בדרך כלל כל הרעיונות הגדולים באים מחוויה אישית. כך שאם הלכת במקרה לסופרמרקט ונגמר הקובֶּה, עליך להסיק מיד שאתה יכול לייצר קובה.
קח את יקי – בחור נחמד שאני דווקא די מחבב. הוא עשה חשבון שהוא יכול לשכור מקום, להביא בלנדר וכמה כלים, להשקיע 30 אלף דולר ויש לו מערך ייצור. כשחשב על זה ביחד עם אשתו הם הגיעו למסקנה שצריך לקנות גם רכב הפצה, מסחרית במחיר של 70 אלף שקל, משומשת במצב טוב. וכמובן, חייבים גם פועל אחד או שניים לפחות.
תמונה ראשונה: יקי ולילך רוצים לייצר קובה
מחיר של חבילת קובה קפוא עם שמונה חתיכות עולה בסופר עשרים שקל, אמר יקי לאשתו. עשיתי חשבון ואני יכול לייצר קובה גדול, כל חתיכה פחות משקל כלומר כל חבילה עם האריזה עולה לי שבעה שקלים שקל וכל השאר רווח.
אשתו לילך, שבאה עם רקע בהנהלת חשבונות (יקי עצמו היה רק מציל בבריכה בשלוש השנים האחרונות ובשאר הזמן אחראי חדר כושר), לא קנתה את זה. אתה חושב שאתה מוכר לחנות ב-20 שקל? החנות גם צריכה להרוויח.
נכון, אמר יקי בביטחון. לא חשבתי על 20, חשבתי על 15, ורווח של 5 שקלים לחבילה, 50,000 חבילות לחודש ואנחנו מסודרים.
קודם כל, אמרה לילך, יש גם מע"מ. אם אתה מוריד את המע"מ, החנות מוכרת ב- 17 לא כולל מע"מ ולכן אם אתה רוצה להרוויח 5 שקלים לחבילה אתה צריך למכור להם ב- 12 שקל לחבילה.
בסדר, התעצבן יקי, אל תדאגי, חשבתי על הכול.
לילך לא רצתה לעצבן אותו, אז היא הציעה ללכת לדבר עם יועץ כלכלי. יקי קצת חשש, זה נשמע לו כמו עורך דין, הרבה כסף בשביל כמה דיבורים וכמה ניירות, אבל כדי לרצות את לילך הוא הסכים וככה הפכתי להיות שותף לייצור הקובה.
תמונה שניה: יקי ולילך מאוד רוצים לייצר קובה
אני רוצה לייצר קובה, אמר לי יקי.
יופי. אתה יודע לייצר קובה?
זה לא בעיה ענה לי יקי. אמא שלי עשתה קובה, אמא של לילך עושה קובה והייתי חצי שנה עוזר טבח במסעדה של בן דוד של אמא שלי אחרי השחרור.
יש לך תוכנית עסקית?
לילך הוציאה ניירות ושם היו כמה טבלאות. באחת היתה רשימת ציוד ומחיר. בטבלה אחרת היה הרכב חומרים של טון קובה והעלויות שלהם. ועוד טבלה שסיכמה את ההכנסות וההוצאות לחודש.
ניסיתם לבדוק כמה הציוד הזה יכול לייצר ביום, בשבוע?
הם הביטו אחד על השני במבוכה ואז יקי התעשת. אין בעיה, זה יכול לייצר אלפיים חתיכות ביום.
כמה אתה מכניס באריזה?
שמונה חתיכות, אבל נוכל גם לעשות אריזות משפחתיות של שלושים חתיכות בהנחה גדולה. אנשים יקנו לשישי שבת ולאירועים.
250 אריזות ביום, כל אחת במחיר של 12 שקל, זה 3,000 שקל ליום. יהיו לכם 25 ימי עבודה בחודש וזה אומר במקרה הטוב, פדיון של 75,000 שקל. אם תצליחו למכור את הכל. מה עם מקום?
מצאתי שטח טוב באזור התעשייה הקרוב , 250 מ"ר - 7,500 שקל ואני בונה שם גם חנות מפעל.
וארנונה?
לא יודע, אבל זה לא הרבה.
ויש עוד הוצאות? ניקיון שמירה ביטוח?
אבדוק, אבל זה לא נראה לי רציני.
מה לגבי הכשרת המבנה לייצור מזון.
שום דבר, דיברתי כבר עם איש מקצוע, עשרים אלף שקל והכל כמו חדש, עם ניקוז ואינסטלציה.
בדקת את הדרישות של העירייה, מכבי אש, משרד הבריאות?
שתיקה. אחרי רגע יקי מתעשת. אני אבדוק ביום ראשון.
אבל עוד לא הגענו לחלק החשוב. מי יקנה ממך את הקובה?
מה זאת אומרת?! יקי מקבל אנרגיות חדשות, כולם יקנו!
מי זה כולם?
שכנים, חנויות, רשתות, כולם.
ניסית למכור פעם לרשת?
האמת לא, אבל מה הבעיה?
אם אתה רוצה שרשת תרכוש ממך מוצר מזון, אתה צריך להתאמץ מאוד. אתה צריך להוכיח להם שאתה יצרן רציני ושלא תעלם מחר. הם ירצו לראות תעודות, הם ירצו לדעת שהקונים שלהם לא יתלוננו על הסחורה בגלל הרעלת מזון. וגם אם תעמוד בכל הדרישות, ייתכן שיש להם כבר כמה משווקי קובה והם לא יתלהבו לעבוד עם עוד ספק, במיוחד ספק שיש לו רק מוצר אחד. במקרה הטוב הם יסכימו לקנות ממך רק אם תהיה הרבה יותר זול מהמתחרים.
אני אהיה זול יותר, אני אמכור להם בשמונה שקלים.
אבל לפני רגע עשית חשבון שכל חבילה תעלה שבעה שקלים, ועוד לא לקחנו בחשבון את הוצאות ההובלה, החזרות סחורה, תקורה ועוד.
אני יכול לקנות חומרי גלם בזול ולהחליף חלק מהחומוס בקמח.
חשבתי שדיברת על מוצר איכותי?
שתיקה.
אתם יודעים מה זה הון חוזר?
כן. אבל תסביר לנו שוב.
הסברתי.
סוף דבר: יקי ולילך עושים קובה
יקי פתח את המפעל עם החנות תחת השם: "קובה אסלית". הוא השקיע את הכסף שלו ושל החותן ועוד קצת מהבנק. בשלושה חודשים הוא אכל יותר קוּבֶּה מאשר יאכל כל החיים, השאר הלך לזבל. אחרי שלושה חודשים הוא ניסה לעשות מסע פרסום עם פליירים. אחרי עוד חמישה חודשים נשאר השלט מעל החנות, התראה על אי תשלום אגרת שילוט מהמועצה המקומית והסכם שכירות לעוד שבעה חודשים, לגביו הוא מנסה להסתדר עם בעל הבית.
המזל הטוב היה, שלילך ברגע האחרון החליטה לא להתפטר מעבודתה כמנהלת חשבונות. יקי חזר לעבוד בחדר הכושר ויחד הם מנסים להחזיר את החובות לבנק ולספקים. האבא יחכה לחלק שלו.
כל המספרים, הנתונים והחישובים דמיוניים ואין קשר בינם לבין המציאות. טוב, יש קצת קשר. מישהו ראה את החותן שלי? תמסרו לו שאני בחו"ל.