לעודד עקיבא (42) מעפולה יש סיפור חיים שונה משאר סיפורי ההרזיה שאנו מכירים. בניגוד לכבדי משקל שהגיעו למצב בו הם לא יכולים לצאת מהבית מסיבות של בושה או דיכאון, עודד מעולם לא נתן למשקל שלו להפריע לו במסלול החיים: "יש סטיגמה שמי שסובל ממשקל יתר סובל גם מדחייה חברתית, ביטחון עצמי מעורער ושקשה לו", מספר עודד, שעבד בין היתר כמורה להיסטוריה ותנ"ך בבתי ספר, ניהל קבוצות כדורסל מליגת העל והיום מנהל את קבוצת הכדורסל של הפועל עפולה. "אני לא מאמין בזה. אף פעם לא הייתי יושב בבית ומרחם על עצמי".
הסיפור של עודד מתחיל בזמן שירותו הצבאי, למרות שכל חייו הוא היה אדם מלא במקצת, כפי שהוא מעיד על עצמו, השירות בתפקיד פקידותי בזמן שירותו הצבאי היה קו הזינוק לחיים שמנים. עודד שם לב לעליית המשקל המשמעותית הראשונה שלו בזמן השירות ומספר כי "מאז החיים הפכו להיות כמו אקורדיון, אני נכנס לדיאטה ומוריד 30 קילו ואחריה עולה חזרה 40... ככה זה בדיאטה, אתה מוריד משהו ומעלה עם ריבית".
אבל עודד, כאמור, לא נתן למשקל שלו לקבוע לו את החיים: "תמיד הייתי במרכז העניינים, הייתי פעיל חברתית, מורה ומנהל קבוצות כדורסל, הכרתי את אשתי ורד והקמתי איתה משפחה בזמן שהייתי שמן. אני לא מסכים עם הנושא שלהיות שמן זו 'מחלה ושצריך לקבל טיפול'. אולי מבחינה פיזית כן, זו מחלה, אבל נפשית רק האישיות שלך תקבע לאן אתה הולך. חייבים להישאר אופטימיים, במיוחד אם רוצים להוריד את המשקל בסופו של דבר, החוכמה היא תמיד להביט על הצד החיובי בכל התהליך", הוא פוסק.
"אחרי 150 מטר, לא יכולתי להמשיך"
אך במקביל לאופטימיות המאפיינת, עודד המשיך לעלות במשקל ובגיל 39 הוא הגיע לשיא משקלו, ואת זה הוא גילה בדרך הקשה: "נסעתי עם המשפחה שלי לאילת והחלטנו לרדת לחוף הים שנמצא 300 מטר מהמלון. באמצע הדרך, אחרי כ-150 מטר בלבד, הרגשתי שאני לא יכול להמשיך יותר והתיישבתי על ספסל. אמרתי לאשתי והבנות שלי שימשיכו ואני אשב מעט להירגע, בסופו של דבר מצאתי את עצמי לוקח מונית חזרה למלון. שם הבנתי שאני נמצא במדרון חלק מאוד, מדרון שלא הייתי עליו קודם".
כחודש לאחר התקרית הזו המחשבה המשיכה לקנן לעודד בראש, אביו ואשתו ניגשו אליו שוב וביקשו ממנו שינסה פעם אחת אחרונה לעשות דיאטה. אביו אפילו רשם אותו מראש לקבוצת תמיכה של 'דיאטה קלאב' בשביל לתת לו את הדחיפה הראשונית והבטיח שאם זה לא יצליח הוא לא יבקש שוב. אבל עודד כבר הגיע לרמה של השלמה עם המשקל: "מבחינתי, הייתי כבר פנוי להובלה למעלה, ניסיתי איזה 4-5 דיאטות משמעותיות בחיים וראיתי שזה לא עובד לי, אז שחררתי מהנושא הזה, מה גם שידעתי שבעשור החמישי לחיים צצות כל הבעיות שקשורות למשקל עודף אז הייתי מוכן נפשית לעובדה שיכול להיות שאני לא אגיע לגיל 50, וזה מצב חמור..." אבל בזכות המוטיבציה שאשתו ואביו נתנו לו והתקרית באילת, עודד החליט לנסות רק עוד פעם אחת.
