משקפי שמש. אני לגמרי בעדם. זוג עדשות שחורות כלואות בחתיכת פלסטיק שמלבישים על האוזניים – זה כל הסיפור, ובכל זאת, התוספת הקטנה הזאת יכולה לחולל פלאים אפילו בפרצופים מכוערים במיוחד. קצת כמו חזיית פוש-אפ, גם את משקפי השמש אפשר להאשים בהונאת הציבור: רגע אחד אתה לא יכול להסיר את העיניים מפצצת הבלונד המסתורית שמרכיבה אותם, חמש דקות אחר כך אתה מגלה שהם מסתירים זוג ביצות עכורות, קטנות ועם פזילה קלה שמאלה.
אבל הטור הזה לא נועד לזרוע באף אחד רגשות נחיתות בגין פגמים מולדים. החוכמה היא לדעת לטשטש אותם בצורה אלגנטית, וזאת הסיבה שאני פה. אז כמו שכבר הבנת, היום נדבר על משקפי שמש. גברים ומשקפי שמש. אה, וקצת על ש' (עם משקפי שמש, כאמור).
נתחיל מזה של-ש' דווקא יש עיניים יפות. צמד סימטרי בגוון כחול-ירוק שמזכיר חוף תאילנדי לפני פשיטת תיירים. היית חושב שעיניים כאלה לא כדאי להסתיר, נכון? ובאמת, רוב הזמן אני אוהבת להציץ בהן ולהיזכר שלמרות שהחבר שלי הוא דיסלקט אופנתי, עדיין יש לו מבט מהפנט. בכל אופן, הצרה עם עיניים בהירות היא שהן רגישות לשמש. מעבר לאספקט הבריאותי, יש פה גם עניין אסתטי: קצת מביך להסתובב בחוץ עם בן זוג מכווץ עיניים כמו פליט מתקפת גז מדמיע. "מאמי, תפסיק לעשות ככה עם העיניים" אני מדגימה לו, "אתה נראה כאילו נתפס לך העפעף".
"בייבי, השמש הזאת הורגת אותי. זה לא מסנוור אותך?"
"למה אין לך משקפי שמש?" אני מתרגזת.
"את חושבת שאין לי דברים טובים יותר לבזבז עליהם את הכסף?"
"זאת לא הייתה שאלה, חומד. בוא, אנחנו הולכים לקנות לך משקפי שמש".
וככה, כעבור חצי שעה של חיפושים, אני מתחדשת בבן זוג משודרג. "זה מהמם!" אני צוהלת ומקפצת סביב הבחור המתוחכם והגבוה במשקפי שמש של פורד (זה שם של מותג. עזוב). החבר שלי נראה כזה חתיך, שלכמה רגעים אני שוכחת שהוא משילוב הצבעים הבלתי נסלח שהוא בחר ללבוש היום. כל כך חתיך, שכשאנחנו מגיעים הביתה אני מראה לו כמה אני אסירת תודה על הרכש החדש. ואני מאוד אסירת תודה. שעה מאוחר יותר, כשאני מתחפרת בחזה שלו והוא משחק לי בפוני, אומר ש' בחיוך שבע: "אם הייתי יודע מה מותגים עושים לך, היית קונה משקפי שמש כבר מזמן". אני צוחקת ומחבקת אותו, "יש לי חולשה לבחורים במשקפי שמש".
טיפשה טיפשה טיפשה! גוד, אני כזאת שרלילת מותגים לפעמים. למה אמרתי לו את זה, למה? אילו היה לי שמץ של מושג מה יהיו ההשלכות של פליטת הפה הזו, בחיי שהייתי נותנת ל-ש' להמשיך למצמץ עד סוף ימי חייו במקום לגרור אותו לאירוקה. אז מה הוא כבר עשה, אתה רוצה לדעת? תוציא פנקס ותרשום, הנה כל הטעויות שגבר במשקפי שמש יכול לעשות:
1. הוא חיבר למשקפי השמש שלו חוט כזה שמחזיק אותן על הצוואר, וזה נראה אפילו יותר רע ממה שזה נשמע. "אבל קיבלתי את זה בחינם", הוא מנסה להתגונן כשאני שואלת מה לעזאזל עבר לו בראש. "תראי, זה של נייקי!", הוא מצביע על ההדפס שעל החוט. מותג או לא מותג, משקפי שמש צריכים להישאר על העיניים או בתוך נרתיק – מצב ביניים בו הם מתנדנדים על החזה כמו מחרוזת מאולתרת נותן לך לוק של מורה לשל"ח.
2. מהרגע שהחוט הוחרם, ש' עבר להרכיב את משקפי על קצה המצח. לעבודה, לקניות, ליציאה עם חברים ואפילו לחתונה של חברים. "תגיד, אתה לא מרגיש קצת דביל ככה?" שאלתי והצבעתי על המיקום הבעייתי של המשקפיים. "זה דווקא נוח", הוא התעקש.
3. כשהסברתי ל- ש' בעדינות שעם כל הצער שבדבר, המצח שלו אינו מנשא למשקפי שמש, העביר אותם לשכון בבטחה על העורף. אני לא יודעת אם יצא לך פעם להיתקל במחזה הזה, תופעה נפוצה בקרב אמריקאים צעירים בלי יותר מדי מוח: בחור שמרכיב את משקפי השמש שלו על העורף, כשהידיות מקשטות את צדי הצוואר. יותר אידיוט מזה לא תצליח להיראות גם אם תנסה.
4. הוא הרכיב את משקפי השמש שלו בתוך בניין. בלי חלונות! העניין עם משקפי שמש, אתה יודע, הוא שלא קוראים להן ככה כדי שירכיבו אותן בתאורת ניאון. להגנתו, טען ש' שהוא כל כך התרגל למשקפיים, עד שהוא שוכח שהן עליו. "זה לא טמפון!" התרגזתי.
לבסוף, אחרי ש-ש' הבין שאסירת תודה אני כבר לא אהיה בזמן הקרוב, הוא טחב את הפורד המהודרים שלו למגירה והבטיח לי שמעכשיו ירכיב אותן רק על העיניים ורק בחוף הים. יצא בזול, הילד. אם רק היה לו מושג איזה טרור אני עושה לאבא שלי בכל פעם שהוא מרכיב את משקפי השמש שלו – כאלה שמתלבשות על משקפי ראייה ונראות כמו מניפות פלסטיק מחרידות כשהוא מרים אותן – הוא באמת היה מתחיל לפחד.