המיינסטרים של הסקס ביפן הוא הרבה יותר מופרע מכל מה שאתה מכיר. זה לא מפתיע: אחרי הכול המיניות היפנית התעצבה לאורך אלפי שנים ללא ההתערבות המיסיונרים הנוצרים, ללא קשר לחטא הקדמון, בלי רגשות אשמה ובעיקר בלי הבושה על זיון בתחת. המיתוס היפני של הבריאה, למשל, די דומה לסיפור הבריאה היהודי (חלוקת השמיים והארץ על ידי אלוהים), חוץ מפרט אחד משמעותי: אצלם אלת האדמה מזדיינת עם אל השמיים, ורק אז הכל מתחיל.
היפנים לא מתביישים בגוף שלהם. אין להם סיפורים על אדם וחווה שהסתירו את המפשעה עם עלי תאנה. הם מתרחצים ביחד בעירום מלא בברכות מעורבות. שעשועוני הטלוויזיה שלהם מלאים במציצות ובסקס אמיתי. אתה מבין, מחשופים קלאסיים לא עושים הרבה ליפני ממוצע מהדור הישן. הוא מעדיף להציץ בשרוול.
להציץ בשרוול? תסביר
הגיישות היפניות מתלבשות בקימונו, לבוש מסורתי עם שרוולים רחבים. הרבה יפנים אוהבים להציץ לתוך השרוול כדי לראות את היד. כן, היד. למה? יש לה צבע לבן.
לך תבין יפנים.
כמובן שהגיישות המכובדות לא נותנות לכל אחד להציץ להן בשרוול. התנועות העדינות והמדויקות שבמזיגה יכולות להכיל הרבה תנוחות ידיים מגרות – הכל בהתאם לטיפ.
סרטים כחולים מצוירים
למרבה ההפתעה, הצנזורה היפנית מאד מחמירה בכל הקשור לצילום תקריב של איברי מין. האיברים המטושטשים, וכאבי הביצים שהם מולידים, יצרו את אמנות הפורנו המצוירת, הנטאי – ביפנית, סטייה. בקומיקס אפשר להראות את המעט שאסור להציג במקומות אחרים, ואיברי המין הם בגדלים מפלצתיים, יש אונס קבוצתי כמעט בכל פרק והנאנסת בדרך כלל מתאהבת באנס הראשי. כפי שהצלחת לנחש, מדובר באמנות מאוד פופולרית ברחובות היפניים.
מעריצות פילוסים. רגע, זה לא נכון
אם תראה ברחוב הראשי חבורת גברים בביגוד מסורתי שסוחבים פסל עץ ענקי של זין אדום ועומד עם ביצים גדולות, סימן שהגעת לפסטיבל הפריון קנמרה. חלק גדול מהמשתתפים באירוע הן קבוצות נשים האוחזות פאלוסים קטנים מעץ, אוכלות כופתאות אורז מתוקות, מדליקות קטורת, מתפללות לפאלוס הגדול של הגברים ומשתכרות. מתחיל להבין את השריטה של היפניות? עוד לא? תחשוב על אימא שלך וסבתא שלך קונות לך זין בגודל מטר לשים ליד המיטה.
ואגב זין קטן
ישנה אגדה אורבנית שליפנים יש זין קטן. לא בדקתי, אבל העובדות מדברות בעד עצמן: בשוק היפני קיים שלל תרופות ושיקויי פלא לפתרון בעיית הגודל. השיקויים עשויים בעיקר מחיות נדירות ומוגנות (קרן של קרנף, זין של טיגריס, מיץ נחשים וארס עקרבים), למרות שאפשר גם לדחוף מתחת לעורלה פנינים יוקרתיות. אומרים שזה מגביר את החיכוך ועוזר ליפנית לגמור.
האדון הזמין סושי על בוש?
היפניות נולדות חלקות ובלי אף שערה שלא במקום – ולכן ליפה בריאה של שיער ערווה נחשבת לסמל אירוטי ראשון במעלה. בעקבות הביקוש קיימות מסעדות יוקרה המגישות קומבינציות סושי יצירתיות על אבריהן המוצנעים של "תלמידות תיכון" חסודות. תיבול התלתל בשמן סויה מלוח וסלסול הדג הטרי בתוך השיח אמורים ליצור חוויה אירוטית וקולינרית חזקה במיוחד. וזה להבדיל ממה שאתה עשית לא מזמן עם השותפה שלך ועם שוקולד השחר.