כשעודד נשקל לראשונה בתחילת הדיאטה שלו עיניו חשכו: "הייתי בשוק! שתבין, כשאני הגעתי לאזור ה-140 קילו כבר הפסקתי לשקול את עצמי, פשוט בחרתי להתעלם מהמשקל. אני רואה את עצמי בתור בן אדם שאוהב ספורט ולחשוב שלא הצלחתי ללכת כמה מטרים לים?! ניסיתי לברוח מזה, אבל הגעתי למסקנה שאני חייב להתמודד עם זה. עליתי על המשקל וראיתי 179 קילוגרם".
ההלם שינה את החשיבה של עודד והוא נכנס בצורה כמעט אובססיבית לדיאטה: "קיבלתי תפריט מהמנחה בקבוצה ולא זזתי ממנו לא ימינה ולא שמאלה, כמו סוס שהעיניים שלו רק קדימה. הבטתי על זה כמו על מרשם רפואי שאסור לחרוג ממנו. זה לא קשה כמו שחושבים, סך הכול אפשר להתרגל להכול, גם אם זה מעט מלאכותי וסיזיפי בהתחלה, אז מה? במקביל חזרתי לעשות ספורט שזה משהו שתמיד אהבתי לעשות ובאמת היה חסר לי. נרשמתי למכון כושר בו התאימו לי תוכנית אימונים אישית ודאגתי להתאמן כל יום". במשך שנתיים כמעט עודד לא סטה לצדדים ופרט ל"ארוחת שישי עם המשפחה שהייתי נותן לעצמי מעט יותר" הוא נשאר צמוד לתפריט שלו. התוצאה: 80 קילו פחות.
"החיים שלי השתנו לחלוטין", הוא מספר בהתלהבות. "יש אנשים שקוראים לזה משבר גיל ה-40, אני קורא לזה מינוף של גיל ה-40. אני מרגיש אדם שנולד מחדש, היום אני נמצא במכון הכושר שש פעמים בשבוע, בכל אימון אני כולל אירובי של 10 קילומטר לפחות ובסופי השבוע אני יוצא לרכיבת שטח של איזה 50-60 קילומטר על האופניים. זה שינוי של אורח חיים שלם אבל סוף סוף אני מרגיש חי, ירדתי ממידת מכנסיים 70 וחולצות של8XL למידה של 44 ולארג' אחד. עד לפני שלוש שנים הייתי נוסע לחנות מיוחדת בנצרת שתופרת בגדים לאנשים במידות גדולות, היום כל חולצה שאני רואה בחנות אני קונה ישר בלי לחשוב פעמיים, חנויות שעד לפני שלוש שנים פשוט היו מחוץ לתחום בשבילי".
בתור מנהל קבוצות כדורסל או אפילו מורה מול תלמידים, לא הייתה לך בעייתיות עם הדוגמא האישית שאתה נותן כשהיית כבד משקל?
"אני מבין מה שאתה אומר, אבל אני חושב שתכונות האופי גוברות פה, בן אדם הוא מכלול של הרבה דברים וכשהתלמיד או השחקן יודע שיש מולו אדם שמוכן לתת מעצמו הכול לטובתו אז הוא, לפי דעתי, מתעלם מההיבט החיצוני. אבל יחד עם זאת ברור שלא היה לי נעים כשהייתי מתיישב על הספסל של הקבוצה באיזה אימון צהריים ופתאום בלי שאני מרגיש בכלל הראש היה נשמט אחורה והייתי ממש נרדם. זו אחת התופעות של משקל יתר, אתה כל הזמן ממש עייף ונרדם, גם בבית, בארוחות משפחתיות הייתי מתיישב על הספה, הראש נופל אחורה ומתחיל ממש לנחור, זה מצב ממש לא נעים וזו לא צורת התנהלות קלאסית... היום, אחרי הדיאטה אני מרגיש ערני, 6-7 שעות שינה בלילה מספיקות לי מעל ומעבר. ואפילו עשיתי קורס של מאמנים ושנה שעברה הגשמתי חלום ואימנתי קבוצת כדורסל".
מה המנטרה של עודד היום? שעם מעט אופטימיות זה פשוט אפשרי, ושספורט זו דרך חיים שלמה. "אני לא מאמין שעד לפני שלוש שנים הייתי שלם עם העובדה שאני לא אעבור את גיל 50. היום אני לא מתכוון לעצור עד שאשקול 80 לפחות. אני באמת מרגיש שקיבלתי את החיים במתנה".