שיעלה באש הברני מיידוף הזה או איך שלעזאזל מבטאים את השם המאוס שלו. פיסת הצואה הזאת הצליח לחרב כלכלה עולמית שלמה – אבל לא זה מה שגרם לנו להחסיר שעות שינה מדאגה בלילה. מה שכן הביא גברים רבים להתקרחות מוקדמת ולעישון מוגבר הוא דווקא המיתון הכבד בסצנות הדייטינג והסקס המזדמן בחצי השנה האחרונה; אם אין כסף, לא יוצאים; אם לא יוצאים, אין מה לצוד.
ערימות של אנשים צמאים למגע אנושי נרקבים בבית, קונדומים מעלים אבק על המדף והבדידות גורמת לזמרים כמו משה פרץ להגיע לאלבום פלטינה. כמובן שבתל אביב עדיין תוכל למצוא זיון בשתיים בלילה אם רק יש לך עשרה שקלים בכיס וחפיסת סיגריות ששרדה כביסה – אבל תל אביב זה תל אביב, והפריפריה נאלצת להסתפק בעבודת יד מפרכת.
אפילו ציידי השבט הוותיקים טוענים שמאז ימי הצנע, אז אנשים היו מחליפים כיכר לחם עבור ליטוף ישבן ויניקת פיטמה, לא נצפתה פה כזו תקופת יובש מינית – אלא אם כן יש לך חיבור לאינטרנט מהיר, כמובן. איך וכיצד? מיד.
כמנהגו של עולם, ברגע שיש שפל במקום אחד אז איפשהו תתרחש גאות – רק צריך לדעת לאתר אותה. כבר תקופה ארוכה שכל צייד אולד סקול כמונו שגדל על עבודה קשה ונדנוד לא מתפשר לכל כוסית שהוא רואה ברדיוס של מאה מטר, שומע על יותר ויותר אנשים שמכירים, מתאהבים ועושים ילדים וג'יפ בפרוורים (זאת אומרת, מזדיינים) דרך אתרי היכרויות. כן, רבותי, האינטרנט, שעד לא מזמן היה מעוזם הבלעדי של יוצאי ממר"ם שלא יצליחו להשיג זיון גם אם ינעלו אותם בבוט של אחד מהחלונות האדומים הפך להיות לצעקה האחרונה בתחום ההיכרויות. וזה הפך להיות לגיטימי: נגמר עידן ההכחשות של בכלל הכרתי את חברה שלי בתור למכבסה.
הייתכן? ישנה רק דרך אחת לאושש את השמועות וזה לבצע עוד תחקיר נוקב על העניין. ומכיוון שצבי יחזקאלי עסוק בהפגנות מול משרדי ממשלה, נידבתי את עצמי למשימה ויצאתי לגלות עולם.
השלב הראשון: זרוק את עצמך עם חכה למים, וחכה לדגה הכוסית ביותר
מלבד באנרים להגדלת הפין בשלושה טיפולים, יש יותר מודעות ברשת לאתרי היכרויות מכל דבר אחר. מדובר בתחום כל כך רחב ועם כל כך הרבה אפשרויות, שאתה לא יכול שלא לתהות כמה אנשים רווקים יש במדינה האומללה הזאת – ולמה זה לא בא לידי ביטוי בניסיונות הכושלים שלך לצוד בייבס בחוף הים.
עם כל כך הרבה אתרים בנמצא החלטתי לבחור במותג הכי מוכר בעסק: ג'יי דייט, אתר היכרויות עולמי שבמקור הוקם לספק שידוך ליהודים בגולה, ובגלגולו הנוכחי הפך להיות לחממה נוחה של סטוצים וזיונים לכל דורש. כמובן שיש נועזים, מוצלחים, מלוכלכים וסליזיים יותר ממנו, אבל ג'יי דייט זה כמו הרני רהב של אתרי ההיכרויות: מלוקק, זחוח ומאוס, אבל בסופו של יום עושה את העבודה ומחזיק במאגר הגדול ביותר של לקוחות.
