אורון אליהו, טבח בן 27 מטבריה לא האמין כשדיברתי איתו. "אתה מבין שאם היית פונה אליי לפני כמה חודשים לא הייתי מעז להתראיין", הוא אומר לי בחיוך. "הייתי בחור כל כך מופנם בגלל המשקל, לא הייתי מדבר כמעט, אבל היום אני מוכן לקפוץ למים, עכשיו כבר יש ביטחון".
"תמיד אהבתי לאכול", מספר אורון. "נסעתי לארה"ב כשאני שוקל 90 קילו, אחרי כמה חודשים חזרתי עם עוד 20 קילו. המשפחה שלי בשדה התעופה לא זיהתה אותי. אבל ככה זה כשאתה אדם עם מחשבה שמנה במדינה שבה הכל מגיע בענק, זה הטריף אותי. אני גם עובד במטבח אז אתה יודע, אתה מפרגן לעצמך בבשרים טובים. אבל זה מאוד הפריע לי, הייתי יוצא עם חברים ורואה אותם מתחילים עם בחורות ואני, לא היה לי אומץ לדבר בכלל. לא רק עם בחורות אלא בכלל, זה ממש יצר אצלי תסכול, לא הרגשתי חלק מהם. רק עם החברים הטובים ועם המשפחה הייתי מתקשר, הייתי מעדיף להישאר בבית ולא לצאת בכלל. פוקר או יציאה לפאב? ברור שפוקר. למה לצאת מהבית? לא היה לי ביטחון וזה חבל, עד היום אני רואה כל הזמן שאנשים שופטים רק לפי העין".
"שלא לדבר על הבאלגן של למצוא בגדים, הייתי נכנס לחנות עם הראש בין הרגליים, שואל איפה המידה הכי גדולה ולוקח. כן מתאים או לא מתאים אחר כך נדאג לזה אצל התופרת, קודם שיהיה משהו בכיוון בכלל. יותר מזה, רק לא מזמן חברים שלי אמרו לי שפעם הם היו מתבאסים לשבת איתי ברכב כי היה צפוף. כשהייתי שמן הם בחיים לא העזו לומר לי את זה".
וכדי לסבר לי את האוזן, כמה אתה שוקל היום?
"ברוך השם 74 קילו. מידה S. אתה קולט שאני מידה סמול? אני עדיין לא קולט את זה".
מה גרם לך לעשות את השינוי הזה?
"תשמע תמיד ניסיתי, הייתי איזה 4 שנים ברכבת הרים, עושה ספורט, יורד מעט ואז מפסיק ועולה חזרה, כל אדם שמן מכיר את הסיפור הזה. אבל אני חייב להודות פה לאחותי הגדולה שהתחילה ללכת לקבוצות ההרזיה של חלי ממן וישבה עלי חודשים שאני אבוא איתה. כל הזמן התחמקתי וסיפרתי תירוצים אבל היא לא נשברה וישבה עלי ממש חזק עד שאמרתי שאני אנסה, מה יכול להיות? מקסימום לא יעבוד כמו כל השאר. הלכתי חודש, ראיתי תוצאות בקטנה, כמה קילוגרמים בודדים. אחר כך עוד חודש ופתאום אנשים התחילו לשים לב וכל פעם שהייתי עולה על המשקל הייתי מקבל תמיכה מהסובבים. רק אז, אחרי חודשיים שאני בתוך העסק החלטתי שאני הולך על זה. שמתי לעצמי מטרה, לרדת עשרה קילוגרם. הצלחתי, אז שמתי מטרה עוד עשרה וככה כל הזמן עוד ועוד. היום אני כבר חי אורח חיים בריא, לא עוד מצב של דיאטה, אלא זה אורח החיים שלך".
נשמע סיפור סינדרלה, קרה שנשברה לך נעל הזכוכית?
"אדם שיורד במשקל ואומר לך שלא היו לו רגעי שבירה הוא משקר. לכולם יש וגם לי היו. תמיד אתה נשבר במשהו קטן ואתה מפחד לחזור למצב שבו היית קודם. אני רוצה להגיד לך פה שאין מה לפחד. אסור להישבר מזה, כשמורידים במשקל צריך להבין שיש ימים שלא הולך טוב, לעיתים אפילו שבועות, אבל חייבים להמשיך כי המצב ישתנה. אם היום לא טוב מחר יהיה יותר טוב, ואם לא מחר אז עוד שבוע. אז מה עם לא ירדתי השבוע במשקל או ירדתי מעט, אני אמשיך לעבוד קשה ושבוע הבא אני אחזור להוריד, הרבה אנשים נוטים ליפול בזה וחבל".
אתה זוכר את הרגע שאמרת לעצמך פעם ראשונה שאתה רזה?
"זה קרה לי סך הכול בחודשיים שלושה האחרונים, אני זוכר שעמדתי מול המראה ואהבתי את מה שאני רואה. אני לא זוכר מתי זה קרה לי אי פעם. וגם ביציאות עם החברים אני מתחיל לדבר עם בחורות, פתאום אני מלא ביטחון ניגש לבחורה, החברים שלי בהלם. הם לא קולטים שאני, אורון המופנם, מתחיל עם בחורות האמת שגם אני לא האמנתי. זה היה הרגע שהבנתי שאני אדם חדש. תבין שלמרות שהורדתי במשקל הראש והמחשבה נשארה של אדם שמן אז זה ממש כל יום לגלות דברים מחדש".
איך עוד זה שינה לך את החיים?
"כמעט בכל היבט אפשרי, זה הוציא אותי מהקונכייה שהייתי בה. עכשיו אני רוצה להתקדם בחיים ואני לא מפחד מזה יותר, ללכת לראיונות עבודה, להיכנס לחנויות בגדים עם ראש מורם, לדבר עם אנשים ברחוב, להתחיל שיחה, משהו שפעם לא הייתי מעז. אם תשאל אותי היום לצאת לבלות או פוקר אז אנחנו יוצאים והולכים למסיבות ולראות אנשים".
אורון, אם אני רוצה לרדת במשקל, מהניסיון שלך, מה הכי חשוב לדעת?
"אל תחשבו על נקודות השבירה ואל תחשוב על מה אסור ומה מותר, זה לא עונש. פשוט תחשבו חיובי. תזרקו את כל הג'אנק פוד שאתם מחזיקים בבית ותתחילו את התהליך. גם אם באמצע לא ילך חלק ואפילו תיקחו כמה צעדים אחורה, תמיד תחשבו שזו ירידה לצורך עלייה. אין צורך לצום ואין צורך לסבול בתהליך. קחו את זה בראש חיובי, אתם לא מבינים איזה עולם מחכה לכם".