בצפון סין, בכפר הוצ'פן-טין, חי כפרי בשם ינג-הו. פעם נסע לעיר הסמוכה, למען האמת לא ממש עיר, בקושי עיירה קטנה, לא יותר משלושה מיליון תושבים ושם החל לשמוע על נפלאות העולם: הבורסה, ההשקעות, ובעיקר העושר במימדים שאפילו קיסרי סין העתיקים לא חלמו עליהם.
ינג-הו שהיה איש בעל תושייה, חזר לכפרו, כפר ממש קטנטן, בקושי 200 אלף תושבים, והחליט לעשות מעשה. הוא כינס כמה משכניו הקרובים וסיפר להם על הבורסה ועל נפלאות הכלכלה המודרנית. הוא אמר להם שיוכל לרכוש עבורם מניות, והמניות האלה יעלו ויעלו ולאחר שיעלו, ימכור את המניות והם יקבלו כפל כפליים.
מסתבר שכמו בציריך או בנתניה, גם כפריים בסין אוהבים כסף והתעשרות מהירה ואחדים מהם אכן נשבו בקסם הבטחותיו והעבירו לו את הכסף. לאחר חודש דיווח להם ינג-הו שיש להם 10% יותר ולאחר חודשיים הגדיל לעשות והודיע כי יש להם כעת 25% יותר מהסכום שהשקיעו.
אחד מהכפריים שאל אם יוכל לקבל את השקעתו בתוספת ה-25% וינג-הו מיהר להודיע לו כי ישמח להחזיר לו את כספו בתוספת הרווחים. ינג-הו קרא לכמה מהמשקיעים ובנוכחותם הראה כיצד הוא משלשל לידיו של השכן 25% יותר משהכניס חודשיים קודם לכן. השכן הסמיק והחל לגמגם. אני לא באמת רוצה לקחת את הכסף, הייתי רוצה שהכסף יישאר אצלך וימשיך להרוויח, אמר. ינג-הו ברוב נדיבותו הסכים לקבל בחזרה את הכסף ורשם אותו מיד בפנקס מלמעלה למטה, כמו שמקובל בסין.
השמועה עשתה לה כנפיים ורבים מיהרו להפקיד את כספם בידי ינג-הו והוא אכן דיווח להם מידי חודש על הצמיחה בכספם. מפעם לפעם מי שהיה צריך למשוך סכום כסף לחתונת בנו או לאירוע אחר, קיבל את הכסף ללא כל בעיות, והתורים ליד ביתו של ינג-הו היו ארוכים מתמיד.
מספיק כסף לשני ילדים
עד מהרה שכר ינג-הו משרדים והעסיק מזכירה והודיע כי מי שירצה להפקיד בידיו כסף, יצטרך להביא מכתב המלצה משלושה שכנים לפחות. אנשים הפכו נואשים ועשו כל מאמץ על מנת לעמוד בדרישות של ינג-הו ולמסור לו כסף. והעסק הלך וגדל. אשתו של ינג-הו כבר מזמן הפסיקה לעבוד כתופרת ובנו הקטן נהנה משירותי מורה פרטי וינג-הו אף שקל להוליד ילד שני, עניין שכידוע בסין כרוך בקנסות, אבל כעת ינג-הו היה איש עשיר וזוטות מעין אלה לא הטרידו אותו.
במהלך הזמן, העיסוק של תושבי הכפר בבורסה גרם להם להתחיל לרכוש עיתונים והיה גם מי שהתחבר לאינטרנט לווייני וכך אנשי הכפר החלו להיות מעורים בקורה בעולם. הם למדו מהעיתון ומהאינטרנט כי העולם כולו עסוק בעשיית כסף ומרכז התעשייה הזאת נמצא באמריקה הרחוקה במקום הנקרא וולסטריט או התפוח הגדול או ניו-יורק או מנהטן. הם לא הצליחו להבין בין בליל השמות, מה הוא שמו של המקום המדויק, אבל ברור היה להם כי שם מתרחשים עיקרי התהליכים המטיבים עם כולם. הם ידעו כמו כן, שיש עוד כמה מקומות בהם מתבצע תהליך הקסמים הזה בו מייצרים עושר מעושר; לונדון, טוקיו, פרנקפורט וציריך, ואפילו מקום קרוב יחסית, שם ניתן לתת פקודות קנייה ומכירה במנדרינית, הלא היא הבורסה של שנגחאי.
