אתה יודע מה הבעיה עם וורקוהוליזם? שאי אפשר לדעת שזה קורה לך עד שאתה עמוק בפנים. ממש כמו עם סמים: אתה מתחיל מבוף קטן ואשליה של שליטה עצמית, ואחרי שנה מוצא את עצמך זרוק על המדרכה עם שלט "בבקשה עזרה, נגמרו לי המזרקים".
אותו דבר בעבודה. אתה מתחיל מתשע שעות, חוזר הביתה, עושה ילדים, מבסוט. ואז אתה מקבל קידום, מחליט שאתה משקיע קצת יותר, והופה, אתה כבר מחובר באינפוזיה ללפ-טופ ולסמארטפון, שוכח שיש לך משפחה ומאבד חברים בקצב של אחד לחודש. והכי גרוע, אתה לא מבין למה לעזאזל כולם אומרים שאין לך חיים. ובכן, הישאר איתנו. תכף תבין.
1. הזיהוי: האם אתה וורקוהוליק?
לא קשה לזהות וורקוהוליק. יש את המקרה הקלאסי שעליו אין ויכוח: אתה עובד 12 שעות ביום, חוזר חצי שעה לפני שהילדים נרדמים, עושה להם אמבטיה, מחליף כמה מילים עם האישה, מהנהן מול החדשות של סוף היום ומתרסק לישון – לא לפני שאתה מעביר בראש את כל מה שהולך לקרות מחר בעבודה.
המקרה הגרוע יותר הוא אם אתה מתכחש למצבך ומתחכם. אתה חוזר הביתה בחמש, אולי אפילו בארבע כדי לקחת את הילדים מהגן. כל הכבוד. אבל מה, איך שאתה מגיע אתה פותח את הלפ-טופ ומחבר את הנייד שלך לאוזן באיזולירבנד. כשהחבר'ה נפגשים אתה מדבר רק על עבודה, ובשבת בורח לאימיילים כאחוז טירוף, שמא תפספס איזה תכתובת מוורקוהוליק אחר שעובד במקום ליהנות מהחיים.
2. ההפנמה: למה לעזאזל אתה עושה את זה?
בגלל התחרות. אתה יודע שאם תנוח, אפילו לרגע, יהיה מישהו שלא ינוח ויעקוף אותך בסיבוב.
בגלל הכסף. אתה נושא עיניים למשכורת של חמישה אפסים. כשאשתך מתלוננת יש לך תשובה מוכנה: "יום אחד הכסף הגדול יבוא. ואז מותק, אני אעזוב הכול ואהיה בבית כל היום". מאמינים לך, גבר. קצת סקפטים לגבי ה"יום אחד", אבל מאמינים.
בגלל לחץ חברתי. זה לא כתוב בשום חוזה, אבל אם תסגור את הבאסטה בשש בערב ותלך הביתה, תקבל עיניים עקומות בכמות שיכולה לפרנס אופטומטריסט. ככה זה בעבודה שלך, המנהלים מעודדים שעות מטורפות, ואתה רוצה למצוא חן בעיני המנהלים. לפעמים זה הופך לתחרות בין העובדים – מי ששולח את המייל עם השעה הכי מאוחרת, יוצא הכי גבר.
בגלל שאתה נהנה. בין אם אתה מדען שנסגר במעבדה לשבועות או מנכ"ל שבנה לו במשרד חדר שינה ומקלחת, דבר אחד בטוח – אתה נרקומן ביג טיים. העבודה תקועה לך כל כך עמוק בווריד ומביאה לך כזה היי, ששום דבר אחר לא יכול לספק אותך. בטח לא אשתך, בקושי ליגת האלופות.
בגלל שאתה מפחד. אין לך מספיק ביטחון באפקטיביות של העבודה שלך, אז אתה עובד כמו חמור ונותן בטורבו את הדבר היחיד שיש לך: זמן. אתה מחתים כרטיס בשמונה בבוקר ושוב בשמונה בערב, אבל תכל'ס, כמה שעות עבודה נטו יוצא לך מזה? אתה מעמיס ומעמיס אבל אפקטיבי, אח שלו, אתה בטח לא.
3. הגמילה: איך אתה יוצא מזה?
