיית הפורנו הישראלי שבדיוק שקד על הפקת סרטו החדש.
האמת, הגעתי לפגישה כדי לסדר לעצמי איזה תפקידון בסרט - בכל זאת, לא כל יום יוצא לך לשחק בפורנו, ועוד בעברית - אבל תוך כדי שיחה גיליתי שהבמאי עדיין תקוע בלי תסריט. מיד הצעתי את עצמי. אם כבר לשחק, מה יותר שיחוק מלכתוב לעצמך את התפקיד? מוטי זרם, ואני התיישבתי לכתוב את סרט הפורנו הציוני הראשון שמיועד לייצוא. והיי, אני אפילו הולך להשתתף בו! בתפקיד הראשי! ללא ספק, משאלתה של כל אם יהודייה.
זה לא בדיוק "חומות של תקווה"
לפני שהתחלתי לכתוב את יצירת המופת שלי, הייתי צריך להתמודד עם כמה תנאים שמוטי הציב בפניי: הסרט מתרחש בקיבוץ, כל השחקניות הן מצ'כיה, יש ארבע סצנות, עשר דקות של דיאלוגים, שלוש בנות, ארבעה גברים ואחד אלוהינו.
עם המתמטיקה הזאת ניגשתי לכתיבה. אוקיי, סרט על מתנדבות בקיבוץ. כל מה שאני צריך זה לחשוב על לוקיישנים מתחום השיפוט הקיבוצי ומתוכם לברור ארבעה. גייסתי לעזרתי חבר טוב שהוא גם חובב פורנו וגם איש קריאייטיב משובח, ויחד הגענו לשמונה: רפת, חציר, קטיף, חדר אוכל, טרקטור, עמדת ש"ג, מגורים, ממטרות (חשבנו על גופיות לבנות רטובות עד שנזכרנו שגם ככה הן מתפשטות בסוף. אז ירדנו מזה), וכמובן - המקלחות.
אחרי עוד שיחה עם מוטי התברר שהחזון הקיבוצי נשאר על הנייר, זה לא באמת הולך להצטלם בלוקיישן האותנטי והתפאורן של ספילברג בדיוק עסוק, אז צמצמנו לרפת (רק שבמקום ללכת על כל הפרה נצלם רק כוס חלב), קטיף (נסתפק בעץ וסולם), עמדת ש"ג (בחורה במדים, כיסא וחבל שיעבור בין שני עמודים מאולתרים) ומגורים (דירת שני חדרים בפתח תקווה).
עכשיו נותר רק לכתוב את הסיפור ולתפור את העלילה סביב כל הסצנות האלה, שאחר כך תשפשפו עליהן בבית, יא סוטים. אז הלכתי עם הז'אנר וניסיתי לכתוב הכי צ'יזי שאפשר. אפילו הצלחתי ליצור חיבור תמטי אחיד בין הסצנות, כלומר מופרך בדיוק במידה הנכונה. אבל עזבו, פשוט תקראו את התסריט ותשפטו בעצמכם. כלומר, אם אתם מוכנים לחשוף את נפשותיכם הרכות לתועבה הבזויה הזאת. בעצם עזבו, מה אתם צריכים את זה, סתם דוחה. נו, בבקשה, אל תיכנסו. מגעילים, תתביישו לכם.