ואת זה אתה בטח מכיר מהאינטרנט
ביפן הכפרית, כך מספרת האגדה, אישה שבגדה בבעלה נלקחה למערה מחוץ לכפר. שם היא הייתה עומדת על הברכיים וכל הגברים בכפר היו עומדים סביבה במעגל וגומרים לה על הפנים. הסיכוי שזה נכון שקול לסיכוי שיהיה לך מגע מיני עם ברווז, אבל מכאן צומחת סטיית הפורנו הכי פופולרית שיצאה מיפן. בוקקה (ביפנית: להשפריץ) היא הפעילות הכי נפוצה בסרטי פורנו שיוצאים מכאן, אולי חוץ מזיונים – וזה טוב, כי סטיות יפניות אחרות כוללות סקס עם בתי שחי, בחורות שצובעות את שיער הערווה בכחול ובחורות אחרות שלובשות דילדואים מתוחכמים שיודעים להשפריץ כשהן גומרות. מה שמוביל אותנו בחזרה לבוקקה.
ואגב מין עם ברווז
חייל ישראלי שיראה רועה צאן מזיין כבשה בציוד לראיית לילה ירוץ מיד לספר לחבר'ה, אבל ביפן המסורתית זה קצת אחרת. בימים העתיקים של הפרהיסטוריה סקס עם חיות היה חלק מרכזי מסיפורי הפנתיאון של האלים העתיקים, והמנהג של תקיעת אווזים היה חביב מאוד על הלוחמים הסמוראים בשדה הקרב. תקיעת אווזים בסגנון היפני יכולה להיעשות בצוותא, בחברותה טובה עם בדיחות גסות והרבה אלכוהול. היו לזה גם כמה פלוסים – בעיקר מבחינת האיכרים, שהיו מביאים לסמוראים אווזים חטובים במקום את בנותיהן הצעירות.
ולסיום: עזוב. תפסיק לקרוא עכשיו
בימים בהם עוד היה לי שיער ובסטה משגשגת מול תחנת הרכבת ברופונגי, השותף הקנדי שלי לחדר החליט לסיים את עסקיו ביפן ולחזור הביתה. לפרנסתו הוא לימד אנגלית נוראית במבטא צרפתי כבד של מונטריאול, אבל זה לא הפריע לו להפוך לחבר קרוב ושותף סוד של כמה מתלמידיו, מנהלים בכירים באחת מחברות הרכב הגדולות בעולם (שמדברים עד היום אנגלית עם מבטא צרפתי מחורבן).
מסיבת הסיום נערכה בבאר קוריאני קטן ברובע שינג'וקו. היה נוראי: תזמורת חלילים צורמת, גיטרות מקומיות וזמרת בבגדים מסורתיים שייללה אל אבותיה המסכנים. אבל המנהלים מאד נהנו, השתכרו במהירות והציצו תכופות בשרוולים של המלצריות.
מכאן עברנו לחמאם קטן שבו התרחצנו יחד באמבט ענקי ורותח, כאשר נערות קוריאניות חמודות עזרו לנו להסתבן ולהתנגב. החלפנו בגדים ללבוש מסורתי וקבקבי עץ כבדים ועלינו לחדר חדש: ארוחה מפוארת, ויסקי יקר. אחרי שלוש שעות של שכרות הגיע המופע המרכזי וכולם התחילו לצעוק ולהשתולל כמו, אה, כמו יפנים שיכורים.
למרכז החדר נכנסה חבורת נערות בלבוש מסורתי. המוזיקה החיה הפכה חרישית והבנות רקדו לאט, נבוכות. לפתע הוכנסו למרכז החדר שלושה מגשי כסף ענקיים והבנות העדינות המאופרות בכבדות באבקה לבנה, הפשילו את הקימונו ויצקו כל אחת קציצה מכובדת על המגש.
עכשיו, כל המנהלים התנפלו עם כפיות כסף מעוצבות על התרכובת הריחנית. סמנכ"ל התפעול שחזר מלוכלך, מסריח ומאושר מהארוחה העיר אותי מעלפוני, ביקש ממני להפסיק לצרוח והסביר לי שהבנות נקראות "דבורים", ובעקבות הדיאטה הנוקשה של הבנות – חלב ודבש – יש לצואה הנוזלית שהן מייצרות ריח וארומה משכרים כמו של תינוק היונק משדי אימו.
יפנים, נו. לך תבין אותם.