"כורעים תחת העומס": בחודשים האחרונים מתמודדת משטרת ישראל עם עשרות אירועי מחאה נגד או בעד הרפורמה המשפטית ברחבי הארץ, מה שלדברי השוטרים מסית את היכולת שלהם לטפל באירועים השוטפים. "יש לי חמישה תיקי רצח שקרו רק בחודש האחרון, אבל אני לא מצליח להגיע אליהם", מספר א', חוקר מצפון הארץ שנאלץ לתמרן בין אבטחה במשחקי כדורגל לשמירה על הסדר הציבורי.
"אני שחוק", מוסיף א', "אנחנו עובדים משהו כמו 18 שעות ביממה. אין שוטרים ברחובות כי רובם צריכים לנוח למחרת ההפגנות". לדבריו, מי שמנצל את המצב הם העבריינים שמבצעים חיסולים ורציחות מבלי להיתפס. "ההפגנות התישו אותנו, אנחנו לא בנויים לזה. קל להזדהות רק עם המפגינים. אנחנו עוברים גיהינום, חלקנו מסיימים משמרת עם חבלות על כל הגוף", מסביר א'.
באחרונה נשמעת ביקורת על שורת אירועי אלימות משטרתית בהפגנות, שהובילו בכמה מקרים לפתיחת חקירה במחלקה לחקירות שוטרים. "הפכו אותנו לשק אגרוף. לאנשים הרעים שתוקפים מפגינים", טוען מ', שוטר סיור ממרכז הארץ, "יורקים עלינו, זורקים עלינו דברים ומצפים שנחטוף ונתאפק. אנחנו מתמודדים עם מציאות בלתי אפשרית. מפקירים אותנו בשטח ובנוסף להכל מזמינים אותנו לחקירות מח"ש כי נקטנו באלימות. המפגינים עברו את גבול הטעם הטוב, אין לי בעיה שיפגינו אבל שלא ירימו יד על שוטרים. אנחנו עושים את העבודה שלנו בתת תנאים. גם לנו יש ילדים ואישה שמחכים לנו בבית".
ג', שוטר ממרכז הארץ, מתאר כיצד ההפגנות זרזו לא מעט שוטרים לפרוש מהשירות. "הם לא רוצים להישאר במערכת. המשכורת נמוכה מדי, עובדים מסביב לשעון, אני בקושי מספיק לראות את הילדים שלי. התחושה שלי היא שהפיקוד לא נותן לנו גיבוי, שולחים 100-200 שוטרים להתמודד עם עשרות אלפי מפגינים, זה אבסורד".
"זכותו של כל אחד להפגין עד להרמת ידיים כלפי שוטרים", מדגיש מ', "מהצד מסתכלים עלינו כאילו אנחנו אלימים, אבל אנחנו סובלים. היינו מעדיפים לבלות את סופי השבוע עם המשפחה ולא בכבישים".