לכל מי שמעולם לא נאלץ להקליד סיסמה בשביל להתארגן על דייט, הנה הסבר קצר על איך זה עובד. תמורת הסכום השערורייתי של 99 שקל לחודש אתה מקבל מנוי לשלושה חודשים וגישה לכל מאגר הרווקות שרשומות שם – ומדובר במאגר רציני ביותר, בעיקר נואשות שיודעות שזה הסיכוי האחרון שלהן למצוא חתן רגע לפני שהן מגיעות לגיל 35, אבל גם כאלה שצריכות להתכתב איתך כמה ימים במסנג'ר לפני שהן באות אלייך הביתה עם בקבוק של עראק.
סמכתי על העורכים שלי שיחזירו לי הוצאות, ולכן גיהצתי את הכרטיס על מנוי לחצי שנה שלמה במחיר של 400 שקל. לאחר עניינים בירוקרטים מעיקים ושאלון מפגר הגיע השלב הקריטי בחייו של כל נרשם לאתר היכרויות: איזו תמונה לתקוע בפרופיל שלך. תשכח מכל החירטוטים על זה שהתמונה היא רק רושם ראשוני ומה שאתה כותב על עצמך בפרופיל זה מה שקובע. עם מאגר של אלפי אנשים ופרצופים שעפים כל שנייה מול העיניים, לקוחות הג'יי דייט יותר גרועים מגבר עם שלט טלוויזיה ביד בזמן לקט פרסומות, ומזפזפים שם בלי הכרה. מספיק רק שאיכות התמונה היא לא משהו וכבר יעופו לתמונה של הבא בתור אחריך. אז שמתי תמונה שלי בכובע ומשקפי בוקרים, הנפצתי על עצמי כמה קשקושים שמכריחים אותך להנפיץ, וכמו קרוקודיל נבון ישבתי וחיכיתי לטרף.
מי באה לספי?
בעוד אני יושב וממתין שהחכה תזוז החלטתי לבדוק מה ההיצע שמתרוצץ לו באתר. אני בנאדם מגוון, אז הלכתי על כל חלוקת הגיל של 25-35, וישר קיבלתי עמודים שלמים של פרצופים של בחורות ששמות את עצמן על המדף בתקווה שמישהו יקנה.
חייבים להיות כנים ולהגיד שמה שרץ שם זה לא בדיוק פגישת מחזור של סוכנות לוק, וגם לא מה שמתהלך בשינקין פינת אלנבי בשישי בצהריים. יותר אולי בכיוון של מה שקורה באגף הירקות בשוק הכרמל בשעות הבוקר המוקדמות. נכון שהיום ג'י דייט הוא כמעט נחלת הכלל, אבל בל נשכח הוא הוקם עבור נפגעי אסטטיקה בעיקר, ולכן גם היום הוא מאוכלס בעיקר בממוצעות, שלעיתים נראה כאילו כולן קורצו מאותו השטנץ. כוסיות ויופי עוצר נשימה הם בחזקת דבר נדיר ביותר בג'יי דייט. ולמה להן. ממילא מתחילים איתן בכל מקום.
אחרי שהבנתי שכוסית אני כבר לא אדוג בסיפור הזה, התמקדתי בפרצופים שנראו לי נאים באופן יחסי. אבל הבעיה הכי גדולה באתרים כאלה היא שעד שכבר מצאת מישהי שאתה יכול לדמיין את עצמך מתקרב אליה באופן אינטימי, כבר קפצו עליה חמישים נואשים כמוך והפגיזו אותה בפניות שהופכות את המשימה לבלתי אפשרית.
גם התמונות שהבחורות תוקעות שם הן ריסקיות ביותר; אפשר לראות שהן טרחו לשים תמונה ייצוגית שתסתיר את מה שצריך, וכמובן שיש את המתוחכמות שמצלמות רק את הפנים וגורמת לך לתהות איזה גוף אתה הולך לקבל בחבילה הזו. גם האופציה של לשים עד שלוש תמונות בפרופיל לא הופכת את החיים לקלים יותר, להפך. בתמונת אחת הבחורה נראית סביר, אבל פתאום בתמונה השנייה בזווית אחרת אתה קולט את השומנים בזרועות, את הכפל הקטן בבטן או את החזה שפשוט לא קיים.
