בוקר. אתה מעביר כרטיס \ מניח אצבע \ סורק את העינית אם אתה עובד במוסד, ונכנס למקום העבודה ברגל צולעת. עוד יום ארוך משתרע לפניך, הילד בכה בלילה, לאישה כאב הראש, הפועל שוב הפסידה ואתה, כרגיל, עייף, רעב, חרמן ועצבני.
אכן, העבודה היא חיינו. לא המפלגה המובסת, אלא אותה המצאה ארורה שכולנו מכירים מקרוב ואוהבים לשנוא. אם לפחות היו עוזבים אותנו בשקט במהלכה, דיינו, אבל בכל מקום עבודה חייבים להסתובב כמה טיפוסים שיודעים להוציא אותנו מהכלים בשנייה. הנה רשימה חלקית שלהם וכמה הצעות לדרכי התמודדות עמם. לגזור ולתלות על לוח המודעות, ממש ליד המודעה ההיא על החוק למניעת הטרדות מיניות. ואם אנחנו כבר שם – הכתבה מנוסחת בלשון זכר, אך מכוונת כמובן לבני ובנות שני המינים.
הבוס
ראש וראשון לטיפוסים המעצבנים הוא כמובן הבוס, הרי אף אחד לא אוהב שאומרים לו מה לעשות. הבוס יכול לעצבן בשלל צורות: מבט קטן שלו בשעון כשהוא רואה אותך מגיע יכול להוציא גם פיל וותיק משלוותו, מייל שנפתח במילים מה קורה עם \ טיפלת כבר ב... עלול להוביל עד להתמוטטות עצבים. כדי לא לצאת מנוול לגמרי, חשוב לזכור שגם לבוס שלכם יש בדרך כלל בוס משלו.
ההוא שנשאר עד מאוחר
השעה כמעט שש, ברוך השם, והגיע הזמן להפיל הכול מהידיים. לא אצל ההוא שנשאר עד מאוחר. הוא מרים את עיניו מהמסך, מביט בכם קמים מהשולחן, ופולט לחלל האוויר איזה "יאללה ביי, אני רק מסיים את הפרזנטציה שצריך להגיש עוד חודש וגם אני זז". תמיד יש לך איזה משהו לעוד חודש שלא סובל דיחוי, אה? כאילו שאנחנו לא יודעים שרגע אחרי שאתה מוודא שכולם הלכו אתה קם ובורח בעצמך. העיקר שהבוס יראה שהלכת אחרון. לך ואל תחזור.
החנפן
ואם כבר למשוך את עיניי הממונים, הנה אחד הטיפוסים הנאלחים שקיימים בכל מקום עבודה – החנפן. זהו טיפוס לא מקורי במיוחד, מקטין ראש סדרתי, הזוקף את אוזניו ולשונו רק כשיש ממונים בסביבה, בדרך כלל כדי להסכים עם כל מה שהם אומרים. בקיצור, היזהרו – החיים והמוות ביד הלשון.
הקרדיטן
עוד טיפוס ממנו כדאי להיזהר, כ"אחיו החורג" של החנפן, הוא ללא ספק הקרדיטן. אותו טיפוס שרצונו בהכרה מעביר אותו לעתים קרובות על דעתו והוא נוטה לשייך לעצמו רעיונות והצעות שאין לו בהם יד ורגל, רק כדי לזכות בהערכה רגעית. זוכרים שאמא אמרה שאין סודות בחברה? אז במקום העבודה יש, ועוד איך.
הרכלן
מי שמשלים את השלישייה הנחמדת הזו הוא ללא ספק הרכלן. אותו טיפוס הזוקף אוזניים במטבחון כשאתה בטלפון, מביט מעל לכתפך כדי לקרוא איזה בדל ס.מ.ס או מייל שקיבלת וכעבור דקה, באורח פלא, כולם יודעים שאשתך בגדה עם השיפוצניק בזמן שנשארת עד מאוחר. שיטה בדוקה כנגד היבחוש הרכלן היא קונספירציה משרדית כנגדו והפצת סיפור שקרי שבו הוא מככב, אבל כבר צדקו חכמים כשאמרו שאת מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך.
הרעב
אחת ההנאות המועטות במהלך יום העבודה היא ארוחת הצהריים (אם אתם אוכלים שם גם בערב, זו לא עבודה אלא עבדות), אלא שגם אותה יש מי שיודע, ואף נהנה, לקלקל. הכירו את הבחור הרעב – הוא מתחיל כבר מהבוקר, עם שאלות הרות גורל כגון חומוס או עוף וככל שהשעון מתקדם והבטן מקרקרת ממשיך אותו תאוותן במשאלי רחוב אקראיים במטבחון, במסדרון ובמייל. לא שאנחנו נגד ארוחה בצוותא, אבל לא זה צריך להיות נושא השיחה העיקרי ביום העבודה. מה בסך הכול רצינו, לבלוס את האורז שלנו באין מפריע?
החבר בכוח
חברו הטוב, והרע ממנו פי אלף, של הרעב המתמיד הוא החבר בכוח. אותו אדם חסר חיים חברתיים המתעקש לדווח לכל העולם מה ראה אתמול בטלוויזיה, איזה אייטם עלה באינטרנט ובאיזו תנוחה מעדיפה שכנתו מלמעלה את הסקס שלה. הטיפוס הזה מגיע גם בגרסה משודרגת, כשהוא מתעקש להזמין את כל העובדים, מכל הקומות, לכל שמחה מיותרת במשפחתו. הגיע הזמן להבהיר אחת ולתמיד: אני לא רוצה לראות אותך בחתונה שלי, למה שתרצה לראות אותי בשלך?
אתה
אחרון חביב ברשימה הוא אני. כלומר אתה. זאת אומרת כולנו. לכל אחד תכונות טובות ורעות וימים כאלה ואחרים. מקום העבודה אינו בועה ומצב הרוח של כל אחד מאיתנו, גם אם איננו רוצים בכך, משפיע על האנשים הסובבים אותנו בכל מקום. כדי להמעיט את ההשפעה השלילית, שאין כאמור מנוס, השתדלו לזכור כי זו בסך הכול פרנסה שאמורה רק לתמוך בדברים היקרים באמת ושגם אחרי המון שנים לא תוכלו לרכוש דירה. לכן אימצתי לעצמי כלל חשוב: הצב לעצמך את הרף הכי גבוה שאפשר - ועבור מתחתיו בקלילות מרשימה, בלי שייתפס הגב. שהרי ידוע כי טובה כרס של בירה מגיבנת של עבודה קשה.