גם תושבים מכפרים סמוכים באו להפקיד את כספם אצל ינג-הו. אבל מתושבי כפרים שאינם הוצ'פן-טין, ינג-הו דרש ארבעה ממליצים לפחות. המאושרים שביניהם זכו לתת כסף ולהצטרף לחלום הגדול. רבים החלו כבר לחלום בהקיץ על היום שבו הכסף שהם צוברים יספיק להם לפרוש לפנסיה מעבודתם הקשה במתפרות הטקסטיל, בהם למעלה מ-90% מתושבי הכפר מצאו את פרנסתם.
יום אחד החלו מתקדרים עבים בשמי הוצ'פנ-טין. ידיעות על נפילת בורסות החלו להופיע באינטרנט ובעיתון. לאחר שהדאגות הצטברו, החלו כמה מהם לשאול בהיסוס את ינג-הו מה שלום כספם. אל דאגה הצטחק ינג-הו. הכסף שלכם עשה רק החודש עוד 8%. כולם נרגעו וחזרו לעבודתם ולחלומותיהם.
רוצים את הכסף? חפשו
כעבור ימים כשהחדשות בעיתונים המשיכו להיות קודרות, חזרו כמה משקיעים עקשנים אל ינג-הו ושאלו אותו על גורל השקעותיהם. הפעם, ינג הו כבר היה פחות חביב ואמר: אני הולך להחזיר לכם מיד את כל הכסף שלכם ואל תבואו אלי להשקיע כי לא אקבל אתכם. רק לידיעתכם, מאז ששאלתם אותי בפעם האחרונה, הכסף הרוויח 15% בגלל אסטרטגיית מסחר הפוכה. הם לא ידעו מה זה אומר, אבל נבהלו מהתקיפות של ינג-הו. אם ינג-הו לא ייתן להם להשקיע את הכסף, מה יעשו בעתיד וכך חזרו הביתה כשהם מדווחים לבת הזוג שכספם בסדר וממשיך להרוויח.
השמועות המשיכו להתרוצץ וחלק מהם לא עמדו יותר בלחץ והלכו לינג-הו שהחזיר להם את כספם כולל הרווחים, בנוכחות עדת חסידים ששרקה שריקות בוז למושכי הכספים. הם לקחו את הכסף ובגו שחוח הסתלקו תחת מטר של חרפות וגידופים מצד המשקיעים האחרים שצפו במחזה.
אט אט התגבר זרם הפונים לינג-הו וכולם קיבלו את הכסף. יום אחד כשכבר הצטבר תור גדול למדי מול ארמונו של ינג-הו, התברר כי הוא, אשתו ובנו אינם בבית. חיפושים שנעשו בכל מקום העלו כי ינג-הו איננו. רבים עוד חשבו שזו אי הבנה וקיוו שעוד מעט ינג-הו יבוא וירגיע את כולם, אבל חלפו ימים וינג-הו לא הראה את פניו.
המשטרה שהוזעקה לשמע המקרה החלה בחקירה ועד מהרה גילו לתושבים כי ינג-הו מעולם לא ניהל חשבונות השקעה בשום מקום בעולם. נמצאה כספת בביתו ובה כמה ניירות ורישומים, אבל שום דבר מעבר לזה. ינג-הו לא אותר מעולם והתושבים, למעט הספורים שמשכו את הכסף, לא זכו לראות את כספם.
מוכר לכם מאיפשהו?
כמובן שזו הסכנה של חלומות התעשרות בכפר קטן אצל אנשים חסרי השכלה פיננסית ולא מתוחכמים. זה ממחיש עד כמה חייבים מנהלי השקעות להיות עם תואר במנהל עסקים ועד כמה דרושים רואי חשבון שישגיחו על ההשקעות. זו הסיבה שדבר כזה, באמריקה למשל, בחיים, לא היה יכול לקרות.
אגב, היה מישהו שטען שינג-הו נסע לאמריקה, שינה את שמו, התחיל לבקר בבית כנסת וקורא לעצמו ברנרד מאדוף. ככה זה, אנשים אוהבים להמציא סיפורים והגזמות ולא יודעים היכן להפסיק.