בקיצור, מדובר ברולטה לכל דבר ואין לך באמת מושג על מה אתה הולך ליפול – אבל זה עדיין יותר טוב מבליינד דייט עם האחיינית של חברה של אימא שלך מהחוג לקרמיקה. אחרי שאתה מתנסה קצת ומבין איך הביזנס הזה פועל, זה הופך להיות לממכר יותר אפילו מלשחק פוקר ברשת. אם אתה מעוניין במישהי אתה פשוט שולח איזו שטות שנקראת קריצה, ואם הבחורה בעניין אז אתם עוברים לדסקס במסנג'ר ותוך שתי דקות נשלף לו מספר הטלפון, והופ בערב יש לך כבר דייט.
אבל למה להתעסק רק במטרה אחת אם אפשר לשריין אופציות נוספות? תוך חצי שעה של התעסקות עם האתר אתה מוצא את עצמך עף על כמה בחורות במקביל, מתכתב עם אחת במסנג'ר, בודק את הפרופיל של השנייה ומדבר בטלפון עם השלישית. אפילו בוודסטוק לא חלמו על אוטופיה כזאת.
אחרי שעה אתה יכול לייצר לעצמך לא פחות מ-15 פגישות שימלאו לך את כל השבועיים הקרובים, ועוד יישאר לך ספייר למקרה שתנסה לדחוס שתיים באותו היום. כל ה-"בוא נדבר כמה פעמים בטלפון ונכיר אחד את השנייה" פשוט לא קיים פה. אתה נראה סביר בתמונה ולא נשמע כמו סייקו בדקה וחצי שדיברתם בטלפון? תענוג! עשר וחצי תבוא לאסוף אותי מהבית.
מבחן התוצאה: הכול דופק כמו שעון. שעון מחנות יד שניה בפלורנטין
על דבר אחד כבר אפשר להכריז בביטחון: כל מי שמחפש את עצמו בלילות וסובל מעודף זמן ויתר שעמום, ג'יי דייט זה המקום למצוא בו תעסוקה יותר אפילו מלשכת העבודה. אבל בכל מה שקשור לתוצאות בשטח – פה הסיפור הוא כבר הרבה יותר מורכב. מתוך חמש הבנות שהגיעו לשלב הדייט, ארבע היו הרבה יותר מכוערות ממה שהתמונה גילתה וממה שהן תיארו על עצמן – והחמישית באמת נראתה טוב כמו בתמונה, אבל שכחה לספר שהיא אחרי תאונת דרכים ויש לה פלטינות ברגל ומקל הליכה.
מה שיפה בסיפור הזה הוא שהביזנס הזה כל כך מתוקתק ועובד כמו שרשרת חיול, וכל ותיקת ג'יי דייט יודעת היטב את רזי התהליך: פגישה חביבה בבר אפלולי ואם אף אחד לא הקיא עדיין אז הזרימה היא לעבר אירובי מיני לא מחייב בסוף הערב ואחרי זה נראה מה הלאה.
בשלב מסוים אתה הופך להיות מכור לסיפור, ובמיוחד לתובנה שסקס עם פרטנרית אנושית הפך להיות זמין במרחק הזזת עכבר וחצי שיחת טלפון. אבל מהר מאוד מגיע גם הגועל והקלות הבלתי נסבלת של המסחרה, שהפכה להיות ממשהו שפעם היית צריך להזיע בשבילו למשהו שמונח על הרצפה לכל דורש.
אני לא רוצה להיות נביא זעם ויכול להיות שישנם כאלה שמצאו את אהבת חייהם באתרים האלו, אבל מהתנסות הקצרה שלי בסיפור מדובר בגרסה המודרנית של סדום ועמורה, רק עם לפטופים במקום נציבי מלח ובעיקר הרבה נואשות ונואשים שרוצים לחלוק את הייאוש בין הסדינים. בשביל לשכב עם בחורות שלא נראות משהו ולא לשלם על זה אגורה אני פשוט יכול להסתובב בפלורנטין.
עוד בערוץ הגברים:
אתה אבא צעיר ומתוסכל שלא מקבל סקס? הנה כמה טיפים שלא תקבל בבית
וגם: תחרות הישראלית הסקסית לשנת 2009 הסתיימה, ויש לנו מנצחת!