וודקה RU: לא מחזיקה כוסית
למרות שאני לא חובב וודקה גדול, החלטתי לקחת על עצמי את הבידוק ולנסות את וודקה RU. מדובר בוודקה רוסית שנחתה בארץ לאחרונה, ומיוצרת באותה המזקקה מזה 240 שנה. ההיסטוריה שלה מגלה לנו שהמזקקה הוקמה במקור על ידי הקיסרית "קתרינה הגדולה", במטרה לייצר וודקה לכל חיילי משמר הקיסרית. לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי קנתה קבוצת יזמים את המזקקה ושיפצה אותה, והמוצר שהתקבל הוא וודקה RU - שלפחות לפי השמועות משלבת בין רוסיה המתחדשת ובין ההיסטוריה והמסורת.
חשוב לציין שוודקה RU מיוצרת מאותם שדות שיפון ומי מעינות כבר 240 שנה, מזוקקת בזיקוק רציף ומסוננת ארבע פעמים על ידי סיבים סינטטיים. כל האינפורמציה הזאת היא חביבה, אבל לא באמת החזיקה כוסית במבחן הטעימה - הוודקה סיפקה קצת טעם לוואי חמצמץ ולא הצליחה לרדת בכיף בגרון. לא נרשם הבדל מהותי בינה לבין שאר המתחרות, ובסופו של דרינק היא לא הצליחה לשנות את ההסתייגות שלי מהנוזל הרוסי הזה, שאומנם כבש את ההמונים והחיה את תעשיית הרד בול, אבל לא באמת הצליח לכבוש את כותב שורות אלו.
מחיר: 59.90 שקלים.
(ספי קצב)
וויסקי טולמור דיו: הוויסקי האירי מספר 2
בדרך כלל עודף פרגון למותג משקה מסוים מייצר באסה אכזרית עת שוטף השלוק הראשון את הלוע, אבל במקרה של "טולמור דיו" אפשר למרקר את ההכתרה שניתנה לו כ"וויסקי האירי מספר 2 בעולם" - ולהריץ בתפוצה רחבה.
לא צריך להיות בעל מזקקה מאירלנד בשביל לדעת ששוק הוויסקי מפוצץ עד כדי האנג-אובר, ובשוק תחרותי שנשלט על ידי איש עם מקל חייבים יציאה נוזלית שווה במיוחד בשביל לרוץ על הסטנדרט - וזה בדיוק מה שהברנד הזה מביא איתו.
לבעלי הכבד הפגום מוכרת איכות המשקה הזה בכל דלפק של בר. מדובר ביציאה אירית מהטובות והנפוצות ביותר בגלובוס, שמעיפה מדי שנה למעלה מ-2.5 מליון בקבוקים ביותר מ- 80 מדינות שונות. הבלנד המקורי של טולמור דיו ידוע בעדינותו והוא מורכב מוויסקים בני שלוש שנים ויותר, 60% גריין, 40% מאלט שעורה. זהו וויסקי עדין, בעל ניחוחות לימון ופחם עצים, מתקתק, חמאתי ובעל סיומת נעימה.
כל הפרגונים שנשפכים פה לא באמת עושים חסד עם האמת. טעימה ראשונה תשאיר אתכם עם טעם מתקתק שמחמם את הקיבה, ונותן את המרקם הדרוש לסאטלה משובחת של שיכרות כל הדרך לבקבוק מרוקן.
מי שמחפש סתם לשתות כחלק מהוויה של ארוחת הערב גם כן ימצא במשקה נחמה.
מחיר: 154 שקלים לליטר.
(ספי קצב)
וודקה רוסקי סטנדרט: מה שטוב לצאר טוב לנו
הרוסקי סטנדרט זוכה קודם כל לעשר נקודות בתחום האותנטיות - האלפבית הקירילי שמעטר את התגית משכנע מאוד, ומשדר אמינות (לעומת, נניח, וודקה אלסקה, שמשדרת מיקום גיאוגרפי מעורפל וספק אם בכלל עוברת בתור משקה אלכוהולי תקין). בתוספת העובדה שזו כנראה הוודקה הרוסית השולטת בשוק המשקאות ברוסיה, מדובר על מתחרה חזקה בשוק, אפילו לפני הטעימה הראשונית.
המותג מונה שלושה סוגים של וודקה: אוריגינל - הוודקה הרגילה, פלטינום - וודקה פרימיום ואימפריה - המין המובחר ביותר. זיקוק הוודקה משולב: זיקוק ראשון דודי מסורתי ומיד אחריו שני זיקוקים רציפים ולסיום סינון כפול דרך פחם פעיל על מנת לנקות את הוודקה ולקבלת זיקוק טהור, נקי וצלול.
הסוג שעל הפרק הוא הפשוט מביניהם, האורגינל, והממצאים: הטעם ישר ולעניין, והוודקה עושה את העבודה בלי סיפור ברגע שהמשקה מחליק בגרון. הרוסקי לא מנסה להתחכם, ומבחינת הטעם וההרגשה נמצאת אי שם על הסקאלה בין אבסולוט בגבול התחתון לסטולי גולד\ קריסטל בעליון - מה שאומר לא רע בכלל. אומרים שהיא מיוצרת מקרח שהופשר במיוחד לקבלת הזיקוק הטהור לכבוד הצאר הרוסי ב-1894, אז כנראה מה שטוב לו טוב גם לפשוטי העם.
מחיר: 79.99 ל-750 מ"ל.
(איתי פורת)
רום בקרדי בלאק: מעולה עם קולה
חבר טוב היה צריך לראות את הסרט התיעודי הישראלי "מרגל השמפניה" לצרכי תחקיר. אני הייתי צריך לטעום את הרום Bacardi Black, למטרה דומה. אז התכנסנו יחד בסלון עם די.וי.די., בקבוק ושתי כוסיות. כדי להיות מדעיים עם העניין הזה, התחלנו בצ'ייסר נקי, צעד שהתגלה כאלים מדי – בכל זאת, 40 אחוזי אלכוהול שהרגישו כמו סירופ נגד שיעול, רק עם ארומה קלה של עישון.
אז שלפתי מירכתי המוח את הזיכרונות המרים מהטיול במרכז אמריקה וניסיתי לרקוח קובה ליברה. מכיוון שליים לא היה בנמצא, הסתפקנו בקולה. בפורמט הזה, המשקה הפך טעים וממסטל במידה, לא פחות מאלה ששתיתי במכסיקו כשסנדלי שורש לרגליי. והסרט? מעולה.
מחיר: 160 שקלים לליטר.
(מעוז דגני)