חודשיים שלמים ישב באמבטיה שלי השמפו החדש של הד אנד שולדרז ולא נפתח מהסיבה הפשוטה שהוא הד אנד שולדרז. בקשקשים הוא יטפל כראוי, הרי, מוניטין כבר יש לו ואפילו סוג של יוקרה. אז בשביל מה לנסות את "הנוסחה הגברית החדשה"?, חשבתי.
אני מכיר את המותג הזה ומדי פעם, כשמשעמם או כשיש מבצע משתלם במיוחד אני חוזר אליו אבל זה לא באמת זה, לא כשיש כל כך הרבה אלטרנטיבות אטרקטיביות אחרות בסופר פארם. אבל אז זה קרה בלילה חורפי וסגריר, בו כל המוצרים האחרים אזלו ולא באמת הייתה ברירה אחרת. חייכתי אל הבקבוק פתחתי אותו בעדינות ואז גיליתי שיש לו ריח ממש, אבל ממש טוב.
לא אזבל לכם עכשיו בשכל שזה כמו לשים בושם על השיער, ולא אכביר מילים על כך שכיף לקבל פתאום משב של רוח טוב באמצע החיים ולהיווכח שזה מגיע ממך, ושבעצם לא התזת על עצמך שום דבר היום. יש בו משהו שונה, גברי, איכותי - וקשקשים אין, כמובן.
אחרי שימוש אחד בלבד כבר היה ברור לי שזה לא עוד שמפו ליומיום - זה שמפו של לפני יציאות, או ליום מג'וייף במיוחד. ולכן בינתיים הוא חזר למדף, אבל לא בסטטוס של מובן מאליו אלא מתוך כבוד והערכה. כי לא אשכח את הריח, אלוהים, את הריח.
Head & Shoulders: שמפו לגבר לעמידות השיער
מריח כמו רוח הנעורים. וחבל שלקורט קוביין לא היה אחד כזה בזמנו
לפני הרבה שנים לא הבנתי שום דבר בבשמים. הייתה זו תקופת בורות נפלאה ואיומה, תקופת של תום בה ריחות אפפו אותי באדיבותם הבלעדית של קרובים שנסעו לחו"ל. כמו ילד שמן בחנות ממתקים, לקחתי כל מה שנתנו לי ואמרתי תודה, בלי לחשוב בכלל האם זה מר לי, חמוץ לי, מתוק מדי או סתם גורם לי להרגיש כמו פועל רומני. אולד ספייס? תביאו. דוידוף? בכיף. אנג'ל? ברור. איזה יפה הכוכב הזה באמצע.
הייתי צעיר, נזקקתי לכסף, יאדה יאדה יאדה. היום המצב שונה אבל כשטיירי מוגולר הוציאו גרסה חדשה לאנג'ל שוב סונוורתי על ידי הכוכב הנוצץ באמצע. לקחתי את המהדורה המוגבלת באריזה אחרת עם צבעים אחרים ולא הצלחתי להבין מה כל כך אקסקלוסיבי בגרסת ה-Pure Malt.
הריח מתקתק, דביק ומעצבן בדיוק כמו של ההוא מפעם והעובדה שהשרו אותו בחביות של עץ אלון במשך שמונה שבועות לא ממש נתנה את אותותיה בתמצית. עניין של טעם, אני מניח. אם התחברתם לריח של הקודם, סביר שתאהבו גם את זה. אם לא - עשו לעצמכם טובה ורכשו בושם אחר. כוכבים יש רק בשמיים.
A*Men Pure Malt
מחיר: 393 ש"ח
אותה הגברת בשינוי אדרת. אז אם אתם בקטע שלה - תבלו
ועכשיו, מנז'-א-טרואה: שלושה תכשירי טיפוח לעור הפנים נחתו לי על השולחן ביום מעונן-חלקית אחד. שני בקבוקונים ושפופרת. רובם צרפתיים, חלקם עושים רושם יוקרתי ואף אחד מהם לא באמת הכרחי.
כולם מריחים כמו צמחים ואני חייב לציין שבגדול, טבע בקופסה לא ממש עושה לי את זה. כולם גרמו לעור הפנים להרגיש חלק יותר, במיוחד אחרי מקלחת בוקר, אבל ריח כר הדשא הטרי והרענן שנודף ממך זה די מוזר, שלא לומר נשי.
Cre`me Fraich` מגיע בשפופרת לבנה לחיצה, ומרגיש כמו משחה אנטי בקטריאלית. לפחות הריח היה כמו של גן ירק, וזה לא פלא אם מתחשבים בכך שהתכשיר מכיל “תה ירוק, אפונה צהובה, תורמוס סויה ושיבולת, שיטה, שקדים, קוקוס שועל, אלוורה, ממקו, במבוק, קנה סוכר ותאנה ברברית". כשאני חושב על זה, לא נכתב בשום מקום שהתכשיר מיועד לשימוש חיצוני בלבד. אולי בכלל צריך להוסיף אותו לקערת גרנולה עם צימוקים.
Fluide Prodigieux כבר נראה יותר כמו תכשיר טיפוח ומגיע בבקבוק ארוך. הוא מתהדר בתכונות אנטיאייג'ינג, שזה נשמע טוב על הנייר, אבל בפועל שוב מדובר בנוזל לבן ודליל עם ריח מסיבי של עשב. יש שני דברים חשובים שאתם צריכים לדעת עליו: “ניתן להשתמש בקרם בבוקר ובערב, כטיפול פנים מלא והן כבסיס לפני איפור”, ו-“ניתן להשתמש בקרם לבדו, או לשלב עם מייק-אפ". אם לא מפדח אתכם להחזיק מוצר כזה באמבטיה, כנראה יש לכם כזה גדול.
התכשיר שהכי התחברתי אליו הוא "Natural Beauty Serum”. גם כי כתוב עליו בגדול שהוא פותח ונוסה על ידי איזה דוקטור וזה נשמע אמין, וגם כי הוא נראה הכי טוב: בקבוק זכוכית, פקק שקוף, לחצן כסוף ופאסון כללי של משהו שג'ורג' קלוני היה משתמש בו. הקרם עצמו הרבה פחות לבנוני והרבה יותר סמיך, הריח מעודן יותר, והתכשיר בשלמותו אפילו שרד בהצלחה שהייה ממושכת ורשלנית בתוך מזוודה מלאת בגדים מבלי להתפוצץ. אגב, כתוב עליו שהוא מיוצר כאן בארץ, אז עם כל הכבוד לכם, צרפתים יקרים, רדו מהאייפל שטיפסתם עליו.