העיר נפרשת לפניך כמו מפת אוצרות שופעת כל טוב. ראשך מסוחרר מרוב סיבובים, ליבך כואב ואיבר המין שלך עייף מאזעקות סרק. אתה עזבת את הבת זוג, או נעזבת, או נפרדת הדדית, זה לא כל כך משנה. ממולך נפתח האופק, השמיים מתבהרים, יש באוויר תחושה חשמלית של הרפתקה. היא שם מתחת כאבי הלב, היא שם מתחת לפחד, מעבר לעלבון, ממש ליד ההרגשה הזו שעשית טעות איומה שאתה עומד להתחרט עליה כל החיים. הרפתקה.
ההרפתקה לוחשת, מתרחשת, מציעה, מפתה אותך עם תפריט מלא. אולי תיסע להודו, אולי תערוק לאמסטרדם, אולי תתמסר ללימודים של משהו מגניב. פיזיקה גרעינית, או קונג פו, או יוגה, או שאמאניזם אינדונזי. היא מציעה לך להבריח סמים לגבירים בדרום אפריקה, לסחור בסודות מדינה, לבנות לך הרמון אוריינטלי פרטי שמוכן לספק ת'סחורה בכל שעה.
היא מוציאה אותך מהבית בשעות לא הגיוניות, היא לוקחת אותך לסיבובים בודדים בים, בחצרות אחוריות, בברים רועשים מלאי כל טוב דחוס בחזיות ותחתונים, וחיוכים שמתגרים. ומבטים, מבטים. היא לוחשת לך באוזן דברים על הכול טוב הזה. בין היתר, היא נשבעת לך שהכול יהיה בסדר אם רק תשלח ידך אל הפולחן החגיגי, מלא הזיעה, הרעשני והמתפתל ההוא. פולחן הכוסית. כן בהחלט. כאב הלב יעלם, הבדידות תיעלם, התחושה העמוקה והמטרידה הזו שמשהו בחייך מזויף ולא אמיתי, תלך גם היא. תימס למגע ידה של אחת הכוהנות הגדולות הללו. תיאנח ותשתחרר אל בין ירכיה החמות והחלקות. אתה תהיה מוזהב.
וכל פעם מחדש, אתה מתבדה. אבל זה בהחלט כיף.
הכוסית היא אלה עתיקה, בעלת שמות רבים
אחד הדברים המעניינים לגבי כל העניין העסיסי הזה, והסיבה שאתה מתבדה, הוא שכוסיות בכלל לא קיימות במציאות. כלומר, לא שאין נשים יפות ומושכות בעולם. אבל כוסית היא עניין אחר. כוסית היא התגשמות של רעיון.
הכוסית, במהותה, היא אלה תודעתית, ישות בדיונית מלאה בחלומות של אש ותאווה, חתיכת דמיון מלאה במיץ יצרי מזוקק. אינטנסיבית כמו מחזור קשה, מפתה כמו עור חלק בשמש הים. היא רכה, הפכפכה, אכזרית, היא מלאה בכישוף וודו מטמטם. ביד אחת היא אוחזת במבושיו של זכר מיוחם, ביד השנייה היא אוחזת פומפה שחורה ומסוגננת. בצבע של שינה ריקה מחלומות. במסורה הישנה, המכשיר הזה קרוי סחוטוחרופ. בעזרתו, הכוסית מסוגלת לסחוט החוצה את חלומותיו של זכר שכוחו לא עומד לו להתנגד, ולמלא את השטח הריק בהזיות על עצמה. כמו טפיל המשתלט על גוף חיה והופך אותה לבית גידול לצאצאיו. היא עתיקה, האלה הזו. עתיקה מאוד. השם "כוסית", הוא שם חדש יחסית. תמיד היו לה שמות חדשים משום שמאהביה תמיד היו רבים ויצירתיים.
נשים רבות חומדות את כוח האלה-שדה הזו. חלקן קושרות עימה קשרים מיוחדים. מבקשות להתעטף בדמותה. הן עושות זאת באמצעות התעמלות, הן עושות זאת באמצעות בגדים ואיפור, ובעיקר באמצעות יכולת משחק. הן לומדות את האלה-שדה כמו שילד לומד ללכת. אלה שנכשלות בכך זוכות לעתים ליחס של בוז. יש סיכון בדרך הזו, אבל אלו שמצליחות לקשור עימה קשר, מקבלות ממנה כוח מיסטי, מכושף. הן הופכות לכוהנות. בנות דמותה עלי אדמות. התגשמויותיה הארציות. כוסיות.
אל תזלזל בכוסית; השתמש בה לצרכיך
הברית הזו איננה הופכת אותן לבלתי מנוצחות. אבל היא בהחלט מעניקה כוח רב. למשל, בקרב אחד על אחד, הן מסוגלות לעתים למוטט ממש את חסידיו של אל המלחמה המקומי, טיפוס יבש וממלכתי בשם "המצב" (כמו במשפט: אין מה לעשות- זה "המצב" במזרח התיכון), ואף להתחרות בהצלחה רבה בעוסקים בפולחן הבועל, אותו אולטרא גבר שבגברים המפוסל לעתים קרובות כזכר שרירי וגבוה, עם חיוך כובש, משקפי שמש צהובות, וזין באורך חצי מטר המציץ מתוך תלבושתו האופנתית והמרושלת קמעה.
כן, מבין האלוהויות השולטות בישראלים, הכוסית בהחלט הינה כוח שאין לזלזל בו. היא הפכה עצמה למילה שגורה בכל פה. היא הכשירה לעצמה אלפי כוהנות קטנות וחמודות המסתובבות בשטח ודואגות להעצים את כוחה, בתעתועים ואשליות. אבל היא איננה אלוהות מרושעת, חשוב להבהיר. בסך הכול, היא כלי עזר בדרכך, מלכודת חביבה. תזכורת מתמדת שאין לקחת את החיים ברצינות רבה מדי. עזרה המוגשת לך באדיבותו הרבה של הדמיון האנושי, להתחבר לכוחה המשוגע של ההרפתקה.