הכול תלוי בפרשנות שאתה נותן לוורקוהוליזם שלך, ובשינוי המתבקש בנקודת ההשקפה:
אתה עובד בגלל התחרות: חבל, כי לעבוד שעות מטורפות ישיג בדיוק את המטרה ההפוכה – אתה תהיה יותר עייף, פחות אפקטיבי, ולעולם לא טוב יותר מאחרים.
עובד בגלל הכסף: הולך, אבל קבע לעצמך דד-ליין, נניח שנתיים מהיום. שנתיים מהחיים זה זמן יותר מסביר לתת את התחת והנשמה בעבודה שתחזיר לך כגמולך. אם אחרי שנתיים אכן יגיע הכסף הגדול, זה הזמן לקיים את ההבטחה ולחזור לשעות נורמליות ולזרועות האישה. אם הכסף לא הגיע, זה הזמן לנתק את עצמך מהעבודה ההרסנית הזאת ולמצוא אחת ידידותית יותר לחיים שלך.
עובד בגלל לחץ חברתי: אחד מהשניים – או שאין לך שמץ של ביטחון עצמי, מה שאומר שאתה צריך טיפול, ומהר - או שבעבודה שלך לא מקובל להחזיק חיים. אז תחליט: או שמתאים לך להיות וורקוהוליק בחברת וורקוהוליקים למשך שארית חייך, או שלא. אם לא, אתה יודע מה לעשות.
עובד כי אתה נהנה: למראית עין, במקרה שלך בכלל לא צריך לטפל. למה לשנות משהו כל-כך טוב? אז זהו, שזאת בדיוק צורת החשיבה של נרקומן, וגם נרקומן יישאר כזה עד שמישהו יכניס אותו למוסד גמילה. לכן, הטיפ כאן מיועד לא לך אלא לחבר שאכפת לו ממך, בתקווה שנשאר אחד כזה: שמע, תראה לבחור שיש יותר נזק מתועלת בכל הסיפור הזה. תזכיר לו מה הוא מפסיד – אותך, למשל, או במקרה אבוד - ספר לו איך אשתו במיטה. אולי זה יעזור לו להבין את חומרתו של המצב.
עובד כי אתה מפחד: יש לך בעיה של ביטחון עצמי, דיברנו על זה כבר. לך לעזרה.
4. ההחלמה: איך תחזיר את עצמך לחיים?
לא פשוט, אבל אפשרי. בשלב ראשון זה דורש ממך לקחת דף נייר, לשרטט עליו עיגול ולחלק אותו לפרוסות. בדיוק, כמו במצגת פילוח השוק שאתה אמור להגיש מחר. רק שכאן כל פלח מייצג דבר שחשוב לך בחיים, חוץ מכסף ועבודה.
זוגיות, נניח. חשוב, לא? הורות, גם חשוב. ספורט. בריאות. חברים. בילויים. עכשיו תרשום ליד כל אחד מהפלחים האלה מה זה אומר. למשל, מה זה אומר זוגיות? תשאל את האישה אם אתה לא זוכר, אבל בגדול זה קשור לשותפות, סקס, אינטימיות, דברים כאלה.
עכשיו הגיע החלק המעשי: תצמיד לכל עיקרון משימה. אינטימיות, למשל, יכולה להתבטא בסוף שבוע בצימר פעם בחודש. סקס יכול להתבטא בזה שתקנה לה בייבי דול או לך ויאגרה, תלוי במצב, ותיתנו ביחד עבודה לפחות שלוש פעמים בשבוע (טוב, בחודש). שותפות יכולה להתבטא בארוחת בוקר משותפת בכל יום שישי שבה מחליפים חוויות וחולקים התלבטויות מהשבוע שחלף.
עכשיו תקנה לוח שנה גדול, ותמלא אותו במשימות האלה לשלושה חודשים קדימה. בסוף שלושת החודשים תסמן לעצמך בכמה משימות עמדת, תשקלל את זה לאחוזים, ותכתוב את המשימות של שלושת החודשים הבאים. הרעיון הוא להתקדם כל שלושה חודשים בעוד כמה אחוזים, עד שתבין כמה אפשר להספיק בחיים האלה חוץ מלעבוד כל הזמן. יאללה בלגן.
ותודה למאמן העסקי יגאל רווה, שבשעה שבע בערב עדיין תקוע במשרד ועונה לנו על שאלות.
>> אולי בכלל הגיע הזמן לעבור עבודה? קבל שמונה סיבות טובות להתפטר
